בלימה מקומית אלימה
אם ארה"ב רוצה לאותת על לאיראן על רצינותה, פעולה בסוריה תשיג 3 יעדים: הפלת אסד, הגדרת קו אדום והפיכת התקיפה הישראלית למיותרת
- המלחמה בסוריה גולשת ללבנון: מדינות המפרץ נערכות להסלמה
אך זה רק קצה אחד של הסיפור: מה האמריקאים רצו וקיבלו. מעולם לא נודע מה ביקשו הסעודים בתמורה לנדיבותם בשמירת שוק הנפט ברמת מחירים סבירה, ולא סופר מה הבטיחה קלינטון לסעודים ביחס לסוגיה שמטרידה אותם לא פחות מאשר את ישראל - המרוץ האיראני לפצצה. מה שברור: רמת האמון של הסעודים בנחישות האמריקאית לבלום את המרוץ לגרעין אינה גבוהה במיוחד, ויש אומרים אף נמוכה מזו של ירושלים.
אתמול ננעלה במכה אסיפת הארגון לשיתוף פעולה איסלאמי, שבה השתתף גם נשיא איראן לצד המלך הסעודי. המחוות היו חמות, המתחים נותרו בעינם: לא רק הגרעין מחדד את הפער בין השניים, אלא גם המצב המידרדר בסוריה.
בהופעתו שלשום לצד שר ההגנה - זו ההופעה שעשתה כותרות גם בישראל - קבע יו"ר המטות המשולבים האמריקאי, גנרל הצבא מרטין דמפסי, כי הנוכחות האיראנית בסוריה גוברת. הרבה יותר מטענתו המוכרת זה מכבר כי ישראל לבדה לא תוכל לחסל את תוכנית הגרעין האיראנית, דבריו אלה מכוונים אצבע מאיימת לכיוון טהרן.
על כך שישראל יכולה "לעכב" אך לא "להרוס" את תוכנית הגרעין האיראנית אין עוררין, לא בוושינגטון ולא בירושלים. גם פעולה אמריקאית שכוח ההרס שלה רב הרבה יותר אינה אלא מתכון ל"עיכוב", עד שהאיראנים ינסו מחדש וייתקלו שוב בהפעלת כוח, או עד שיתעשתו ויוותרו על המשך הפיתוח, או עד שיוחלף המשטר. לכן כל מה שישראל עושה כעת אינו אלא מהלך שתכליתו ליצור מעורבות אמריקאית במימוש המערכה הממושכת שתידרש כדי למנוע מאיראן את המשך הפיתוח הגרעיני. וכל הוויכוח המתנהל בין מצדדיו ומתנגדיו של מהלך ישראלי אלים אינו אלא ויכוח טקטי על בחירת החבל שיגרור את האמריקאים למערכה הזאת.
בפינה אחת ניצבים מי שסבורים שרק משבר חריף, כלומר מלחמה מתגלגלת, יאלץ את האמריקאים להתערב - אם להגנת ישראל כדרישת הבוחרים, ואם לבלימת מהלך תגובה איראני נגד האמריקאים עצמם. בפינה השנייה ניצבים מי שסבורים כי הנשיא אובמה הולך ומבשיל לפעולה, שזמנה יבוא לאחר הבחירות, או כנשיא שנבחר מחדש ואינו תלוי עוד בבוחריו, או כנשיא בחודשי כהונתו האחרונים שינצח, בתיאום עם
במהלך שיאלץ את האמריקאים להתערב טמון כמובן סיכון: מעצמות אינן ששות להיגרר אחר זנבן, ואזרחיהן עלולים לשנות את טעמם הלוחמני כעת נגד איראן, אם יתברר שהמחיר בכסף ובדם גבוה מכפי שתכננו. גם במהלך המושתת על חיבוק ואמון טמון כמובן סיכון: בשלות של אובמה היום אינה מחייבת אותו מחר, התחייבות של רומני המועמד אינה מבטיחה ביצוע של רומני הנשיא כמאמר הדברים שרואים משם ולא מכאן.
ממילא אפשר לזקק דווקא מדברי הגנרל דמפסי על סוריה גביש קטן של מבחן כוונות: אם האמריקאים אכן מתכוונים לאותת לאיראן על רצינותם בשאלת הגרעין ועל האפשרות שיפעלו גם בכוח כדי לבלום את הפרויקט, הם יכולים להגביל את האיתות הראשון לזירה הסורית. בלימה מקומית אלימה מסוג זה תביא להם תועלת משולשת: לסייע בנפילתו של המשטר הסורי, להבהיר לאיראנים שעימות אלים הוא קו שוושינגטון מוכנה לחצות מולם אם יתעורר בכך הצורך ולהבהיר לישראל שהממשל אכן מבשיל למהלך המייתר את הצורך בפעולה ישראלית קרובה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם