יש תחליף למיץ גת? הצמחים שיביאו אהבה
לרגל ט"ו באב ומלחמת המשטרה במיץ הגת השבוע יצאנו לחפש את הצמחים הכי מעוררי חשק בפולקלור המקומי. בשמותיהם נקשרו כתרים רבים, אבל המומחים לא ממש ממליצים על התנסות מיד ראשונה
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
שלשום החלה משטרת ישראל להילחם בהפצה של מיץ הגת, אבל צמח הגת ימשיך לככב ברשימת שיקויי האהבה המוכרים והמפורסמים בארץ. את הרשימה המכובדת שלצדו (שהיא אולי מוכרת פחות) לא מומלץ לנסות בבית, אולם יודעי דבר טוענים שנפלאותיה לא פחותות מנפלאות הגת, שזכה לתהילה בזכות העדה התימנית והפך מזוהה עם האון הגברי.
פרופ' אמוץ דפני הוא בוטנאי, אקולוג, משורר וחוקר פולקלור צמחי ארץ ישראל שהקדיש מאמר אקדמי לצמחי החשק הישראליים ולסיפורים עליהם. פרופ' דפני אומר כי עם הצמחים המומלצים להגברת חשקו של הגבר נמנים זלזלת הקנוקנות, צלף קוצני, קוטב מכניף (הנמכר גם באינטרנט לשם כך), חבצלת החוף, פיגם מצוי, הגה קוצני, אלת המסטיק ושבר לבן.
◄סוד האפרסמון הקדום: תרופה לסרטן
◄פורח רק אחר הצהריים: העריוני הקצר
◄גדל בחום ובלחות: הצמח עם פרחי הקסדה
הדודא, מספר דפני במאמר שפורסם באתר צמח השדה, הוא המפורסם בשיקויי האהבה במזרח התיכון. בפרק ל' בספר בראשית נקשר הצמח לעסקי אהבים ומוזכר כבעל ריח עז ומפתה. "עובדות 'יבשות' אלה הולידו שובל אדיר של סיפורים עסיסיים, ואין עוד צמח שזכה לספרות כה ענפה על השימוש בו כסם אהבה במשך הדורות", מסביר פרופ' דפני.
"פרשת הדודאים מעלה לפחות 7 מחלוקות: האם הדודא מיועד לנשים, לגברים או לשניהם? באיזה חלק שלו השתמשו ואיך? האם מדובר ברפואה אמיתית או בצמח סגולה? האם ההשפעה נעשית באכילה או שדי בחומרי הבשומת (ארומה)
גם את גרגרי הנחלים ואת המלוכיה המצרית מציין פרופ' דפני כמגבירי חשק. אכילת צמחים אלה נאסרה על הדרוזים, ואילו השימוש בהם מקובל אצל המוסלמים. "על כוחותיו של הגרגר מעיד הפתגם 'הגרגר מגן על בעלה מהפילגש', ומביא הפתגם מסביר: אכילת הגרגר מקנה לגבר את הכוח הדרוש להיענות לתביעותיה של הפילגש. השימוש בגרגר הנחלים למטרה זו הוא עתיק יומין, ואנשי רפואת הצמחים, היווני דיוסקורידס והרומאים פליניוס וגלנוס, ראו בו סם מעורר תאווה".
גם הסחלב התפרסם בסגולותיו המיניות. פרופ' דפני מסביר כי דיוסקורידס, הבוטנאי היווני בן המאה הראשונה לספירה, דיווח שפקעות הסחלבים, שצורת רובן דומה לצורת אשכים, משמשות להכנת שיקויי אהבה. "אותו דיוסקורידס יודע לספר שבכוחה של פקעת הסחלבים להכריע את מינו של הרך הנולד", ממשיך דפני, "הפקעות מופיעות לרוב בזוגות, אחת תפוחה ומלאה מהעונה הנוכחית ואחת צמוקה, שתש כוחה, מהשנה שעברה. הפקעת הישנה נחשבת סגולה להולדת בנות, ואילו הפקעת החדשה מבטיחה בנים".
גם הזלוע, או בשמו העברי כלך החרמון, הצליח לפרוץ לתודעה הציבורית בזכות כתבה קטנה שפורסמה במעריב לפני כשנתיים על דבש האון, המוברח מהחרמון הסורי לישראל דרך מעברי הגבול עם ירדן משום שנכחד מהחרמון הישראלי. נראה כי סיפורי הצלחתו של הדבש המופק מצמח האון, שממשיכים להגיע אליי עד היום, מצליחים לקרום עור וגידים ולהפוך לסיפורי פולקלור מודרניים משל עצמם.
שורשיו של הפולקלור על הדבש, שעל-פי השמועות מגביר את כוח הגברא ל-3 ימים תמימים, נמצאים אי שם אצל דבוראי הכפר הסורי הקטן זבדאני שלמרגלות החרמון הסורי. לטענת משווקיו, הדבש שמייצרות הדבורים מופק מצמחי הזלוע הנדירים הגדלים אך ורק שם.
אין ספק שהסיפור על הדבש, שמתחיל את מסעו במדינת האויב ומגיע עד לפיצוציות במרכז הארץ, רוקח לו בשקט פולקלור נוסף, שאולי יסופר עוד שנים רבות. כך או כך, מסכם פרופ' דפני, "אל תנסו את זה בבית", גם אם תכשירים שונים נפוצים אמורים להיות מוכנים מאחד הצמחים המוזכרים לעיל. "לא יזיק, ואפילו די טעים, ליקר דודאים, אך כל השאר הם סיפורים שעשויים להסתיים בהרעלה או במקרה הטוב - בשלשול".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם