קרנבל בטרם עת
קבלת הפנים הנלהבת שלה זכה השבוע מיט רומני עלולה לעלות ביוקר לישראל ולנתניהו, אם ייבחר לנשיאות ארה"ב ובעיקר אם לא
ירושלים היא בירת ישראל, הצהיר, מניעת נשק גרעיני מאיראן היא חובה מוסרית, תקיפת הכורים שלה היא בהחלט אופציה, פעולה ישראלית שם תזכה לגיבוי אמריקאי תחת נשיאותו, ביטחון ישראל הוא ביטחון ארצות הברית, לא יהיו עימותים עם ירושלים כשהוא יישב בבית הלבן, ועוד כהנה וכהנה מילים שערבו לאוזן הישראלית. הוא אפילו הילל את התרבות היהודית ואת מנהיגותו של בנימין נתניהו, וזה החזיר לו בחיבוק גדול ובשבחים על עמדותיו. ממש אידיליה.
מיט רומני בכותל צילום: פלאש 90
כבר היו דברים מעולם. כמעט כל המועמדים לנשיאות ארצות הברית בעשורים האחרונים, דמוקרטים ורפובליקנים כאחד, השמיעו הצהרות פרו-ישראליות מובהקות במסעות הבחירות שלהם. כמעט כולם התחנפו לקול היהודי. כשנבחרו, זה נראה קצת אחרת, אפילו אצל נשיאים "טובים ליהודים" כג' ורג' בוש הבן.
נכון שבדרך כלל הנשיאים תמכו ביטחונית בישראל, גם אם לא היו אוהדים מובהקים שלה ושל העם היהודי, ונחלצו לעזרתה בעת צרה. כך למשל, הנשיא ריצ'רד ניקסון, מאוד לא פרו-ישראלי, הפעיל רכבת אווירית של ציוד צבאי לעזרת ישראל במלחמת יום הכיפורים.
אבל הבטחות שונות שהופרחו במסעות הבחירות היו כאבק פורח. למשל, לפי הצהרות המועמדים לדורותיהם, השגרירות האמריקאית כבר שוכנת מזמן בירושלים הבירה, אבל במציאות דובר הבית הלבן מתקשה להוציא מפיו את המילים "ירושלים בירת ישראל".
שום מילה על פולארד
אכן, בהשוואה להתנהגותו האישית של הנשיא אובמה כלפי ישראל (שמעשית אף הוא אינו מקפח אותה בתחום הביטחוני) וחוסר האהדה הבסיסי שהוא רוחש לנתניהו, העתיד שמבטיח רומני, אם ייבחר, נראה לכאורה ורוד יותר.
ובכל זאת, מומלץ להמתין עד שייבחר, אם זה יקרה, ולא להיסחף לחגיגות ולמצהלות מוקדמות ונלהבות מדי. רק כשיישב בבית הלבן נלמד מה הן באמת עמדותיו של רומני ומהי דרך התנהלותו מול ישראל.
אגב, שאלה "קטנה": מדוע ידיד ישראל הגדול הזה אינו אומר מילה על יהונתן פולארד, הנתון במאסר כבר הרבה יותר זמן מהמגיע לו, כשאפילו בעלי תפקידים רמים בעבר בארצות הברית קוראים לשחרורו? ואולי השתיקה היא טקטית? אוקיי,
אז נראה אותו בנושא הזה אם וכאשר ייכנס לבית הלבן. כבר היה נשיא "ציוני" אחד, בוש הבן, שנתלו בו תקוות רבות בעניין פולארד, והוא אכזב מרה, אפילו בקדנציה השנייה שלו, שבה הנשיא חופשי יותר בהחלטותיו.
וזה מוביל להערה נוספת. סיכון לא קטן טמון בתמיכה הנלהבת והמופגנת של ישראל הרשמית, קרי ראש הממשלה, ברומני ובחגיגות סביבו. אם לא ייבחר, ישראל עלולה לשלם ביוקר. הנשיא אובמה בקדנציה השנייה שלו לא ישכח לנו את "חגיגות רומני", ונקי מכל שיקולי בחירות הוא יוכל להקצין את יחסו הלא בדיוק אוהד לישראל בכלל ולנתניהו בפרט. זו עלולה להיות עת של צרה אמיתית לישראל שממנה תתקשה להיוושע. שלא נדע.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם