המסע להשחרת המדינה

כלי תקשורת ואנשי רוח מעוותים נתונים ומתארים בצורה שקרית אווירה של קץ הימים, בניסיון למוטט את אמון הציבור בשלטון הליכוד

נדב העצני | 5/9/2012 5:37 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
תפתחו, למשל, גיליון אקראי של "ידיעות אחרונות", פעם "העיתון של המדינה". כמעט מכל פינה בוקעת דיבת הארץ. אם זו כלכלה, אם זו אבטלה, אם אלו הפצצה האיראנית או היחסים עם אובמה. מימין ומשמאל רק שחור ושחור. אפשר לחשוב שעוד רגע ספינת המדינה שוקעת. אבל זה לא רק "ידיעות". אלה כלי תקשורת נוספים, ולא רק כלי תקשורת: אנשי רוח, מובילים באקדמיה, יוצרים-מכל עבר מנסים להקרין אווירה של קץ הימים.

קשה לא להיזכר ביוני 1992, כשהליכוד היה בממשלה. הוא קלט בהצלחה פנומנלית גל עלייה אדיר, המצב הביטחוני השתפר, האינתיפאדה נמחצה, והמדינה הייתה במצב בכלל לא רע. והנה, בשנה שלפני הבחירות החל מסע השמצה אכזרי, חלק ניכר ממנו שקרי. הסיסמה שהובילה הייתה "מושחתים, נמאסתם", והיא ינקה את עיקר הרעל שלה מההתקפות על אריאל שרון במשרד השיכון.

מרתק איך ההצלחה הכבירה של שרון בבניית בתים לעולים הוטבעה אז באוקיינוס של רצח אופי, וכיצד שנים אחר כך, כאשר שרון פרץ באמת כל גדר, אבל שירת את השמאל בעקירת גוש קטיף, השתתקו כל הצדיקים. ערב בחירות 1992 הצליחו להשליט בתודעה שלנו תחושה כוזבת של סיוט, ובאמצעותה, יחד עם מסע בחירות מתעתע של יצחק רבין שהתחפש לליכוד ב', הפסיד הליכוד את השלטון.

עכשיו אנחנו מקבלים את אותם שטיקים וטריקים של שנת '92, רק במנות מוגדלות. קודם כל מרמים אותנו: מצבנו הכלכלי טוב מזה של מרבית מדינות העולם, והמשק מנווט בהצלחה בתוך סערה עולמית מרסקת תרנים. אפילו נתונים פשוטים מעוותים: רק לאחרונה סיפרו לנו מכל כותרת שהאבטלה מזנקת.

רק מי שניתח לעומק גילה שבסך הכל, כמו בכל חודש יולי, הייתה עלייה עונתית באבטלה, עם תוספת קטנה. העיוות היה מכוון, והוא נועד למוטט עוד אבן בחומת האמון של הציבור בשלטון.
הערוץ זכה לסלחנות מפליגה

בד בבד, המתח מול איראן והממשל האמריקאי מנוצל גם הוא בחוסר תום לב ותעתוע. המצב מול הפצצה האיראנית לא פשוט, וכל החלטה שתתקבל יכולה להיות צל"ש או טר"ש. ממשל אובמה אובד דרך בפני עצמו ובוגדני כלפינו, אולם הממשלה זוכה לביקורת קיצוניתאובדנית על התמרונים שלה מול כל אלה, ביקורת שמלווה בניחוח של סרבנות ושבירת כלים.

בתחום החברתי רוב ההאשמות חוצות קווים של צביעות. כשנתניהו מהדק את החגורה, מאשימים אותו בחנק הציבור. כשהוא משחרר אותה בגלל הביקורת, הוא מואשם בחוסר אחריות. עכשיו הוא גם אשם בצרות הכלכליות של כמה עיתונים ושל ערוץ 10.

עד כמה שהדבר רגיש, חייבים

להודות שאין כל קשר בין הדברים. דווקא הדוגמה של ערוץ 10, שרצוי לאחל לו אריכות ימים, ממחישה עד כמה הממשלה והכנסת הלכו לקראתו מכיוון שהוא כלי תקשורת. הערוץ זכה לסלחנות מפליגה מעבר לכל עסק אחר שלא עומד בהתחייבויות שלו. השוני בין שנת 92' להיום הוא שמתנגדיהם הפוליטיים של הליכוד והימין כבר לא שולטים בלעדית בתקשורת, הדמוגרפיה השתנתה, וייתכן שהציבור התבגר אחרי שני אסונות מדיניים תחת הנהגת השמאל - אוסלו וההתנתקות.

לכן מסע ההסתה הזה חייב הפעם להיכשל. וראש הממשלה - הגיע הזמן שיתעלם מהחיסול הממוקד שמנסים לבצע בו ויתחיל לשלוט על פי דרכו ואמונתו.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

נדב העצני

צילום: .

תושב ירושלים. בעבר כתב וערך ב "העיר" וב"מעריב". מגיש תוכנית רדיו אישית ברשת ב'. בוגר משפטים, היסטוריה ומדעי המדינה

לכל הטורים של נדב העצני

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים