שגיאה כפולה: הטעות של אריק זאבי
ביקורת על אריק מלך ישראל אולי אינה פופולרית, אבל חייבת להיאמר. אריק זאבי לא למד את לקח בייג'ינג. המשחקים האולימפיים דוחים כל עיסוק נלווה. כולל תוכנית טלוויזיה
אחרי 43 שניות הבטנו זה בזה, כל אנשי המילים, שליחי העיתונים ואתרי האינטרנט, וידענו כי למחזה שראינו אין לנו מילים. לפחות לא באותו רגע של הלם. כעבור שעות, במרכז העיתונות, שם אין ברירה אלא לעבוד ולעבוד ליד עיתונאים מהעולם שרק עובדים ועובדים, אתה מתחבר למילים, ועדיין קשה לך.
על השולחן מונחת פרה קדושה. מדממת, פגועה ופצועה, מושפלת ומובסת, אבל עדיין פרה קדושה. אריק, שקרוי על שמו של אריאל שרון, הלך עם תחבושת על המצח בהרבה קרבות ג'ודו הירואים, כמו אריק בתעלה ב,1973- גמר את הקריירה עם טעם רע, וזה באנדרסטייטמנט.
אלוף אירופה המכהן, לאחר זכייתו הרביעית השנה, הפך לאגדה בזכות כישרונו, הישגיו הכבירים והקסם האישי בטלוויזיה. מספיק לראות קצת תגובות באינטרנט וברשתות החברתיות כדי להבין כי האיש נערץ. מעודדים אותו ורוחשים לו כבוד רב גם אחרי הפיאסקו המקצועי באולימפיאדה האחרונה שלו, בגיל 35.
לבקר היום משהו בהתנהלות שלו זו לא רק חכמולוגיה בדיעבד אלא גם מהלך לא פופולרי בעליל. הוועד האולימפי הישראלי ביקר את זאבי לאחר כישלונו בבייג'ינג, וחטף קיתונות ביקורת שכנגד. אמרו על אריק בוועד האולימפי, בין היתר, כי הוא לא היה מרוכז בהכנות לבייג'ינג, והראש שלו היה בביזנס וכל מיני דברים.
והנה השנה, קצת לפני לונדון, זאבי מגיש תוכנית קבועה בטלוויזיה, בה הוא מראיין ספורטאים אחרים. לא מדובר בצילומים חד-פעמיים לספונסרים, כנהוג במדינת ספורט מתוקנת, אלא בתוכנית קבועה, ממש בזמן בו צריך להתכוונן ולהתחדד. אריק, שאהוב עליי מאוד לאחר שליוויתי אותו בכל ארבע האולימפיאדות שלו, בהצלחות ובכישלונות, שגה שוב.
לאחר שהבטיח את מקומו בלונדון וחזר למסלול ההישגים בתום תקופת שפל, הוא היה צריך לזנוח את ההרצאות, ההופעות ושאר העיסוקים שמחוץ לג'ודו. אריק הוא מודל להמון צעירים ועל כן מוטלת עליו אחריות. המשחקים האולימפיים הם האירוע הגדול והחשוב ביותר בספורט העולמי, ודוחים כל עיסוק נלווה.
מול יריב גרמני מוכר, שידוע במיוחד בתרגילי הקרקע שלו, צריך לבוא מוכנים. אינני יודע עד כמה אריק למד אותו, אבל בטוח שהוא לא הגיע לתחרות נכון, במלוא מובן המילה. זה אולי נסלח אצל ג'ודאי צעיר בהופעת בכורה אולימפית, אבל לא אצל אריק מלך ישראל.
הג'ודו הישראלי כולו צריך
זאבי הפסיד כך גם בסידני 2000, כשסיים חמישי באולימפיאדת הבכורה המכובדת שלו. עושה רושם שהג'ודאים שלנו כלל לא בקיאים בתרגילי קרקע של ריתוק. לא אלה שצמחו אצל אדי קואז, יו"ר ההתאחדות הקודם, ולא אלה שצמחו אצל משה פונטי, היו"ר שהחליפו. עזבו פוליטיקה עכשיו, זה לא קשור.
ג'ודאי הנבחרת לא סיפקו שום איפון השבוע, אלא רק צברו נקודות פה ושם. שום רגע גדול שנזכור אותו. רבבות ילדים לומדים ג'ודו בישראל. הם חמודים נורא כשהם עוטים על עצמם חלוק קטן ונושאים עמם חלום גדול – מדליה אולימפית. אז אולי יצמחו פה ושם כשרונות על כמו יעל ארד, אורן סמדג'ה ואריק זאבי, שעשו זאת, אבל בינתיים, הענף הזה, שהגיע כמעט אל כל יישוב בישראל, סובל מבעיה מקצועית קשה. הג'ודו הישראלי מפגר אחרי שאר העולם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם