למי נאמן א-שרע
ההתעסקות בסגן הנשיא בן העדה הסונית אינה מקרית: עריקה של סמל הנאמנות למשפחת אסד תסמן סופית את התמוטטות המשטר העלאווי
האחרון דרש מהנשיא הבהרות מדוע הצבא יורה באש חיה על אזרחים בעיר דרעא, עיר הולדתו של א-שרע? עד מהרה התפתח ויכוח מר בין שוואכת לא-שרע בדבר אופי ההפגנות של אזרחי דרעא. לפתע מאהר, אשר כל אותה העת עמד בצד והסתכל על השניים, שלף אקדח וירה בסגן הנשיא. בסופו של דבר ניצלו חייו של א-שרע בנס על ידי רופאי בית החולים בדמשק.
ההתעסקות בדמותו ובמעשיו של פארק א-שרע התחילה, כאמור, למן הרגע שבו פרץ "האביב הערבי" בסוריה. לרוב הגיעו הדיווחים עליו מארגוני האופוזיציה מסוריה ומחוצה לה, אך גם העיתונות הערבית תרמה את חלקה (בייחוד זו של מדינות המפרץ, המגלות התנגדות נחרצת למשטר אסד).
זו עסקה במיוחד בשאלה כיצד בנה של העיר דרעא יכול לעמוד מן הצד ולשתוק, בזמן שבני עירו נטבחים באכזריות על ידי חייליו של אסד. אמנם יש כאן הרבה מן הלוחמה הפסיכולוגית, גם כלפי המשטר וגם כלפי א-שרע עצמו, אולם השאלה אם הדבר נושא פרי נותרת בינתיים באוויר.
שאלה עקרונית יותר, וזאת לאור מצבו האישי, המשפחתי והשלטוני של אסד, היא מדוע בשבועיים האחרונים תופס א-שרע שוב ושוב את הכותרות? כידוע, אחד המאפיינים של המאבק המתחולל בסוריה הוא בין הפריפריה למרכז. בין הערים הנחשלות, בעיקר אלה של המרחבים המדבריים הסורים, לבין ערי המרכז הגדולות והחזקות כלכלית. בשנות השישים של המאה הקודמת דאג משטר הבעת' דווקא לקדם את הפריפריה ולחזק אותה, תהליך בו דבק גם אסד האב במהלך שלושים שנות כהונתו.
ומכאן שרבים מבניה של הערים והכפרים הנחשלים כגון דרעא, רסתן ובניאס, הצמיחו את הצמרת הסורית הוותיקה (ואגב, גם זו החדשה). מצטפא טלאס, שר ההגנה לשעבר ואביו של מנאף, נולד ברסתן; עבד אל-חלים ח' דאם, סגן הנשיא לשעבר של חאפט' ובשאר, הוא יליד עיר החוף בניאס; ואילו א-שרע בן העדה הסונית נולד ב-1932 בדרעא שבחבל חוראן, שם החלו המהומות, ומשם, כך על פי תושבי המקום, "תצא הבשורה", כפי שיצאה במרד נגד המנדט הצרפתי ב-1925.
א-שרע עשה את דרכו באטיות במעלות הסולם השלטוני, לאחר שהצטרף בצעירותו למפלגת הבעת'. הוא ינק מן המפלגה את עקרונות המהפכה (אחדות, חירות וסוציאליזם), שהובילה הבעת' במרס 1963, ואלה באו לידי ביטוי מספר רב של פעמים בראיונות ובנאומים. א-שרע עבד במשרד החוץ הסורי, ואף שירת כשגריר סוריה באיטליה. בראשית 1980 התמנה לסגן שר החוץ, וארבע שנים מאוחר יותר הפך לשר החוץ של חאפט' אל אסד, משרה בה החזיק עד 2006.
כלומר, לפנינו ניצב אדם אשר לא רק מזוהה כל כולו עם רעיון הלאומיות
צריך להבהיר כי בעוד שעריקתו של ראש הממשלה ריאד חיג'אב נתפסה כאירוע מכונן, היא לא תשתווה כלל וכלל לעריקתו של סגן הנשיא א-שרע. חיג'אב, בניגוד לא-שרע, לא היה מקורב לצמרת השלטונית ולא היה מזוהה עם המשטר. נכון, עריקתו חשובה למאבק באסד אבל מדובר יותר בסמל שערק, היינו תפקיד ראש הממשלה, ולא באישיות.
נטישה של א-שרע, סמל הנאמנות לבית אסד, תזעזע את אושיות המשטר מן היסוד ותסמל את התמוטטותו המוחלטת. האמת, בהתאם לקצב האירועים האחרונים בסוריה וגל העריקות ששוטף את הצמרת הצבאית והמדינית, סביר מאוד להניח (הימור אם תרצו) שא-שרע יעבור גם הוא את הגבול לירדן או לטורקיה, ולו רק בגלל הנאמנות לסוריה ולעם הסורי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם