ביחד מתחת לאלונקה
כישלון המחאה במוצ"ש בשל פילוג בשורות הינו מאכזב. גם את מחאת "הפנתרים השחורים" ניסתה הממשלה להשתיק בשיטת הפרד ומשול
כבר דמיינתי את שרון גל רוקד, את מירי רגב מענטזת ואת מרגול שוב סוחטת חיוכים, וכל זה בגלל שנאת חינם, אגו מטומטם ושאר ירקות.
בואו נלך קצת אחורה בזמן. זוכרים את מאבק הנכים (סליחה על ההשוואה)? הם הצליחו בהתחלה להביא לשינוי תודעתי, ואפילו להשיג כפל קצבאות (שהיה הישג חסר תקדים). אולם אז הם התפצלו לשני מחנות, והכוח הידרדר והביא לאפס הישגים.
גם במאבק של ויקי כנפו, כשנתיים אחר כך, קמו מתנגדות בתוך המאהל )הן הקימו אפילו מאהל נפרד שנפגש עם נתניהו בנפרד(, והמאבק החל לגסוס. גם נתניהו לא עזר, אבל אי-לכידות השורות פורר את המלחמה.
גם באירועי ואדי סאליב הממשלה ניסתה לקנות את המנהיגים באמצעות דירות והטבות כדי לגרום לסכסוך ביניהם ולהשתיק אותם (הפרד ומשול בלשון פשוטה). אפילו "הפנתרים השחורים", אבותיה הרוחניים של כל מחאה חברתית, עברו ניסוי של הפרדה ומשילה שכשל.
והנה, החברים הטובים שלנו ממחאת האוהלים, כמו גם האנשים הטובים מ"המחנה המשותף", נופלים בפח הכל כך ברור, הכל כך צפוי-ומתרסקים.
עד שיצא עשן לבן
אני יודע שמרחוק תמיד יותר קשה לראות את התמונות. אני מכיר את הסיפורים על המראות הקשים שמשודרים בעולם על פיגועי הטרור בישראל (בשנות ה-90 בעיקר), ופתאום כשבאים, תל אביב נראית עיר שפויה לגמרי וחמור מכך, עיר מעולה. ועדיין, להיות בחופשה ברומא ולראות את המחאה מתנפצת - זה לא אושר אקספרס, ואפילו לא עונג קטן.
הפתרונות נראים כל כך פשוטים. אתה מסתכל סביב על האימפריה הרומית, זו שמצד אחד לא נבנתה ביום אחד, ומצד שני, מישהו גאון השכיל לשלב ידיים ולהרים את המיזם הענקי הזה - ואתה מתוסכל נורא. נכון, אני מניח שלמנהיגים הרומאים היו כמה עמים כעובדים זרים, מי שלא עבד לא קיבל אנטיפסטי, ועדיין המראות מעוררי קנאה.
דפני ליף ואיציק שמולי וסתיו שפיר, אלה שמסבירים לנו כל בוקר כמה דופקים את הצורה של מעמד הביניים, לא
יכולים לסחוב אלונקה יחד? מלחמות מיקרופונים במוזיאון תל אביב? יצחק שמיר מתהפך בקברו, אריק שרון גרוע מכך, ונתניהו אוסף את המנדטים ובוכה מאושר.
כן, יכול להיות שטעינו, וכולכם אנשים נורא לא רציניים, נורא לא שווים, אגו מניאקים משוגעים ותו לא. ומה עכשיו? נבכה כתנין ונישן כדובים עד הקיץ הבא? נחפש מנהיגות אחרת? אולי בוקי נאה? אולי נחזיר את צ'רלי ביטון? ויש עוד אופציה: לכו הביתה שלא על מנת ללכת הביתה, שבו יחד עד שייצא באמת עשן לבן וחזרו להנהיג אותנו.
האלטרנטיבות הן לא משהו, ואני לא מעוניין להתחיל להיזכר בשאול מופז. זהו. מעבר לכך רומא היא תחליף מצוין למזרח התיכון, ואפילו פעם אחת איש לא דיבר איתנו על האופציה הגרעינית מול איראן. רק על האופציה של מוצרלה במקום קרפצ'יו דיברו, וגם את זה סגרנו עם חיוך.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם