העכבר שלא ישאג
על מה בדיוק אמור אובמה, שיזעם על פעולה צבאית באיראן ועל ההשלכות הפוליטיות של תוצאותיה, להוציא את צבאו למלחמה?
אני נזכר בסרט הזה בכל פעם שאני קורא את התיאוריה המופרכת להפליא והנפוצה מאוד בקרב חלק מתומכי ההפצצה באיראן, על תוצאותיה של תקיפה ישראלית חד-צדדית: לאמריקאים, אומרים, לא תהיה בררה אלא להצטרף למתקפה לאחר מעשה, שמא ייראו כחלשים ומחשש שבעלת בריתם במזרח התיכון תובס ותיפגע.
מדובר, כזכור, באותו ממשל שראש הממשלה אינו סומך עליו שיקיים את הבטחתו המפורשת למנוע פצצה איראנית. אבל מתברר שנתניהו סומך עליו שאם ישראל תפעל בניגוד לאזהרותיו, הוא ייחלץ להשלים את המשימה באיראן.
אין כמו התיאוריה הזו, המחוזקת מדי פעם בהדלפות של גורמים אמריקאים כלשהם, כפי שהיה אתמול בכותרת הראשית של מעריב, כדי להמחיש את הגיונם הרופף של מצדדי התקיפה ללא תיאום. לא רק שהיא נוגדת את כל מה שראשי הממשל אומרים לנו (ואיש אינו טוען שאמרו אחרת בשיחות הסגורות), אלא שאין בה אפילו עקביות פנימית. כל כולה ניסיון להצדיק את התקיפה בכל מחיר, מול מי שטוען שחוץ מתוצאותיה המלחמתיות היא תגרום להתמוטטות הסנקציות על איראן, תיצור לאייתוללות הצדקה לחידוש המסע הגרעיני ותביא לקרע חמור מאין כמותו עם ארצות הברית.
באמריקה אף אחד לא יקבל את ההיגיון שלפיו צריך לחזור ולהסתבך במלחמה רחוקה כדי להציל את ישראל מתוצאות מעשיה שלה
צילום: אם.סי.טי
נגן את זה שוב, הדוד סם
בארצות הברית יציאה למלחמה היא תהליך פוליטי וציבורי מורכב. היא איננה יוצאת למלחמה כי מדינה אחרת, הנסמכת על סיוע צבאי בסך שלושה מיליארד דולר בשנה ועל הגב המדיני של וושינגטון, פעלה בניגוד לדעתה והסתבכה.
באמריקה, המלקקת עדיין את פצעי שתי המלחמות של העשור הקודם שטרם הסתיימו, אף אחד לא יקבל את ההיגיון שלפיו צריך לחזור ולהסתבך במלחמה רחוקה כדי להציל את ישראל מתוצאות מעשיה שלה. הנשיא אובמה יראה בוודאי בהפצצה ללא תיאום התנקשות בסיכוייו לנצח בבחירות, מטעמם של מי שמממנים את יריבו.
מה בדיוק בתגובה האיראנית, או אפילו בהסתבכות אזורית, יגרום לאמריקאים לחוש שהם חייבים להפציץ באיראן? אבדות כבדות בעורף הישראלי בעקבות ירי מאיראן או מלבנון? כניסה מסיבית של כוחות ישראליים לתוך לבנון או הפצצה של מטרות תשתית במדינה שהממשל עדיין
חפץ ביקרו של השלטון שלה?
הכרזה של הנשיא אחמדינג'אד שהתקיפה הישראלית לא מזיזה לו ואיראן שמחדשת את העשרת האורניום במהירות האפשרית? התמוטטות הסכם השלום עם מצרים וסערה אזורית? על מה בדיוק אמור אובמה, שיזעם על הפעולה ועל ההשלכות הפוליטיות של תוצאותיה, להוציא את צבאו למלחמה? איזה נשיא אמריקאי בכלל מוציא צבא למלחמה ערב בחירות?
אפילו "מקבל ההחלטות" המיתולוגי, האיש שכוסית משקה בידו ומאחוריו פסנתר (ובעברו חורבן והרס מדיניים ופוליטיים לרוב), אינו קונה את הטיעון הזה. בהיגיון שלו יש כשלים רבים, אבל אפילו הוא מסרב להמר על כך שאם העכבר אכן ישאג, למעצמה לא תהיה בררה אלא ללכת אחריו. אבל "מקבל ההחלטות" אינו, במקרה הזה, אלא יועץ. וסביב האיש שהמילה האחרונה תהיה שלו יושבים לא מעט אנשים שמשוכנעים בחשיבה המשיחית הזו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם