לשבור את מקל הפז"ם
מלבד הצורך בשינוי דחוף בתוך הצבא, נדרש שינוי כיוון דרמטי בנוגע לענישה נגד חיילים אלימים שמבצעים "זובור" ונתפסים. אותם פראי אדם לא שונים בכלום מחבורות רחוב של עבריינים
אבל יש גם את הצד הפחות מחויך של מסורת הפז"ם. הצד שבו חיילים צעירים מוצאים את עצמם מוכים, מדממים, פצועים ומאושפזים. האמת, המקרה של גדוד נחשון הוא כנראה רק טיפה בים. הוא אחד מאותם מקרים מעטים שדולפים לתקשורת, לאור התוצאה הקיצונית. כאילו שעל מכות, ללא פציעה קשה, אפשר לדלג ולהקל ראש.
המכות המושתקות, והפציעות המדממות שלא מגיעות לתקשורת (ואלו רוב המקרים), הרבה יותר מסוכנות מהמקרה החמור מגדוד נחשון, עליו פורסם השבוע. מסיבה פשוטה. אלו המכות שמזינות את התופעה ומאפשרות לה להימשך.
ברגע שעל כל כמה עשרות מקרים רק אחד דולף לתקשורת, זה עדיין החריג שלא יצליח לעולם לבער את הנגע. ללא שיתוף פעולה מצד המפקדים והחיילים, אין באמת סיכוי אמיתי להיאבק בתופעה הארורה הזאת. עדיין משתלם להרביץ לחיילים צעירים.
כמות המקרים שמתגלה היא שולית, ושיתוף הפעולה בתוך הצבא (בקרב החיילים והמפקדים, בניגוד לדרגים הגבוהים) הוא עדיין מינימלי. חיילים עם פז"ם של שנתיים וחצי מרימים יד ורגל על חייל עם ותק של שנה בכזו קלות, כאילו היה מדובר בזריקת נייר בשיעור מתמטיקה.
מלבד הצורך בשינוי דחוף בתוך הצבא, נדרש שינוי כיוון דרמטי בנוגע לענישה של אלו (המעטים) שכן נתפסים. אותם פראי אדם שגרמו לחייל צעיר פגיעות קשות, דימומים פנימיים ולעילפון באמצע השמירה, לא שונים בכלום מחבורת רחוב שהחליטה להתלבש על אדם תמים וקינחה את הערב במכות ובבעיטות. זו תקיפה וזו תקיפה. משום מה, ברגע שהמרביצים נמצאים על מדים, כל האירוע מקבל הקשר אחר לחלוטין. סלחני בהרבה.
"הכל היה בצחוק, לא התכוונו לפצוע אותו, ככה נהוג אצלנו", טען להגנתו אחד החיילים שהשתתפו בחגיגת המכות. "צעיר יודע שאסור לו לגעת במקל הפז"ם ואם הוא נוגע זה עולה לו ביוקר", סיפר טיפש נוסף מקבוצת החיילים.
לשני החכמים בלילה האלו, ולשאר החבורה, יש רק אופציה אחת. העמדה לדין בבית משפט אזרחי על מעשה תקיפה וחבלה חמורה. לאחר מכן, ראויה הקבוצה לשבת כמה שנים טובות בכלא על פשע האלימות החמור שביצעו. מישהו בטעות מכנה אותם בתואר "חיילים שסרחו". זו תקלה קשה. מדובר בעבריינים ובפושעים לכל דבר. ומקומם של פושעים הוא בכלא.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם