זאת האלימות, טמבלים
הצורך לחוקק חוקים למניעת הזכות לשאת נשק עלה שוב לדיון בעקבות הטבח בקולורדו. אולם ארה"ב בוחרת להתעלם מכך שאלימות היא חלק בלתי נפרד ממנה
הילדים בטוחים שהם עומדים להיענש על ידי הוריהם עקב האלימות הברוטאלית שהפגינו, אך מגלים שהוריהם אינם מודאגים כלל מעניין האלימות ובמקום זאת חוששים לתומתם של הילדים משום שאחד מהם (קרטמן) פשט את בגדיו והסתובב עירום.
מדוע אני מעלה פה את תקציר הפרק של סאות'פארק ואת הסלחנות כלפי גילויי אלימות? משום שבעקבות הטבח הנוראי שהתרחש באורורה שבקולורדו בשבוע שעבר, שבמהלכו רצח ג'יימס הולמס שניים-עשר צופים ופצע עשרות אחרים, עלה לדיון ציבורי בארה"ב הנושא השחוק והקבוע (והאהוב על מייקל מור) שבמרכזו הצורך לחוקק חוקים למניעת הזכות המעוגנת בתיקון השני לחוקה לשאת נשק.
אולם, על שורש הבעיה – על העובדה שהאומה האמריקאית היא אלימה במהותה ומקבלת כעובדה מוגמרת כי אלימות היא חלק בלתי נפרד ממנה – כמעט ולא מתדיינים. לאמריקאים, הרבה יותר קל ופופוליסטי לחזור לוויכוח השחוק על הגבלת נשיאת הנשק.
הוויכוח הנ"ל עולה לכותרות בכל פעם שאיזה משוגע מקומי פותח במסע ציד וקוטל חפים מפשע ובתגובה נשמעים הקולות המוכרים והקבועים. מצד אחד ישנם אלו המצדדים בהגבלות על נשיאת נשק וטוענים שהדבר יקשה (ואולי ימנע) מרוצחים עתידיים לשים יד על כלי רצח פוטנציאלי.
מצד שני ניצב ארגון ה-NRA (ארגון הרובאים הלאומי) הגורס כי יש יותר מדי הגבלות שבעטיין אין מספיק אנשים הנושאים נשק והדבר פוגע בביטחונם האישי. לדידם של אלה, חבל שקורבנות הטבח לא נשאו עמם נשק כשהלכו לצפות ב"באטמן", כי לו היה בידם הרי שהיו יכולים לקטול את אותו הולמס ובכך למנוע את הרצח.
לדעתי אין שום ספק כי
שנית, הטענה של ה-NRA מגוחכת להפליא משום שקרב יריות בתוך אולם הקולנוע היה רק מעלה את כמות הנפגעים ולא מרתיע את רוצח שלבש אפוד מגן. שלישית, הוויכוח ממילא לא יוביל לשום שינוי מהותי משום שה-NRA לא ייתן לזה לקרות. ה-NRA הוא הארגון העוצמתי ביותר בוושינגטון שלידו מחוויר גם כוחה של השדולה הפרו-ישראלית, AIPAC.
ברור שאין שום סיכוי שהנשיא המכהן ברק אובמה (התומך בהטלת מגבלות) יעז לצאת נגד ה-NRA, ודאי שלא בשנת בחירות. כמובן שגם מועמד הרפובליקנים, מיט רומני, לא יעשה כן שהרי בסיס התמיכה השמרני מזוהה במיוחד עם השדולה הכוחנית.
על כן, הדבר הריאלי והנכון ביותר לעשות כדי לנסות ולמנוע מקרים כאלה בעתיד הוא להתייחס באפס סובלנות לגילויי אלימות. יש לעקור מלב התרבות האמריקאית את התפיסה לפיה אלימות ברמה מסוימת היא מקובלת. לא ייתכן שבארה"ב הורים ומחנכים ייחרדו מהשימוש במילה "FUCK" בטלוויזיה ומחשיפת שד של ג'נט ג'קסון בסופרבול, אך יתייחסו בסלחנות ובהבנה למשחקי וידאו אלימים ביותר שכמעט כל ילד אמריקאי מכיר ומשחק בהם וכן לסרטי קולנוע שבהם קרבות אלימים הם חלק בלתי נפרד מהסצנה (בעידן האינטרנט, ההגבלות הקיימות בעניין גיל הכניסה לסרטים הן בדיחה).
בנוסף,יש להגדיל את כמות התוכניות החינוכיות נגד שימוש באלימות ונגד גילויי הבנה לתופעה החל מגיל בית ספר ועד לסיום התיכון.
התרבות האמריקאית מקבלת את האלימות בסלחנות וכאן נמצא שורש הבעיה. עד שבארה"ב לא יפנימו את המסר הציני שיוצרי סאות'פארק ניסו להעביר, הוויכוחים יישארו עקרים ואותם טיעונים שחוקים יצוצו גם אחרי הטבח הבא.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם