בחרתי להתפטר - כי לא הייתה ברירה
הדחתו של אדר כהן מתפקיד המפקח על מקצוע האזרחות הסבה לישראל נזק מהותי ותדמיתי. לכן הגשתי את התפטרותי מוועדת המקצוע
עובדה זו תאפשר להם להתפתח בצורה ליברלית ודמוקרטית כדמויות רציונליות המסוגלות לבחור בין גישות אקדמיות שונות. כאיש אקדמיה מובהק, לא הייתה בלבי כל טרוניה על קיומן של מחלוקות אקדמיות בין חברי הוועדה. נהפוך הוא, במסגרת חברותי בה, ביני לבין חברים אחרים נוצרו יחסי רעות הדוקים חרף קיומם של שסעים אקדמיים מובהקים.

אדר מעולם לא עבד בחלל ריק - הוא פעל עם ועדת המקצוע בשיתוף פעולה אופטימלי, ודעותיו המקצועיות התמודדו, שוות בין שוות, מול שאר הדעות המקצועיות שהציפו את שוק הרעיונות של הוועדה. דומה, אפוא, כי אם החלטת מנכ"לית משרד החינוך מקצועית ועניינית היא - וכך אני מקווה - אזי יש הכרח לפטר את כל חברי ועדת המקצוע.
אודה ולא אבוש כי לא נחה דעתי מהחלטת מנכ"לית משרד החינוך. תהיה מקצועיותה ככל שתהיה, במדינה הטוענת למונופול על הדמוקרטיה החוקתית - במזרח התיכון לפחות - נדרשת
אני סבור כי פיטוריו של אדר כהן הסבו נזק מהותי ותדמיתי למדינת ישראל כמדינה דמוקרטית חוקתית. הואיל ואני רוחש כבוד רב למקצוע האזרחות בכלל ולמקצוע האזרחות בישראל בפרט, חשתי כי מוטלת עליי החובה להגיש את התפטרותי מחברותי בוועדת המקצוע.
כחבר בוועדה היו לי הכבוד והזכות להכיר אנשי מקצוע משכמם ומעלה, ואף השכלתי רבות מעצם קיומן של מחלוקות מקצועיות ביחס למקצוע האזרחות, לרבות תכניו וגישות הלימוד. עם זאת, מאז ומתמיד עשיתי כל שביכולתי כדי להדיר את רגליי מפוליטיקה.
במדינה שבה רוב חברי הרשות המחוקקת הם גם חברי הרשות המבצעת, והרשות המבצעת מושתתת על אינטרסים פוליטיים מובהקים, בנקל ניתן להתוות נרטיב אזרחי והיסטורי אחד, ובכך להצר את מתחם האינטליגנציה של תלמידי ישראל.
אין זה סוד כי אדר כהן מונה בזמנו על ידי פרופסור יולי תמיר, וכי דעותיו אינן מתיישבות עם אלה של הממשלה הנוכחית. הייתי רוחש כבוד רב יותר למשרד החינוך לו היה מסיים את תפקידו של אדר בטענה כי אינו מייצג את המדיניות שהשר הנוכחי מבקש לקדם, בלי להיתמם ולנסות להלבין את פניו ברבים בטענות שווא.
אדר אינו הבעיה, הוא ימצא לעצמו עיסוק במקום אחר. האקטיביזם הפרלמנטרי המושתת על אינטרסים פוליטיים והמונע על ידי שיקולים קואליציוניים מובהקים הוא הבעיה. אקטיביזם פרלמנטרי זה מדיר שינה מעיניי.