נדיבים על חשבוננו

הכסף הציבורי הוא שלנו, וחשוב שנתניהו ושטייניץ יזכרו זאת בזמן שהם מבזבזים אותו כדי להשביח את מעמדם הפוליטי

יעל פז-מלמד | 2/8/2012 5:00 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
שפר עליי גורלי. משפחתי נמנית עם פלח האוכלוסייה שנותן, לא שמקבל. אנחנו משלמים מס הכנסה לא נמוך, מה שאומר ששכרנו די נאה. ילדינו עשו שירות צבאי מלא ביחידות קרביות, והיום משרתים במילואים, מה שאומר הרבה עליהם, לפחות בהתאם למערכת הערכים שלי. מנגד, אינני נזקקת, לשמחתי הגדולה, לקצבאות כלשהן מהמדינה.

עד לפני זמן לא רב לא הציקה לי העובדה שסכום ניכר משכרנו מוקדש לתשלום מסים - ישירים או עקיפים. פטריוטיות ישנה שבני הדור שלי גדלו עליה, הביאה אותי למחשבה שהמדינה הזו ראויה שאעזור לקיים אותה. הרי הכסף שלי ושל אחרים הולך למטרות נכונות של פיתוח, עזרה לחלשים, קיומו של צבא חזק וכו'. נאיבית שכמותי.

אלא שהנאיביות הזו חלפה כלא הייתה, ואת מקומה החליף זעם גדול. הכספים שגובים ממשפחתי, כמו גם ממשפחות אחרות, הם מה שנקרא "כספי ציבור". כלומר, כספים שאלה שמוציאים אותם לא באמת התאמצו כדי להרוויח אותם, ולכן הם מתנהלים לגביהם בחוסר אחריות משווע ומעניקים אותם ברוחב לב לאלו שהם חפצים ביקרם, בעיקר קבוצות חזקות מבחינה פוליטית.

אלה שקובעים לאן ילך הכסף שלי ושלכם מעוניינים שיתמכו בהם פוליטית וישאירו אותם במקום הנוח והטוב של קובעי סדרי העדיפויות הלאומיים. כלומר, בזבוז הכסף שלנו.

סדר העדיפויות המשגע ביותר, זה שהופך גם את הרגועים ביותר לציבור כועס ונרגז, הוא כמובן מיליארדי השקלים שמוקצבים מדי שנה כדי לקיים ציבור של מאות אלפי חרדים שאינם עובדים, אינם מפרנסים את משפחותיהם, אבל גם אינם מתכננים את מספר ילדיהם בהתאם ליכולתם הכלכלית.

אברך שבחר לא לקום בבוקר לעבודה מקבל מהמדינה אלפי שקלים בחודש, שכמובן אינם מספיקים לקיום משפחתו שחיה בעוני רב, אבל עדיין על חשבוננו. תקצר היריעה מלכתוב על כל העוולות שנעשות בתחום הזה. ממשלת נתניהו לא המציאה את חלוקת הכספים המקוממת הזו, אבל היא מוצלחת בכך באופן מיוחד. בהחלט מגיעה לה מדליית זהב מפוקפקת.
הכסף הזה הוא שלנו

נעבור משם לשטחי יהודה ושומרון. רק השבוע התפרסמו נתונים של הלמ"ס שמספרים לנו שממשלת נתניהו הזניקה את התשלומים להשקעות בשטחים ב-38 אחוז רק בשנת 2010. אתם הבנתם את זה, תושבי הפריפריה בתחום הקו הירוק?

אתם הבנתם שכשלכם מקצצים, סוגרים מוסדות חשובים, אומרים לכם שתבינו שאין מאין לקחת - יש מקום והוא ממוקם מחוץ לגבולות הירוקים של ישראל, שבו הכסף נשפך כמים? ההעדפה היא טריטוריאלית; לא בהתאם לצרכים האמיתיים של התושבים, אלא בהתאם למקום המגורים שלנו.

כך למשל, נמצאו בשליפה 50 מיליון שקל תוספת תקציב למכללת אריאל, בעוד שאר המוסדות להשכלה גבוהה סובלים מנחת הקיצוץ הרוחבי של הצמד שטייניץ-נתניהו. גם לא שמענו מילה על קיצוץ בקצבאות המוענקות לחרדים. שנתניהו יסתבך עם ישי ואטיאס? למה? מה קרה? הרי

מדובר על כספי ציבור ועל עתידו הפוליטי של ראש הממשלה.

קחו, למשל, את התוכנית לקצץ בקצבאות הילדים. אל דאגה. החרדים יסבלו מכך הכי פחות כי החל מהילד הרביעי ומעלה לא יהיה קיצוץ. על כך יוצא קצפם של אזרחים רבים. הרי בסך הכל הקיצוצים האחרונים לא מטילים באמת גזירות קשות מדי על מרבית המשפחות. כמה אלפי שקלים בשנה במקרה הגרוע.

הזעם הוא על אופן קבלת ההחלטות וההתנהלות הכלכלית. שטייניץ יכול לרוץ מהמיקרופון למצלמה ולספר את מה שכולם יודעים על מצבה הקשה של אירופה. האם מצבה משתפר כאשר באים להחליט על מיליארדי שקלים להתנחלויות או לחרדים? הכסף הציבורי שהממשלה הזו אחראית עליו אינו שייך לנתניהו או שטייניץ. הוא שלנו.

חשוב שהם יזכרו את זה כאשר הם מבזבזים אותו כדי להשביח את מעמדם הפוליטי.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

יעל פז-מלמד

צילום: דעות

עיתונאית ועורכת במעריב. כותבת מאמרים פוליטיים וכן כתבות אישיות בנושאי פנאי ואוכל. עורכת את "בכיף", מוסף בענייני טיולים, תיירות, אוכל ופנאי

לכל הטורים של יעל פז-מלמד

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים