חופש אקדמי אמיתי
ההכרה במרכז באריאל כאוניברסיטה מהווה אלטרנטיבה לאינדוקטרינציה הירודה והפוליטית שמקדמים המוסדות האקדמיים הנוכחיים הכושלים
שנית, היא בעלת השפעה חיובית על קידום דמוקרטיזציה של החברה הישראלית, ומתן ההוכחה שממשלת ישראל יכולה לקבל ולבצע החלטה חיונית בניגוד לעמדות האליטות שרגילות להחזיק בזכות וטו ולסכל כל החלטה שאינה לרוחן.
המרכז באריאל, ראוי לקבל מעמד של אוניברסיטה צילום: יהונתן שאול
מבחינה אקדמית, על פי כל הקריטריונים שהועמדו בפניו, ראוי המרכז האוניברסיטאי באריאל לקבל מעמד של אוניברסיטה. למול יעד של 40 דוקטורנטים ו100- תלמידי מחקר, לומדים כעת במרכז 84 דוקטורנטים ומעל 350 תלמידי מחקר. למול דרישה לגידול של 35 אחוז במספר חברי הסגל האקדמי הבכיר, גדל המספר ב60- אחוז.
המרכז הוסיף מעבדות מחקר בהיקף של 1,500 מ"ר, הוסיף לימודים לתואר שני בספרות, חינוך ומורשת ישראל, הקים בית ספר לתלמידי מחקר ושדרג את מערך הספריות. לא לחינם נוהגים ראשי האוניברסיטאות כקרטל מסואב שמבקש לבלום בכוחניות כל ניסיון לתחרות מצד גוף חדש שמגלה ביצועים מרשימים. כל מי שדרך לאחרונה באוניברסיטאות יודע עד כמה הפוכה המגמה החיובית המשתקפת מאריאל מרמתן המידרדרת ומאווירת הכישלון והדעיכה השוררת ברבים מהחוגים.
הדיון על המרכז האוניברסיטאי באריאל חורג, כאמור, מהתחום האקדמי הצר, ולו מהסיבה הפשוטה שמרבית ההתנגדות להפיכתו לאוניברסיטה נובעת ממניעים פוליטיים. ראשי האוניברסיטאות הנוכחיים יודעים היטב כי דברי פרופ' עומר מואב על רמתן הירודה של הפקולטות למדעי הרוח והחברה מדויקים מאין כמותם.
מואב הגדיר לאחרונה פקולטות אלו כ"בית חרושת לזבל שנקרא מחקר ולשטיפת מוח רדיקלית חסרת בסיס מדעי." אוניברסיטה נוספת שבה ישרור חופש אקדמי אמיתי צפויה לשנות את כללי המשחק, לחשוף את ערוות המוסדות הקיימים ולאלצם להסתגל למציאות שבה ישנה אלטרנטיבה לאינדוקטרינציה הירודה שהם מקדמים.
בהקשר הזה חשוב לציין כי רמתם העלובה של רבים מהחוגים הללו הינה פועל יוצא של הפוליטיזציה החריפה השוררת בהם ושל פעילותם המתבססת על שיטת "סמולן מביא סמולן." ההחלטה שהתקבלה הינה בעלת חשיבות היסטורית להחזרת האליטות הישנות, שמייצגות אחוזים ספורים מהציבור, לגודלן הטבעי. זאת בשל העובדה שלראשונה זה שנות דור הצליחה ממשלת ימין לקדם החלטה דרמטית על אפם וחמתם של מקהלות
הפרופסורים, "אנשי הרוח" ועמותות האיחוד האירופי למיניהן.
אלו, הסבורים שברשותם מונופול על הנאורות וההומניזם, חרתו על דגלם להשתיק ולמנוע כל ניסיון לשיח דמוקרטי באקדמיה, במערכת המשפט, בתרבות ובחלקים רחבים מהתקשורת.
כעת, לאחר עשרות שנים של כניעה לשליטתם על השיח הציבורי, נראה כי ההגמוניה של חוגים אלו - הגמוניה שנועדה לשמר את שלטונם על המתרחש בישראל למרות נחיתותם בקלפי - מתחילה להיסדק בצורה משמעותית. מבחנו האמיתי של שר החינוך גדעון סער לא יהיה בכמות התיכוניסטים שיוביל לסיורים בחברון, אלא בהצלחתו של מוסד שמתפקד בפועל כאוניברסיטה מצטיינת לקבל מעמד שווה לזה של האוניברסיטאות הכושלות הנוכחיות, ולהציל בכך את האקדמיה הישראלית מעצמה ומשיטותיה הנפסדות.
הכותב הוא מראשי תנועת "אם תרצו"
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם