קריסת הקונספציות
המערב וישראל לא מצליחים לזהות תהליכים שמתרחשים בעולם הערבי. זה עלול לקרות גם במקרה שמורסי יחליט לא לכבד את הסכם השלום
במבט לאחור ניתן לומר כעת שהנחת היסוד הייתה שגויה מלכתחילה. כלומר, הצבא לא היה חזק מבחינה פנימית ולא גורם מאזן אמיתי, אלא נמר של נייר. במילים אחרות, בחברה המצרית התחולל זה זמן רב תהליך של היחלשות הצבא ושל ירידה בנכונותו להיאבק על מעמדו הבכיר. אליטה בשקיעה. מורסי והאחים המוסלמים הבינו את התהליך הזה, אך רבים וטובים אחרים לא קראו את המפה, כולל ישראל, ארצות הברית והמערב.
לדעתי ישנה מגבלה בסיסית, בעיקר במערב, בהבנת תהליכים פנימיים חברתיים-תרבותיים פוליטיים-כלכליים שמתרחשים במדינות שאינן חלק מהתרבות המערבית. האמריקאים יכולים להגיד אלף פעם שיש להם "עיניים" לכל מה שזז או לא זז בעולמנו, ויש להם "אוזניים" לכל רחש של פרפר, אבל אין להם שום יכולת שמאפשרת להבין תהליכים פנימיים. בשלל מכוני מחקר אמנם מנסים למצוא כל מיני "מודלים", אך כמעט תמיד מה שמתרחש בפועל לא שייך ל"מודל" קיים.
כשאנחנו מביטים לאחור, התמונה מבהילה: כשנפל השאה הפרסי בסוף שנות ה-70, האמריקאים האמינו שהנה הגיע עידן הדמוקרטיה; כאשר התחוללו מהומות באיראן ב-2009, כולם אצלנו קבעו בוודאות שמשטר האייתוללות הגיע לסוף דרכו; שרת החוץ האמריקאית הילרי קלינטון כינתה את אסד "רפורמטור", ובכך חשפה איהבנה מוחלטת של סוריה; ואיני מדבר כבר על אלו אצלנו שחשבו שמשטרו של בשאר
למה כל זה חשוב? כי ישנה בקרבנו הנחת יסוד מוצקה לגבי מצרים של מורסי: הבן אדם הזה צריך להאכיל כמעט 90 מיליון פיות. הוא צריך כסף שאין לו. לכן הוא יהיה פרגמטי, ישנה את דעותיו הקיצוניות וישמור על קשר טוב עם ארצות הברית והמערב, כלומר לא יפגע בהסכם השלום, ובוודאי לא יבטלו. זה בהחלט יכול להיות נכון, אבל זאת רק אפשרות אחת, שיכולה להתנפץ לכולנו בפנים.
ישנה אפשרות אחרת. למשל, שדווקא הסכם השלום עם ישראל ישמש בידי מורסי כאמצעי סחיטה של המערב, וההסכם ילך ויישחק לנגד עינינו; ואולי מצרים תבחר בכלל באוריינטציה אסייתית? ובהקשר אחר: קבלת החלטה איראנית "להסתער" על הכנת נשק גרעיני אינה עניין של הבנת תהליך. אבל גם כאן בואו נתפלל שהאמריקאים אכן ידעו על כך בזמן, כפי שהם מבטיחים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם