זכות הציבור להתנגד
אלו הארץ והכלכלה שלנו. אנחנו נצטרך לשלם את מחיר התקיפה באיראן. לכן זכותנו, ואפילו חובתנו, להביע דעה ולהתערב בהכרעות המנהיגים
- רופאים לנתניהו וברק: "אל תתקפו באיראן"
- אנשי אקדמיה: "טייסים, סרבו לתקיפה באיראן"
- ראש אמ"ן לשעבר: תקיפה באיראן - בקרוב
הקונספציה היא שמביאה את ברק ונתניהו למסקנה שתקיפה ישראלית, גם ללא עזרת האמריקאים, היא מלחמת אין ברירה. אחרת קשה לבאר כיצד במשך למעלה משלוש שנים מחזיקים השניים בעמדתם בלי לשנות אותה לנוכח השינוי בנסיבות. הם משוכנעים שאיראן מפתחת נשק גרעיני כדי למחוק את ישראל מעל פני האדמה, ושאם לא נפעל תתרחש כאן שואה שנייה. בכך הם הצליחו להפוך את הנושא האיראני לבעיה ישראלית, בניגוד לכל היגיון מדיני או ביטחוני.
לא צריך להיות טייס קרב או איש מודיעין כדי לקבוע שמדובר באיוולת מדינית והסברתית. למרות ההתפעלות מקיר לקיר מהניהול החכם של המשבר באמצעות הפחדת העולם בכלל וארה"ב בפרט, לא בטוח שמדובר במהלך כה גאוני. עם כל הכבוד לשניים, ארה"ב תעשה את שיקולי האינטרסים שלה, ואם תקיפה צבאית תהיה מנוגדת לאינטרסים הללו בשלב הזה, הם לא יצטרפו אלינו. גם זה נושא אזרחי ממדרגה ראשונה, ראוי לכל דיון ציבורי, אף שהולכים ומתרבים הסימנים שעקב הקונספציה הוא כבר כמעט בלתי יעיל.
לפי דיווחים שנשמעים אמינים ביותר, שוב נראה שהשניים כבר הגיעו לשלב שבו "הנתינים" יכולים לדבר כאוות נפשם, והם יעשו את מה שהם חושבים לנכון. לכאורה, מדובר על הדמוקרטיה במיטבה. הנה לנו מדינה פתוחה, שבה כל אחד יכול להביע את דעתו, ושההחלטות בה מתקבלות בגוף שנבחר על ידי האזרחים לנהל את ענייני המדינה.
למעשה, ראש הממשלה ושר הביטחון עושים כל מה שביכולתם כדי לנטרל את ההליך הדמוקרטי, בראש ובראשונה בכך שנכון לעכשיו ההחלטה אם לסכן את מדינת ישראל ואזרחיה ככל הנראה תתקבל בתשיעייה ובקבינט, ולא בממשלה. לכן כל שנותר להם הוא לייצר לעצמם רוב בגופים הללו, שלאו דווקא חופף ליחסי הכוחות בממשלה.
את המהלך המסוכן הזה ניסו אנשי רוח למנוע, ובצדק גדול. אף שהם אנשי רוח, אף שלפי בן-דרור ימיני הם חושבים כעדר, הכוונה להעביר את ההחלטה מהממשלה לקבינט ולתשיעייה היא דגל שחור. כדי להיאבק נגדה לא חייבים
התקשורת מספקת לנו המון אינפורמציה, מומחים לא פחות נחשבים ורציניים מברק ומנתניהו מפרשים עבורנו את האינפורמציה הזו, ומצוידים בכל המידע הזה זכותנו, האזרחים, להביע את דעתנו ולהיאבק נגד מה שנראה לחלק נכבד בציבור כטירוף מערכות. אלו החיים שלנו, זו הארץ שלנו וזו הכלכלה שלנו. אנחנו נצטרך לשלם את המחיר, והוא יהיה כבד מנשוא, אם הקונספציה תופעל. אז אל תגידו לנו שאנחנו לא מבינים, ומי אנחנו שנתערב בהכרעות של "המנהיגים". רק דבר אחד אסור לעשות: לקרוא לטייסי חיל האוויר לסרב פקודה, כפי שחלק מאנשי המחנה שאליו אני שייכת, השמאל, קוראים. זה כבר מרי אזרחי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם