מאבדים את השותף בדמשק
חיזבאללה מביט אל מצבו המעורער של אסד ומחפש דרכים חדשות כדי לשמר את הלגיטימציה שלו. פרסום קלטת החטיפה של רגב וגולדווסר וניסיון ההברחה של אמצעי לחימה לתוך ישראל הם חלק מהניסיונות הללו
בשורה התחתונה, מבחינת טהרן וחיזבאללה, האובדן של "השותף מדמשק" משמעותו פגיעה בהזרמת הכספים, הנשק ותיאום העמדות המדיני בין השניים. אולם עבור חיזבאללה, נפילתו של אסד טומנת בחובה משמעות קשה נוספת: באין בעל ברית תומך (חרף העובדה שאסד הבן הובל לא פעם על-ידי נסראללה ולא הוביל, קיבל תמיכה ולא העניק אותה) עלולה הלגיטימציה של הארגון בתוך לבנון להיפגע.
להזכירכם, בהסכמתה של סוריה הורשה חיזבאללה להמשיך ולהחזיק בנשק לאחר הסכמי טאיף, אשר סיימו את מלחמת האזרחים העקובה מדם בלבנון ב-1989. האמתלה הייתה המאבק "בכובש הציוני" ובעלי בריתו הנמצאים בלבנון. גם לאחר שישראל יצאה מדרום לבנון במאי 2000, ושאלת המשך קיומו של חיזבאללה כגוף צבאי עלתה ביתר-שאת, מצא נסראללה תירוץ נוסף בדמות "חוות שבעא".
גם כאן הוא קיבל עזרה מדמשק, שכן האחרונה הצהירה שהחוות הן שטח לבנוני, חרף היותן שטח סורי על-פי מפות המנדט הצרפתי, מן הסיבה הפשוטה: הדבר יעניק לגיטימציה לחיזבאללה להמשיך ולהילחם בישראל, לפחות עד שרמת-הגולן תשוחרר. ואכן, לאחר מאי 2000 חיזבאללה ריכז את מרב הפעולות הצבאיות נגד צה"ל לאזור המחלוקת של "חוות שבעא".
המטרה, מבחינתו, הייתה ברורה: לשמר כעילה מרכזית את המשך המאבק בישראל, ובלשון אחר: להעניק לגיטימציה בתוככי לבנון להמשך היותו ארגון צבאי לצד צבא המדינה.
עתה, נמצא חיזבאללה פעם נוספת בפני משבר, אולי המשבר הגדול ביותר שעמד בפניו מאז מלחמת לבנון השנייה ב-2006. הדיווחים על פעילות איראנית לצד סיוע נדיב של חיזבאללה בדיכוי המהומות בסוריה לא מוסיף לתדמית של הארגון בלבנון. לדידם של הסונים, וגם הנוצרים בלבנון, הקואליציה השיעית – איראן, חיזבאללה ואסד (העלאווים, לכאורה,
שוב עולה הקריאה לפרק את חיזבאללה מנשקו, בייחוד על רקע העובדה שישנה זליגה מדאיגה של העימותים בצפון מערב סוריה אל תוך שטח לבנון, שם נלחמים סונים בעלאוים תומכי המשטר הסורי. לכן, שחרר חיזבאללה בסוף יולי את קלטת החטיפה של גולדווסר ורגב ז"ל, ולכן מנסה הארגון להמשיך ולהגביר את הלחץ על ישראל, באמצעות סייענים החיים בשטחיה, ומחפש דרכים להחדיר אמצעי לחימה לישראל.
יש לציין, כי הכפר רג'ר נמצא, על-פי מספר פרשנויות, בתוך שטח המריבה של חוות שבעא. יתרה מזו, מתגוררת בו קהילה עלאווית בת כ-2,000 אנשים. והנה החיבור הנוסף בין הצורך להמשיך ולקבל לגיטימציה מחד, ולשתף פעולה נגד "הציונים" מאידך, אשר מנסים לפורר את המשטר הסורי ומסייעים ל"קבוצות הטרור" הפוגעות בעם הסורי.
אולם, גם כאן נשלחים חיצי הביקורת כלפי חיזבאללה. שכן אירוע החטיפה ותוצאותיו הרות האסון לא התקבלו באהדה בלבנון, בלשון המעטה, וגם עתה ספק אם יש מישהו בלבנון אשר מעוניין בעימות נוסף עם ישראל, בייחוד על רקע המצב בסוריה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם