ביקורת התקשורת
ייתכן שערוץ 10 ראוי לביקורת, אבל סגירתו היא ענישה קולקטיבית שתוביל לפגיעה קשה בחופש הביטוי
הפגנת מחאה נגד סגירת ערוץ 10 צילום ארכיון: פלאש 90
התקשורת הישראלית, כמו כלי תקשורת בחברה דמוקרטית אחרת, ואולי קצת יותר, ראויה לביקורת. יש בה תופעות פסולות, יש בה אגדות אורבניות, יש בה סילופים ויש בה הטיות. אלא שכל אלה הם עניין לדיון הציבורי. זו בדיוק הסיבה שיש צורך גם בעמותה שמעצבנת את רוב העיתונאים כמו "זכות הציבור לדעת".
אבל מרגע שהעמותה מנהלת קמפיין לסגירת ערוץ - היא מאבדת לפחות תומך אחד, את עבדכם הנאמן. ערוץ עשר מורכב מהרבה מאוד עיתונאים איכותיים. אחדים מהם, פה ושם, הצליחו לעצבן גם את הח"מ. הטור הזה, שעוסק גם בביקורת תקשורת, עסק גם בחבורת המעצבנים. זו מהותה של תקשורת חופשית. יש בה דיון ויש בה ויכוחים ויש בה ביקורת ויש בה פולמוסים.
אם כלי תקשורת ראויים לסגירה רק משום שהיו בהם כשלים - ספק אם יהיה כלי תקשורת אחד בעולם שיחזיק מעמד שבוע שלם. הרושם הוא, צריך להודות, שערוץ עשר נוטה לכיוון שמאל, גם לעומת כלי תקשורת אחרים. פה ושם דאג הערוץ לטפח את התדמית של אויב הממסד. אלא שזו תמונה חלקית. ערוץ עשר היה גם הערוץ היחיד שהעז להתנגח עם המנהיגה הדגולה של המחאה החברתית, שהועלתה ברוב כלי התקשורת לדרגה של פרה קדושה. כך שגם לגופו של עניין, הטענות של עמותת "לדעת" הופכות למגוחכות.
תקשורת היא לא רק עסק
התקשורת בישראל מצויה בימים קשים, קשים מאוד אפילו. זה קורה בכל מדינות העולם החופשי, אבל כמו תמיד - אצלנו קצת יותר. ייתכן שבעוד שנים אחדות, ואולי פחות, יישארו בישראל רק שניים או שלושה כלי תקשורת, שמחציתם נמצאים לא רק בבעלות ממלכתית אלא גם בשליטה פוליטית של לשכת ראש הממשלה. כל חטאי כלי התקשורת בעידן שעלול להסתיים בקרוב ילבינו כשלג לנוכח מה שעלול לקרות.
תקשורת איננה רק עסק. התקשורת מצויה במגרש כפול - גם מסחרי וגם דמוקרטי. זה לא חשוב אם זה בגלל מצב השוק, ניהול לא נכון או סיבות אחרות. מה שברור הוא שנפילת כלי תקשורת כמו ערוץ עשר היא לא רק פגיעה במאות עובדים שייפלטו לשוק יורד, אלא גם פגיעה קשה בחופש הביטוי - משום שעדיף ערוץ מעצבן ולא מאוזן מערוץ סגור.
ההחלטה
מונחת עכשיו לפתחו של הדרג הפוליטי. ברצותו - ערוץ עשר ימשיך לתפקד. ברצותו - תונף החרב. לעמותת "לדעת" יש גם טענות רציניות על התנהלות הערוץ. האזנתי להן בקשב רב. לא מדובר רק בטענות פוליטיות. אלא שכל הטענות הללו מתגמדות מול העובדה שכלי תקשורת עלול להיסגר גם משום שמישהו רוצה לסגור אתו חשבון. הרי לו היה מדובר בערוץ שמספר מדי שבוע על הישגי החקלאות האורגנית במטעי המאחזים, לא היה שום סימן שאלה על המשך השידורים.
שיקול דעת מוטעה אינו נחלתה של עמותת "לדעת" בלבד. זה עלול להיות שיקול הדעת של מקבלי ההחלטות. הם לא יתערבו. הם יטענו שמדובר בעניין משפטי ופורמלי. זה עלול להיות סימן דרך עצוב לחופש הביטוי בישראל. הרבה יותר משמעותי מציוני דרך אחרים שגרמו לצווחות שווא.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם