קשר דם
יש אנשים שמבקשים להישען על בני המשפחה שלהם. לי מספיקה הידיעה שאני אהובה
הבייביסיטר הקבועה שלי נעלמה ואין לי עם מי להשאיר את הילדים. תגידי, שאלתי, בשביל מה יש לך הורים צעירים ושני אחים רווקים? היא תקעה בי מבט רצחני והפטירה, עדיף שלא תתחילי לזרות לי מלח על הפצעים. רציתי להגיד לה שזה נשמע כמו תירוץ, אבל כשהמשיכה לדבר הבנתי שעדיף שאשתוק.
הרי סיפרתי לך מאה פעם שזה כך מאז שהייתי ילדה, היא נזפה בי. אמא שלי אגואיסטית, אבא שלי שוביניסט, האחים שלי מפונקים ועצבניים ולא בעניין של ילדים קטנים, ובגדול יש בינינו הסכם משפחתי לא חתום, שאני עושה הכל והם לא עושים כלום.
רציתי לענות אבל השטף רק נמשך וכך גם שאט הנפש שלה: כל הסיפור הזה של המשפחה זאת בכלל תרמית אחת גדולה. כל החיים חופרים לנו ש"משפחה זה הכי חשוב", אבל תכלס, בשביל מה צריך את זה? הם עושים לי בושות, הם מעלים לי את העצבים, כל רגע קורה משהו והם מתקשרים אלי ובוכים, והחלק הכי מעצבן זה שכשאתה באמת צריך פעם משהו בחזרה, אתה מגלה שוב ושוב שאין לך על מי להישען.
וואו, הצלחתי סוף סוף להשחיל מילה. לא ידעתי שזה המצב. לגמרי, היא אמרה, כבר מזמן הפסקתי לבקש. השלמתי עם העובדה שזה מה שיש.
שאלת את עצמך פעם מה החלק שלך בתוך זה? אמרתי בזהירות. היא הביטה בי במבט ספק רצחני ספק שואל, ואני לקחתי סיכון וחשבתי, יאללה, מה כבר יכול להיות. תקשיבי, אמרתי לה בכנות, את הרי אחת שלא ממש יודעת לבקש עזרה. תמיד מתנדבת ומנהלת רשימות, תמיד לוקחת אחריות ומוסיפה לעצמך עוד מטלות. אין לך כוח לבקש. כאילו שעצם הבקשה דורשת ממך יותר מדי. במקום להתעכב ולהסביר את כל הפרטים, את כבר מעדיפה לעשות הכל בעצמך. אז עד כמה התחושה המעיקה מהמשפחה היא אמיתית, לדעתך?
זה הביצה והתרנגולת, היא ענתה מיד. למה את חושבת שהפכתי לכזאת? כי מינקות הייתי חייבת לעשות הכל לבד. לא בטוח, המשכתי בשלי. בכל משפחה יש נושאי תפקידים, ולפחות אחד שמשתייך לז'אנר של "העושים". אלה שאיכשהו אף פעם לא נחים. זה האופי שלהם, לטוב ולרע, וזה בא לידי ביטוי גם בתפקיד שלהם במשפחה.
בעוד היא שוקלת אם לענות לי או סתם לנתק איתי את היחסים, חשבתי לעצמי בלב שאני קצת מזדהה איתה, כי גם אני די כזאת. אבל השאלה הגדולה היא למה החברה שלי כל כך סובלת מהמצב, בעוד שאני מקבלת את הגזירה בשלווה. האם זה משום שהיא מקרה הרבה יותר גרוע ממני, או שיש כאן משהו מעבר לזה?
את יודעת, אמרתי לה, נראה לי שהכל מתחיל בהגדרת הציפיות שלך ממשפחה. הרי בחיים, בסוף איכשהו כל אחד מתברג למקום המתאים. גם אני, כמוך, אם לא תלויים בי מספיק אנשים, אני קמה בבוקר ומרגישה שאין לי משמעות בחיים. אז אם תודי שגם את הרגלת את המשפחה שלך לדפוס מסוים, אולי יהיה לך יותר קל לקבל אותם.
היא ביטלה את דברי בהינף יד ואמרה שאני לא מבינה, כי המשפחה שלי זאת לא המשפחה שלה. על אמירה כזו אין הרבה מה לענות, ואולי היא צודקת. אבל לדעתי היא פשוט שייכת לסוג האנשים שמפחדים פחד מוות מתלות כלשהי. אנשים שלא מפסיקים להתפלא איך הם נתקעים עם כל המטלות, אבל בעצם זה הם עצמם שסידרו את החיים כך שתמיד ייפול עליהם כל מה ש"צריך לעשות".
בכלל, תלות
כשנסעתי הביתה חשבתי שמשפחה אף פעם לא נתפסה אצלי כמשענת, ומצד שני, אני יכולה לחשוב על מצב לגמרי הפוך - מישהו שלעולם לא יוכל להיות שם בשבילך, אבל בכל זאת יש לו משמעות. ועם המחשבה הזו צף בתוכי זיכרון של בן משפחה לא מאוד קרוב, שלכאורה לא היה לי בו כל צורך בחיי, אבל בזכותו הבנתי שלכל אדם כנראה יש קומץ אנשים, שעצם הנוכחות שלהם בעולם עושה עבורו את כל ההבדל.
אף פעם לא ביקשתי את עזרתו, אף פעם לא הטרדתי את עצמי אפילו במחשבה אם ניתן להישען עליו או לא. תמיד הייתה בי הידיעה הבסיסית שהוא אוהב אותי ושהוא בעדי, וגם בזה לא ממש התעמקתי יותר. אבל לא מזמן, כשהוא מת, פתאום הרגשתי את החור שהוא הותיר. ומתוך התחושה הזאת הבנתי שיש אנשים שאתה לומד להעריך את קיומם, לא משום שניתן לכמת את המשמעות שלהם למעשים, אלא פשוט בגלל העובדה שהם עברו ממצב של היו, לאינם.
התקשרתי לחברה ואמרתי לה, את יודעת, זה רק עניין של הגדרה. אמרת שמשפחה זה אנשים שעליהם אפשר להישען. אבל משמעות המילה "משענת" יכולה להיות גם רק נוכחות, במיוחד עבור אנשים ששייכים לזן ה"עושים" כי הם לא אוהבים תלות. את פשוט לא מבינה, היא אמרה לי בייאוש. למה אנשים שאנחנו אוהבים נמצאים שם מלכתחילה? מהי בכלל המשמעות של האהבה אם אתה לא יכול להישען עליה מדי פעם?
לא יודעת, אמרתי בכנות. אבל בכל מה שקשור למשפחה יש לך שני רצונות מנוגדים. האחד, שיעשו בשבילך, והשני, שלא תצטרכי מאף אחד כלום. אצלי, לעומת זאת, המשמעות של משפחה היא שונה. מבחינתי, הם האנשים שהדבר היחיד שאני צריכה מהם זה הידיעה שמישהו אוהב אותי בעולם.
לא הצלחתי לשכנע אותה.
היא הייתה מאוד נחושה. אבל בתוכי הבנתי את השוני בין שתינו בגישה: כל אחת מאיתנו הגדירה לעצמה אחרת את משמעות הדבר הזה שנקרא "משפחה". רק שברגע שאנשים מגדירים משהו לעצמם, מבחינתם הם כבר יודעים לגביו הכל, ונסו עכשיו לשנות את דעתם.
ואולי ההסבר הוא בכלל הרבה יותר פשוט. אולי עד שלא נעלם לך מהחיים מישהו שהאהבה שלו נראתה לך פעם חסרת משמעות, אתה לא באמת יכול להבין מה זה חור ביקום, של מישהו שפעם סתם אהב אותך בלי לעשות עם זה כלום.
סטטוס: "כדי לסדר את העולם צריך לסדר את המדינה, כדי לסדר את המדינה צריך לסדר את המשפחה, כדי לסדר את המשפחה צריך לסדר את עצמך", קונפוציוס
lsigan@netvision.net.il
עמוד הפייסבוק של לילך סיגן
הבלוג של לילך סיגן ב"האפינגטון פוסט"
אקו"ם