נעלם הכחלוניזם
הדאגה להישרדותו של ערוץ 10 אינה פופולרית. זו הסיבה ששר התקשורת כחלון לא טורח להיאבק עבורו. למה לו להרגיז את הממשלה?
הנה לנו דוגמה לכך שאפשר להצליח בפוליטיקה בלי שידבקו בך אותן תכונות כה מאוסות שמזוהות עם המקצוע הרעוע הזה. את שמו הטוב קנה כחלון כמובן בזכות מהפכת הסלולר שהנהיג, שהייתה מלווה בהרבה ראיונות בתקשורת שתמיד הציגו אותו כגיבור של מערבון, אשר נלחם בכל הרעים לבדו ויכול להם. סימן שאפשר גם אחרת, אמרו כולם, כולל ראש הממשלה שביקש מכל שריו להיות "כחלונים".
עד שבא המשבר החמור של ערוץ 10 והוכיח שמדובר בפוליטיקאי קטן ופופוליסטי, ממש כמו כולם. באופן אבסורדי משהו, המאבק שלו נגד חברות הסלולר הוותיקות היה "חוכמה על חלשים". כן, במקרה הזה חברות הסלולר היו חלשות. השנאה כלפיהן, ברובה הגדול מוצדקת, יחד עם הרגולציה שאפשרה לשר התקשורת לפתוח את השוק לכל החפץ בכך, הפכו אותן לטרף קל.
מה כבר רוצה פוליטיקאי? את אהבת הציבור, ובעיקר ציבור הבוחרים שלו בפריימריז, שקובע את דירוגו בהיררכיה המפלגתית, ולאחר מכן השלטונית. מהבחינה הזו, מאבקו הצודק והעיקש נגד התעמרות חברות הסלולר באזרח הקנתה לו אהדה חסרת תקדים, גם בקרב בוחריו הפוטנציאליים. לא כך הסיפור באשר לערוץ 10.
חלקים נרחבים בציבור לא ממש מתעניינים בשאלה אם הוא יחיה או ימות, וחבריו של כחלון בנבחרת העל של מפלגתו - הליכוד - היו מאוד רוצים לראות אותו נסגר, וכמה שיותר מהר. את נקמתם של פוליטיקאים עוד לא ברא השטן. ופתאום נעלם הכחלוניזם כלא היה. הוא בודק, הוא חושב, הוא מנסה, נראה. בקיצור - על העזרה שלי אל תבנו. העובדות שכחלון בודק ומתעמק בהן באשר לערוץ 10 כה פשוטות, עד שמדובר בעלבון לאינטליגנציה למכור לנו אותן כמסובכות.
ערוץ 10, שבעליו הנוכחיים הכניסו לו עד היום מאות מיליוני שקלים מכיסם הפרטי, חייב לרשות השנייה 45 מיליון שקל. מכיוון שאין ביכולתו לשלם כרגע את הסכום, מבקשים בעליו לפרוס להם את התשלום לשלוש שנים בריבית גבוהה מזו המקובלת במשק. אם לא - ייאלץ הערוץ להיסגר, ואלפי האנשים המתפרנסים ממנו ישירות או בעקיפין יפוטרו, בלי שתהיה להם יכולת אמיתית למצוא עבודה חלופית.
כולנו
לוח השידורים של ערוץ 10 שנוי במחלוקת. את מרבית התוכניות שהוא משדר בפריים־טיים אפשר היה לייצר גם בערוץ 2. אבל בין לבין יש בו מחלקת חדשות מצוינת עם עיתונאים מהמדרגה הראשונה, שעושים את מלאכתם נאמנה, והמלאכה הזו היא לבקר כל הזמן את השלטון.
ויש לו את השעה היומית הנפלאה של ירון ומוטי, ויש לו מהדורת בוקר לוחמנית וחשובה בהובלתם של גיא ואורלי, ויש כמובן את "המקור", עם עיתונאים כמו רביב דרוקר ומיקי רוזנטל, ולעתים אפילו את אמנון לוי, כשהוא נזכר שפעם היה עיתונאי.
כאשר עמדו בשעתו לסגור את הטלוויזיה הלימודית, הודיע שר החינוך גדעון סער שבמשמרת שלו לא יסגרו. זה בדיוק מה שצריך היה שר התקשורת כחלון לומר. יכול להיות שפשוט אין לו אומץ לב ציבורי?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם