מהפך אולימפי

הצלחתן של מדינות מהמזרח הרחוק וסין בראש, במשחקים האולימפיים משקפת את חילופי המשמרות הכלכליים והתרבותיים שקורים בעולם

רוביק רוזנטל | 5/8/2012 4:36 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
עד כה לא הצליחה אולימפיאדת לונדון להצדיק את ההגדרה המלעיגה שניתנה לה באחד העיתונים: "מונדיאל למשעממים". היא מצליחה לייצר די דרמות, וספורט בלי דרמה הוא באמת שעמום טוטאלי.

אבל נראה שהדרמה האמיתית המתחוללת בה אינה קשורה כלל לספורט, אלא לתהליך שכבר מדברים בו רבות, והאולימפיאדה היא עוד המחשה שלו: שתי המדינות המובילות באולימפיאדה ללא מתחרות הן ארצות הברית וסין.

נכון ליום שבת בבוקר לשתיהן אותו מספר מדליות, והנוכחות שלהן בכל התחומים מרשימה. הפעם כבר אין מדובר במגרש ביתי כמו באולימפיאדת בייג'ינג.

אחד ההסברים שניתנו לכך הוא מתמטי. אלו שתי מדינות ענק המסוגלות לייצר, סטטיסטית, מספר מרשים של כוכבי על. זהו הסבר חלקי, מאוד חלקי. סטטיסטית, רוסיה הענקית הייתה צריכה לעשות משהו באולימפיאדה הזאת, ורישומה כמעט אינו ניכר.

את כבודה של אירופה, לצד בריטניה המארחת, מצילה הפעם צרפת. גרמניה ואיטליה עדיין אינן מראות את מלוא הפוטנציאל שלהן, וספרד עדיין לא הופיעה לאולימפיאדה הזאת. פרשן השחייה המצוין בוקי צ'יש הציג את "תיאוריית הגלים" שלפיה פרט למדינות הגדולות מאוד, מדינות בינוניות ובוודאי קטנות עולות ויורדות מאולימפיאדה לאולימפיאדה. עדיין יש מקום לבחון מה מניע את הגלים האלה.
המאבק הסמוי על העולם ה-3

הסבר נוסף הוא עקרון המשמעת העצמית והיכולת של מדינה ומערכת חינוך לספורט לעמוד במטרות ולתעל אליהן יכולות של דור ספורטאים חדש.

ככל הנראה כך זה בסין, שאמנם הולכת בדרך של מעין קפיטליזם, אבל הכוונת המדינה בה רבה. זה אינו רלוונטי לארה"ב, ארץ השוק החופשי.

בכל הסבר שהוא משקפת האולימפיאדה את המאבק הסמוי על השליטה

בעולם של האלף השלישי. ארצות הברית, עדיין לא באולימפיאדה, מציגה סימני נסיגה, אם כי הדיבורים על שקיעה עדיין מוגזמים. היא כבר אינה המרכז הבודד של הכלכלה העולמית, וגם אינה כוח כל-יכול במגרש המדיני.

הוואקום שנוצר לאחר נפילת הגוש המזרחי מתמלא במזרח הרחוק, בעיקר על ידי סין ודרום קוריאה (גם היא מובילה במדליות).

שלטון ריכוזי וכלכלה חופשית

התהליך הזה של חילופי משמרות הוא סיפורם של הדורות הבאים. הוא ישפיע על כל מהלך וכל תחום בחיינו, אבל השאלה המסקרנת ביותר היא בתחום השלטון והתרבות.

סין מציגה מודל הסותר את האמונות המערביות: שלטון ריכוזי וכלכלה חופשית. האמונה שקפיטליזם ודמוקרטיה הם תאומים סיאמיים אינה עומדת בינתיים במבחן המודל הסיני.

המודל הדמוקרטי ככלל נתפס בעולם של היום כמודל מנצח, שגם אם אין מממשים אותו - משתדלים לחתור אליו. ראו "האביב הערבי".

סין מאתגרת את המודל הזה, וכמוה רוסיה החדשה, ולא במקרה שתי מדינות הענק האלה תומכות במשטר אסד. בתחום התרבות, עלייתה של סין לאחר אלפי שנים של עמידה מן הצד היא גם אות לסיום שליטת התרבות היהודית-נוצרית בעולם על גלגוליה החילוניים.

הענפים השונים של הבודהיזם שכבר התפשטו למערב וקנו מעריצים ומאמינים רבים, עשויים לשוב ולהיות התפיסה הרוחנית השלטת, בעוד סיפורי התנ"ך והברית החדשה ייראו לדורות הבאים כצרור של אגדות חסרות משמעות.

בינתיים אפשר ליהנות מהביצועים הסיניים באולימפיאדה ולהתחיל ללמוד סינית. אנגלית? חבל על הזמן. ממילא עם אלף מילים תוכלו להסתדר בכל מקום בעולם.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

רוביק רוזנטל

צילום: .

מתמודד אובססיבי בזירה הלשונית. חובק 15 ספרים, מילון סלנג מקיף, כתב עת, פרס סוקולוב, חמישה בנים ומכונית

לכל הטורים של רוביק רוזנטל

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים