לא סיפור גבורה
כשפעילי המחאה החברתית עושים ממשה סילמן גיבור הם מביאים עוד אנשים לביצוע אותו מעשה. לא מדובר במאבק לזכרו אלא בניצול הטרגדיה שלו
זהו ניצול מחפיר של מצוקה אישית שנותבה למקום לא נכון – מקום רע מאוד. התאבדויות על רקע מצוקה אישית מתרחשות כל הזמן, במיוחד בצבא, וזה דבר נורא שצריך לטפל בו, לא לעודד אותו.
המשותף ליאן פאלך הצ'כי, לקואנג דוק הווייטנאמי, למוחמד בועזיזי התוניסאי ובעצם לכל מקרי ההצתה המחאתית היה שהם ניסו לייצר זעזוע נגד שלטון רודני, לא במחאה על מדיניות כלכלית של ממשלה דמוקרטית. הם מחו נגד פלישת הסובייטים לצ'כיה, נגד השלטון הקומוניסטי בווייטנאם – חירות הם ביקשו, לא נקמה.
לסילמן היה חשבון עם כל מני פקידים. הוא גם נקב בשמם. לא הייתה זו קריאה לחירות, זו הייתה נקמנות של ייאוש. זה מגונה, זה רע – וצריך להוקיע את זה ולא לפאר את זה.
אם הרגזתי מישהו אני מבקש שיענה לי בבקשה על שאלה אחת: האם שמעת אי פעם את השם ילנה בוסינובה או אולי את השם – ברוך בן מנחם? מן הסתם השמות הללו לא אומרים לך דבר.
ובכן מדובר בישראלי וישראלית שבקיץ 2005 הציתו עצמם למוות בניסיון לעורר תשומת לב ולעצור את תוכנית ההתנתקות. בשונה מהסיפור של סילמן – ישראל לא הייתה אז ממש דמוקרטיה ובתחומים המדוברים גם היום
אז היה מדובר ברמיסה ברגל גסה של זכויות האדם הבסיסיות ביותר של כעשרת אלפים בני אדם, רק משום היותם יהודים – גירושם מבתיהם, שבירת מטה לחמם והשפלתם עד עפר. היו לא מעט מתאבדים כתוצאה מן המהלך הזה. לכשליש מהם כבר לא יהיה בית משלהם משום שבלית ברירה אכלו את המעט שקיבלו תמורת ביתם הישן. חלקם עדין משלמים משכנתה עבור הבית שנהרס.
אך שלא כיאן הצ'כי, ולא כמוחמד התוניסאי – לישראלים כלל לא היה אכפת מן המוות הנורא שבו בחרו ילנה וברוך כדי לעורר את תשומת ליבם. שום מפגין לא יצא בעקבותיהם לרחובות, משום שהתקשורת נעמדה כחומה בצורה בין המעשה הטרגי לבין דעת הקהל הישראלית. חוץ מזה – הם הרי היו ימניים, מתנחלים, לא משלנו.
איש לא ראה, איש לא שמע – כשישראל רוצה לתפקד כדיקטטורה היא יודעת היטב כיצד לעשות זאת גם מאחורי מסיכה של חופש ודמוקרטיה.
ובכן רבותי אנשי המחאה החברתית, לא הזעזוע מהמעשה מוציא אתכם עם שלטי סילמן שלכם – אלא הניסיון לנצל את הטרגדיה שלו. יש לכם 'קייס' חשוב. עם חלק מטענותיכם אני מסכים בהחלט. צריך וחובה לפתור את מצוקת הדיור. הדרך לעשות זאת היא פשוט לסגור את מנהל מקרקעי ישראל - הקרטל הגדול והדורסני במדינה – ולחלק את אדמות הארץ לבנייה.
צריך וחובה להוזיל את מחירי המוצרים – הדרך לעשות זאת היא לפתוח את השוק לתחרות ולייבוא מתחרה, בדיוק כפי שנעשה בשוק הסלולר.
אבל תעזבו את משה סילמן האומלל. אתם מטפסים כאן על העץ הלא נכון ואם לא תפסיקו מיד – עוד יהיו לנו הרבה משה סילמנים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם