טעות נשיאותית
גם אם הוא אינו מתכוון לכך, התנהלותו של הנשיא חותרת תחת יסודות של הדמוקרטיה בישראל. זו האמת, עגומה ככל שתהיה
• פרס על תקיפה: עכשיו ברור לנו שלא נוכל לעשות זאת לבד
• מקורבי נתניהו נגד פרס: "שכח מה תפקידו של הנשיא"
אבל גם אדם דגול כמו פרס, בעת כזו - שעה של התלהטות יצרים; של שיח ציבורי עירני (מדי) וקולני (הרבה יותר מדי) בנושא התנהלות ישראל בסוגיית הגרעין האיראני - שוגה לעתים. והפעם, שעה שהעניק את הראיון שעוקף את ראש הממשלה ואת ממשלת ישראל, עשה פרס לנתניהו את מה שהיה גורם לו לצאת מכליו אילו היה מעולל לו חיים הרצוג, שעה שהיה נשיא, בימיו של פרס כראש הממשלה.
אחרי הכל, תפקיד ראש הממשלה בישראל הוא התפקיד הכי כפוי טובה שניתן להעלות על הדעת, כנראה בעולם כולו: מימין ומשמאל מנגחים אותך; הכל מטילים ספק באותנטיות ובלגיטימיות של החלטותיך; תוצאות מעשיך שנויים במחלוקת יהיו אשר יהיו; וגרוע מכל: יש לצדך שבעה מיליון ישראלים שרואים עצמם ראשי ממשלה בפועל, לפחות בכל הנוגע להבנתם את צרכיה ואת טובתה של ישראל.
ועדיין, ברגעי האמת, רגעי ההכרעות הגורליות (ונדמה שמזה הרבה זמן לא התדפקה על פתחה של ישראל שעת הכרעה כה מהותית), אתה נותר שם בדד, לשאת באחריות ההיסטורית ולעמוד למשפט ההווה. ואמנם, אין אדם בודד יותר מראש ממשלת ישראל. ובעת הזו, ראש הממשלה הישראלי, מוקף ומותקף מכל עבר מקטרגים, מלעיזים, מבקרים ונותני ציונים על החלטה שבאופן רשמי כלל לא קיבל. הכל מנסים להטות את החלטתו, להשפיע על שיקול דעתו ולטבול ידיהם גם הם בעיסה הקודחת הזאת שהיא עתידה של ישראל.
אבל מה לעשות ולא הגנרלים בדימוס, לא המומחים והפרשנים והעיתונאים והפרשנים, ואפילו לא נשיא המדינה המצוין שעומד לרשותנו לא נבחרו על ידי הציבור לשאת באחריות של הובלת הממשלה הריבונית של ישראל. מה לעשות והאיש העומד בראש המדינה הזו - האחד והיחיד שייצטרך ביום פקודה לתת את הדין על מעשיו - הוא בנימין נתניהו.
יישאו חן או לא - האיש ועמדותיו ומהלכיו - בעיני שבעה מיליון ראשי הממשלה האחרים שמכהנים כאן, כמו גם נשיא המדינה, עדיין, הגורם היחיד המוסמך לקבל החלטה (תוך התייעצות עם הפורום המוסמך לכך ומתוך התחשבות בתהליך קבלת ההחלטות התקין) הוא ראש הממשלה. כל גורם שמנסה להחליש אותו ולפגום ביכולתו לפעול ולקבל החלטה, פוגע בחוסנה של הדמוקרטיה בישראל ומחליש את יכולת המשילות של הגורם הריבון הנבחר.
מכאן, שהתנהלותו של נשיא המדינה חותרת (גם אם הוא אינו מתכוון לכך) תחת יסודותיה של הדמוקרטיה בישראל, כאשר הוא מנסה להשפיע בדרך לא הוגנת על החלטתו של ראש הממשלה לתקוף או להימנע מתקיפה באיראן. זו האמת, עגומה ככל שתהיה.
חוסנה האסטרטגי האמיתי של ישראל הוא הדמוקרטיה ושיטת הממשל
ערפול ההגדרות של המוסדות הממלכתיים בישראל רע למדינה והאחריות הנדרשת מהגורמים שיושבים בצמרת הממשל גדולה. מאכזב לגלות כי דווקא שמעון פרס, אולי בכיר הישראלים היום, חטא אתמול בשגגה שתוצאותיה עלולות להיות רעות לישראל. אבל בעוד שהתרגלנו לחיות לצד האכזבה, אסור לעמוד מנגד כשהתנהלות חסרת אחריות לאומית באה לידי ביטוי.
חובת כל אזרח במדינה הזאת היא לבקש מנשיא המדינה להשמיע את דבריו בקול גדול, אך רק באוזניו של ראש הממשלה. כל מעשה אחר וכל קול אחר שהוא משמיע פוגע במדינת ישראל, בכושרה לנהל את המהלך הסבוך הזה בדיסקרטיות שהיא ראויה לו, ובעיקר - בדמוקרטיה השבירה שלנו.
אקו"ם