פתאום הפמיניסטיות שותקות
בעיני הפמיניסטיות, מה שקובע אם עבירת אונס ראויה ליחס מחמיר זה לאו דווקא חומרת הפגיעה באישה, אלא זהות הפוגע. כשעובדים זרים הם החשודים העיקריים העניין מושתק
המשך הידיעה, כפי שהופיעה ב"מעריב", מזעזע לא פחות מהאונס עצמו ואולי אף יותר: "למרות חומרת המעשה, במשטרת ת"א הסתירו את המקרה מהציבור ורק הבוקר פרסמה המשטרה את המקרה", דיווח אבי אשכנזי.
התוספת הזו יותר נוראה מכפי שאתם חושבים. מדוע זה כל כך מזעזע? משום שכולנו יודעים שאחרי קרוב ל-30 שנה בהן יש לנציגות הפמיניזם הלוחמני נוכחות דומיננטית בכל המערכות המטפלות בעבירות מין – אקדמיה, עיתונות, כנסת, בתי משפט, פרקליטות, משטרה – המוּדעות לעבירות כאלה היא הגבוהה שבגבוהות וגם מקרים גבוליים לחלוטין מקבלים יחס כלל-מערכתי מחמיר במיוחד.
אם להזכיר רק דוגמה אחת, בתגובה לאמירת מילה שלא במקום לחיילת על ידי נוסע חרדי באוטובוס "מהדרין" ירושלמי אשתקד, הורד הנוסע מהאוטובוס בתחנה הבאה ונעצר. למחרת היום, במהירות שיא של ממש, כבר הוגש נגדו כתב אישום בגין הטרדה מינית. כל כלי התקשורת עסקו בנושא, והממסד הפמיניסטי כולו נעמד על הרגליים, כמו תמיד בתיאום מופלא.
והנה מקרה שעונה לכאורה על כל ההגדרות הישנות והמחמירות ביותר של אונס: אישה מובלת במרמה למקום נטוש, נאנסת באלימות על ידי שני גברים זרים, נלחמת ולא מצליחה להשתחרר, מזעיקה את המשטרה מיד – ודווקא את המקרה הזה, המשטרה מסתירה מהציבור.
ובעצם, זו לא רק המשטרה שמשתיקה. משום שהממסד הפמיניסטי-לוחמני יושב חזק כאמור בכל המערכות כולן, כולל המשטרה, והוא היה אמור למלא את כל העיתונים ואת כל מהדורות החדשות בסיפור הזה, כבר ביום רביעי. היינו אמורים לראות סטטוסים חריפים של ח"כ שלי יחימוביץ', ח"כ זהבה גלאון וח"כ אורית זוארץ – ולא ראינו. היינו אמורים לקרוא מאמרי דעה פמיניסטיים על אוזלת ידה של המשטרה מול הסכנה האורבת לנשים ברחובות תל אביב – ולא ראינו. יכולנו לצפות לראיונות בתוכניות הבוקר עם נציגות המרכזים לנפגעות אונס, ולא היו כאלה.
יותר מסתם צביעות פוליטית
וזו ממש לא הפעם הראשונה שזה קורה. כבר הצבענו על הדפוס הזה: אישי הציבור היחידים שנזעקים לגבי פגיעות בנשים, כאשר הפוגעים אינם יהודים, הם כאלה המזוהים עם הימין והסיעות הדתיות, ולא עם המיינסטרים של הפמיניזם הלוחמני, שמצוי עמוק בשמאל.
משהו פה מסריח עד השמיים. וזה יותר מסתם צביעות פוליטית. כי הבסיס לאהדה שיש בציבור לתנועה הפמיניסטית, בהקשר של עבירות מין, הוא שכולנו – ימין ושמאל, גברים ונשים – נגעלים ומזדעזעים מהעבירות הללו. ואם קם בתוכנו ממסד, כביכול פרו-נשי, שבעיניו יש עבירות
מין חמורות שצריך וחובה להשתיק אותן מסיבה פוליטית כלשהי, אז אוי ואבוי לנו.
נוצרת התחושה שבעיני הממסד הזה, יש עבירות נגד נשים ויש עבירות נגד נשים, ומה שקובע אם עבירה ראויה ליחס מחמיר זה לאו דווקא חומרת הפגיעה באישה, אלא זהות הפוגע. אם הוא יהודי – יש צורך לנפח את הידיעה כמה שיותר ולהחמיר בענישה. ואם הוא לא יהודי, אז ראוי להשתיק (להשתיק!) גם את האונס המתועב ביותר. ואם כך הממסד הזה דואג לנשים, אז בא לבכות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם