כאב הראש האמיתי

גיוס החרדים הוא מהיום באחריותם של שר הביטחון והרמטכ"ל. הגיע הזמן להבין שאי-השוויון בנטל הוא בעיה חברתית גדולה הרבה יותר

לילך סיגן | 1/8/2012 5:22 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
כל מי שחווה אי פעם מיגרנה, יעיד שכאב ראש הוא גזירה משמיים שאין עליה שליטה. אבל זה לא בדיוק כך: גם קיומו של כאב ראש הוא עניין של החלטה.

- ברק הנחה: היקף גיוס החרדים יוגבר, המשתמטים ייענשו
- גנץ עם פקיעת חוק טל: "ניערך לגיוס, כל בחור וטוב לנשק"

הנה דוגמה עדכנית: מהיום, כך אומרים, כאב הראש של פקיעת חוק טל עובר משולחנו של נתניהו למערכת הביטחון. באופן תיאורטי, מהיום צה"ל נדרש לגייס בכוח אלפי חרדים משתמטים. המשמעות: יש להפנות תשומת לב מהאתגרים הגוברים מכיוון סוריה, לבנון, עזה, מצרים ואיראן ולהתרכז במרדף אחרי אלה שתורתם אומנותם.

האם הגיוני שזה מה שצה"ל יעשה בימים כה טרופים? ונניח שיתפסו את כולם, איך בדיוק יתמודדו רשויות הגיוס ובתי הכלא הצבאיים עם אלפי אנשים שאינם באמת בנויים להיות חיילים? זה נשמע מטופש וחסר תכלית, אבל מה שבאמת מטופש וחסר תכלית הוא החשיבה שאליה הורגלנו במשך השנים. האם זו הדרך היחידה לפרש את הדברים?

- הקרב על הגיוס: כל העדכונים האחרונים

כשאומרים "שוויון בנטל", אין צורך להתמקד דווקא בשירות הצבאי. הרי גיוס חרדים לצה"ל לא יפתור אפילו עשירית מהעיוות החברתי, אז למה בכלל להפוך אותו ללב הדיון? הגיע הזמן להסתכל באופן שונה על בדלנות החרדים ולהבין שהגיוס הוא רק קצה הקרחון; רכיב אחד בחבילה גדולה של אי-שוויון.
צילום ארכיון: פלאש 90
איך יתמודדו רשויות הגיוס עם אלפים שאינם באמת בנויים להיות חיילים? צילום ארכיון: פלאש 90

החבילה כוללת חינוך ייחודי שלא כולל לימודי ליבה, ולכן אינו מאפשר השתלבות כבוגר במעגל העבודה. החבילה כוללת מלגות לימוד לכל מי שבוחר להשתמט וללכת לישיבה. החבילה כוללת קצבאות והטבות בדיור למשפחות ברוכות ילדים, והיא למעשה מהווה תמריץ שמדרבן להשאיר את המצב על כנו. מעבר לכל, היא גם יוצרת תלות גדולה של החרדים במערכת שמפרנסת אותם ויכולת פחותה לצאת ממנה ולעמוד לבד על רגליהם, אפילו אם קיים הרצון.

אם לדבר במונחי כסף, כי הרי תקציבים הם מה שמעסיק אותנו כל הזמן, אז בשורה התחתונה קיומה של החבילה הזאת מונע מהמגזר החרדי לעבוד בשיעור דומה לכלל האוכלוסייה, ולכן גורם מדי שנה לחוסר של מיליארדי שקלים בקופת המדינה. אילו יותר חרדים היו עובדים, לא רק שהיו נחסכות קצבאות, אלא הם גם היו תורמים את חלקם היחסי בתשלום מסים, ולכן מייתרים חלק ניכר מהגזירות שמוטלות בימים

אלה על הציבור הכללי.

הבעיה האמיתית שלנו היא שאחרי 35 שנה התרגלנו לעיוות. התרגלנו לחשוב שאי-השוויון בגיוס הוא הכי מעצבן, אבל הוא רק חלק קטן מהתמונה. ההרגל הזה גם גורם לאנשים להסיק שפקיעת תוקפו של חוק טל היא בעיה של מערכת הביטחון. אבל אם חוק טל פוקע, הרי אין גם הצדקה להמשך תשלום הקצבאות לרבבות הבחורים הטובים שלומדים יומם ולילה בישיבות. אז מדוע לא לעצור להם את הקצבאות? במילים אחרות: למה שכאב הראש יעבור לברק ולגנץ ולא לראשי הישיבות? כדי שמשהו ישתנה, שם כאב הראש צריך להיות.

במשך השנים השתרש פה עיוות שרק הלך והסתבך, ועכשיו לא קל להתירו. כדי להביא לפתרון הבעיה, הגיע הזמן להתחיל לחשוב באופן קצת שונה. עלינו לפרוץ את מעגל המחשבה המעוות שהביא אותנו עד הלום ולהפנים ששוויון בנטל יכול להיות דבר הרבה יותר פשוט, אם באמת מעוניינים במימושו.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

לילך סיגן

צילום: .

בעלת טור אישי ופרשנית. בעבר הנחתה תכניות טלוויזיה בחינוכית ובערוץ 10 וכתבה שלושה ספרים

לכל הטורים של לילך סיגן

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים