זו רק ההתחלה
בטקס הפתיחה של האולימפיאדה לימדו אותנו הבריטים לקח חשוב: המעמד הזה כל כך נפוח, שלא חייבים לקחת אותו בכזאת רצינות
העולם קיבל שיעור מעולה (ארוך נורא, אבל מעולה) במהות אמנות הבמה וההומור, ואפילו הטכנולוגיה הייתה מרשימה, אבל צדדית. היא לא הייתה בפרונט - היא הייתה ליד מיסטר בין וג'יימס בונד באחד הרגעים הגדולים שלו מאז ומעולם. ואת כל זה אני כותב אף שכבר כתבו כי מהרגע שמיסטר בין נפח את נשמתו והחזיר את השרביט למסוקסי הבריכה ולגופיות הקפיצה המשולשת, העולם חזר להיות כל כך משעמם.
כן כן, אני מבין שהאנשים האלה - באוויר, בים וביבשה - עושים פעם בארבע שנים את הלא ייאמן, ואפילו עושים את זה כל פעם יותר מהר. זה יופי בשבילם, באמת, כל הכבוד. לשבת ולראות את זה - מבחינתי מיותר. אני אהיה מאושר בכל פעם שישראלי משלנו יעפיל ויכניס מכות למתחרה ממוצא אפגני או גרוע מזה, אבל בשעות שבהן המתעמלות האיטלקיות קופצות כמו רובוט מקצה אחד של התעמלות הקרקע לקצה השני של האולימפוס, המוח שלי מתייבש ונסוג לאטו.
אני יודע, אני לא חייב לצפות, בדיוק בשביל זה המציאו את כחלון ואת הערוצים בחינם שהוא חילק לא מזמן. אבל בעולם שבו כל אחד שואל: "ראית מה קרה במקצה החופשי בבריכה?", ואני יודע בעיקר מה קרה לכיסאות הנוח ליד המים הרדודים בקאנטרי ואיך מעבירים אליהם שמשייה, אני מתחיל להרגיש מיותר. וזה מה שהבריטים הבינו, אני חושב.
עמדו דומיה לזכר האנשים הלא נכונים
ה"ספקטקל" שלהם היה מנותק מספורט כמעט לגמרי. היו בו ספרות, מוזיקה, מהפכות, בריאות, פיטר פן וחיפושית אחת בסוף. לרגע לא היה חסר מישהו שישחה גב ומהר. והייתה גם, כאמור, הנפיחה הבלתי נשכחת שהגיעה עד ריו דה-ז'ניירו. כן, יהיה שמח בריו, יהיו לא מעט ישבנים חשופים וסמבה מנג'סת, אבל לא יהיו שקספיר, מרי פופינס או "היי ג'וד".
ויש, כמובן, את הצד המכוער והנבזי של כל האירוע הזה. בסוף הם כן שתקו לדקה שלמה, אבל לזכר האנשים הלא נכונים. זה עצוב נורא שמתו כל כך הרבה אנגלים במלחמות ובפיגועים, אבל באופן מעשי הם פשוט השתינו עלינו, הבריטים המתוחכמים, שלא לומר הפליצו בגאון.
במינכן נטבחו ספורטאים שבאו לתחרויות. הם היו ישראלים, אבל זה לא הסיפור. הם היו ספורטאים שנרצחו באולימפיאדה האיומה
ההיא. הייתי שם, ילד בן 11, התפלחתי למשחקים (כי אבטחה לא הייתה), נכנסתי לכפר האולימפי כאוות נפשי (כי אבטחה לא הייתה) וראיתי מלא גרמנים מגעילים. גרתי שם כשנה וחצי, זה לא יקרה שוב.
נחזור לשלשום. הם לא רצו להעכיר את האווירה, הבריטים, עם צרות היסטוריות של לפני 40 שנה, אז הם עמדו דום רק לזכרן של הצרות שלהם. ואנחנו, עם המטפחות השחורות האידיוטיות האלה, הראינו להם מה זה. כן, גם לימור לבנת עמדה דום ביציע. המלכה ממש הזדעזעה. אני חושב שהמשלחת הישראלית צריכה להשתתף ולהצליח במשחקים האלה. אסור היה להם לצעוד על הדשא בלי אזכור של הטבח במינכן. יש קווים אדומים שלא עוברים, אפילו אם נורא מתחשק לעבור חוויה היסטרית. אז היי ג'וד, תפסיק להגיש כל פעם מחדש גם את הלחי השנייה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם