האיום

דקה אחרי הספין

הטקטיקה התקשורתית של נתניהו בנושא האיראני התפוצצה לו בפרצוף. האם לא כדאי להפנים את זה ולהתחיל ללכת בכיוון אחר?

לילך סיגן | 19/8/2012 10:24 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
אף אחד עוד לא הצטער על ראיון שהוא לא נתן - את משפט המחץ הזה טבע היועץ הפוליטי ראובן אדלר כבר מזמן. באותו אופן אפשר לומר שגם אף אחד עוד לא הצטער על המלחמה שבה לא התחיל כי מלחמות הן דבר מיותר שגם אם אתה מנצח בהן, בדרך כלל מדובר בניצחון לזמן מוגבל. זה נכון שלכל כלל, חזק ככל שיהיה, תמיד יהיה יוצא מן הכלל (חוץ מלכלל הזה).‬ אבל גם אם הוא נכון ב‭90-‬ אחוז מהזמן, כדאי לקחת אותו בחשבון.
נתניהו, הטקטיקה התקשורתית התפוצצה לו בפרצוף
נתניהו, הטקטיקה התקשורתית התפוצצה לו בפרצוף צילום: אי.אף.פי

במסגרת זו אולי רצוי להזכיר שגם מזימות תקשורתיות יכולות להתהפך עליך, לא רק ראיון. בעולם המודרני, עם כל הכבוד ליכולות צבאיות, חזיתות לא פותחים רק עם פצצות, אלא גם עם כותרות. דעת הקהל היא ים עצום ורב, וכשיוצרים רעידת אדמה יזומה, הגל שנוצר יכול בקלות להפוך למערבולת שבה כולם טובעים. ואז מה עושים?

ברבורי המלחמה של ממשל נתניהו התבררו כהפסדיים, בין אם הם אמיתיים ובין אם נועדו לדרבן החלטות של אחרים. אובמה לא יתקוף אף אחד לפני הבחירות, והספין הזה רק גורם לאינספור תגובות, תגובות נגד והשלכות מיותרות.

מדי יום מסתחררת התקשורת מהאייטם החם יותר ויותר - גם אצלנו וגם בעולם. מדי יום, בלי משים, אנחנו משחררים לסוריה, איראן ולבנון מידע לגבי מצב המקלטים שלנו, מוכנות העורף וכן הערכות מדויקות של יכולות הלחימה שלנו. במקביל, גם אמצעי התקשורת הזרים משתתפים בחגיגה, ואם יש משהו שישראל לא זקוקה למנה גדולה יותר ממנו עכשיו, הוא להיות מזוהה עם אגרסיות של מלחמה.

אם כל זה לא מספיק כדי להבין את העניין, מיום ליום נראה שסיכוייו של ברק אובמה להיבחר לקדנציה שנייה בנשיאות ארצות הברית מתגברים ושהימורו של נתניהו על רומני הוא מסוכן. בקיצור, לא רק ראיונות שנתת יכולים להתברר כמיותרים, אלא גם ספינים ומהלכים תקשורתיים. כך שבאיזשהו שלב, בפרפראזה על דברי דני אילון, כדאי להכיר בעובדה שהדרך שבחרת ללכת בה התבררה ככישלון.

אם כך, האם כדאי להמשיך להתאבד על הטקטיקה הלא נכונה? או שאולי עדיף לעשות כל מה שניתן כדי לנסות לסגור את החזית המיותרת שנפתחה? כדי להתמודד עם צונאמי תקשורתי שיצא משליטה יש כמה אופציות לפעולה: אפשר להאשים את כל הגנרלים המתנגדים לתקיפה באיראן בכסת"ח, אפשר לקרוא לתקשורת שמאלנית ואפשר גם להגיד על שמעון פרס שהוא הוזה. אבל אפשר גם להבין שטעית ולעצור את הטירוף.

יש דרך אחת טובה לעשות את זה: פשוט להפסיק להזין את התקשורת מהצד שלך. כשאתה רואה שהספין שיצרת בורח לכיוון הלא נכון, פשוט עזוב אותו.

אל תמשיך לספק את התשובות למי שיוצא נגדך. התקשורת הרי אוהבת קונפליקטים, כך שאם תשתוק יעברו כמה ימים, ובהיעדר קונטרה - התקשורת באופן טבעי תמצא בוודאי סיפורים אחרים לעסוק בהם. ומה לעשות אחרי שים הכותרות יירגע קצת? כדי להשיג בחזרה את השליטה בספינה, לפעמים אין ברירה.

זה לא פשוט לבנות אמון אחרי שהתמחית בספינים מתוחכמים, וגם הרבה יותר משעמם ממזימות. אבל במה שקשור ביחסים עם ארה"ב, אפילו נתניהו ייאלץ להודות שלפעמים האפשרות המשעממת של בניית אמון פשוטה היא לרוע המזל האופציה היחידה. 

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

לילך סיגן

צילום: .

בעלת טור אישי ופרשנית. בעבר הנחתה תכניות טלוויזיה בחינוכית ובערוץ 10 וכתבה שלושה ספרים

לכל הטורים של לילך סיגן

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים