כוכבי האינטרפול: מיהם הישראלים המבוקשים?
הם חשודים שהבריחו סמים, סחרו באיברים, הלבינו הון, גנבו יצירות וברחו מהכלא. מי הישראלים המככבים ברשימה של האינטרפול?
49 ישראלים ונושאי דרכון ישראלי נמצאים ברשימת המבוקשים של האינטרפול. אין להם מאפיינים ברורים - המבוגר ביותר בן ,68 הצעיר בן - 23 ויש ביניהם ערבים ויהודים, תושב גבעתיים ויליד קזחסטן, יליד ניו ג'רזי ופלסטיני מהכפר ניעלין, עולים מברית המועצות לשעבר וארגנטינאי שקיבל אזרחות ישראלית בזכות אשתו היהודייה.
נטען נגדם שהם ביצעו פשעים מגוונים: עבירות סמים, ביטוח, הונאות מסוגים שונים, סחר בבני אדם ובאיברים, מסחר לא חוקי ביצירות אמנות גנובות והלבנות כספים. הם מפוזרים בכל רחבי העולם, החל מקירגיזסטן וכלה בארצות הברית. חלקם פעלו לבד, אחדים בקבוצות מאורגנות של ישראלים. חלקם עצורים, רובם נמלטו ופתחו בחיים חדשים בישראל או במקומות אחרים בעולם. חלקם טוענים שמדובר ברדיפה ובאישומי שווא.
אלה עשרת המבוקשים הישראלים הבולטים ביותר. חלקם ידועים, כולם יודעים שהם נמצאים ברשימת המבוקשים היוקרתית בעולם והיו מוותרים על הכבוד. "אני לא הייתי רוצה להתקבל למועדון שרוצה אותי כחבר," אמר פעם גראוצ'ו מרקס. תהיו בטוחים שגם האנשים הללו היו מוכנים לחתום על הדברים.
מיכאל צ'רנוי לא הורשע מעולם. בספרד מחפשים אותו: האוליגרך הרוסי, בן ,60 יליד אוזבקיסטן ותושב סביון, מבוקש על עבירה של הלבנת כספים בספרד. לפני שלוש שנים הוציא השופט הספרדי פרננדו אנדראו מוראלס צו הסגרה נגד צ'רנוי. על פי הצו, צ'רנוי, ביחד עם אנטון מלבסקי, היה ממקימיו של ארגון הפשיעה "איסמעילובה."
"ארגון זה אחראי לפשעים שונים כגון איומים, סחיטה, רצח, עבירות רכוש ומעשי שוד," נכתב בצו. נטען שם שצ'רנוי הלבין כספים שמקורם בפעילות לא חוקית של הארגון דרך מספר חברות הרשומות בספרד ובמקומות אחרים בעולם. שותפיו של צ'רנוי להלבנת הכספים היו האוליגרך אולג דריפסקה ואיסקנדר מחמודוב.
עורכי הדין של צ'רנוי טענו בתגובה שההאשמות העולות מהצו נבדקו בבתי משפט בארצות הברית ובשווייץ ונמצאו משוללות יסוד. צ'רנוי אמר שצו ההסגרה נגדו פוליטי. לעיתון "סנט פטרבורג טיימס" הוא אמר ששליחיו של אולג דריפסקה, בעבר שותף עסקי והיום יריב משפטי, הם אלה שהניעו את הליך ההסגרה כדי להסיט את תשומת הלב "מעניין אחר".
"השלטונות בספרד חושדים שדריפסקה ואני היינו בוסים באיסמעילובה אבל אני הייתי גבוה יותר בהיררכיה,"
הם עלו לארץ במחצית שנות החמישים, קנו וילות סמוכות בסביון ושמרו על קשרים הדוקים. בסוף שנות התשעים הפך מלבסקי ליעד של היחב"ל וגורש מהארץ. הוא מת בתאונת צניחה מסתורית בדרום אפריקה בשנת .2000 ב2006- צ'רנוי הגיש תביעה לבית משפט בלונדון נגד דריפסקה. על פי התביעה, דריפסקה מחזיק ב20- אחוז ממניות חברת האלומיניום הגדולה בעולם, "רוסאל," השייכות למעשה לצ'רנוי. שווי המניות מגיע ל2.5- מיליארד דולר. המשפט מתנהל בימים אלה.
בית המשפט התיר לצ'רנוי לשלוח עדות מצולמת אחרי שהוא הביע חשש שאם יגיע ללונדון יוסגר לספרד. ישראל סירבה להסגיר את צ'רנוי לספרד בטענה שלא הוכח שעבר עבירה פלילית. באתר האינטרנט שלו נכתב שצ'רנוי, אזרח נאמן של מדינת ישראל, מעולם לא הורשע בעבירה פלילית במדינה כלשהי וכי הוא חופשי לנהל את עסקיו בכל מקום.
אברהם טראוב חולם על חנינה מהרוסים: אברהם טראוב (61), מבכירי היהלומנים הישראלים, לשעבר סגן נשיא בורסת היהלומים והיום עומד בראש התאחדות תעשייני היהלומים, הוא יליד אוקראינה ותושב תל אביב. טראוב, חבר קרוב של שר החוץ אביגדור ליברמן, נעצר באוקטובר 2003 בהונגריה בעקבות צו הסגרה בינלאומי שהוציאה נגדו ממשלת רוסיה. על פי הצו, טראוב ניסה להוציא מרוסיה יהלומים לא מעובדים בניגוד לחוק.
קהילת היהלומנים הישראלית הוכתה בהלם. טראוב היה מהיהלומנים הבודדים שהורשו לרכוש יהלומי גלם ברוסיה ואף היה שותף של חברה ממשלתית רוסית למסחר ביהלומים. בתחילת שנות התשעים הוא הקים את המלטשה הישראלית הראשונה במוסקבה וצייד אותה במכונות משוכללות. הוא נחשב מקורב לפקידות הבכירה בממשל הרוסי והיה היהלומן הישראלי הראשון, אף לפני לב לבייב, שנכנס לתחום ליטוש היהלומים ברוסיה.
טראוב היה עצור בהונגריה במשך שבעה חודשים. חודש אחרי שנעצר, הוגש נגדו כתב אישום במוסקבה. משפחתו, שהתכוונה לפתוח במסע הסברה נגד הסגרתו, החליטה לפעול מאחורי הקלעים למען שחרורו. בפברואר 2004 יצא אהוד אולמרט, אז שר התמ"ת, לביקור ברוסיה, מלווה בראשי ענף היהלומים, שניסו לבקש מהרוסים לבטל את בקשת ההסגרה.
במאי 2004 טראוב שוחרר מהמעצר בשל מצבו הבריאותי, ואחרי שהונגריה דחתה את בקשת ההסגרה מחוסר הוכחות, חזר לישראל ואושפז בבית חולים. מקורביו אמרו שהמעצר נבע מטעות מנהלית: ב-1998- ייצא טראוב יהלומים לישראל. רישום הניירת של משלוח היהלומים לא התאים לסחורה שנשלחה, והרוסים החליטו שמדובר בהברחת יהלומים.
טראוב התאושש במהירות. בתחילת 2005 התמודד על תפקיד נשיא בורסת היהלומים, ומקורביו אף הודיעו שצו המעצר של ממשלת רוסיה עומד להתבטל. הבחירות היו סוערות. בסיבוב הראשון קיבל אבי פז, עם 42 אחוז מהקולות, ואחריו טראוב, שהסתפק ב34- אחוז. לקראת הסיבוב השני טען אחד היהלומנים שתמכו בפז שקיבל איומים על חייו. אנשיו של טראוב אמרו שזו פרובוקציה. בסופו של דבר פז נבחר לנשיא בורסת היהלומים עם 55 אחוז מקולות המצביעים.
טראוב, שהחל את דרכו במלטשה קטנה של קרובי משפחה במחצית שנות השבעים ועומד בראש חברה משפחתית לליטוש יהלומים, חי עד היום בצלו של צו ההסגרה שלא בוטל. "הייתי שותף רשמי של משרד האוצר הרוסי," הוא אומר. "לא היו לי שונאים אבל היו לי הרבה מקנאים. הרוסים מכרו את הראש שלי כדי לקבל תמורתי אוליגרך רוסי. תפרו לי תיק, עד היום אני לא מבין איפה העבירה שלי. אם הוצאתי יהלומים מרוסיה, איפה היהלומים האלה? לא תפסו את היהלומים, מפני שכל הסיפור לא היה ולא נברא".
"חינכו אותי להיות גבר. אם הייתי עושה עבירה הייתי מודה, אבל לא עשיתי כלום. פשוט היה לי מזל נאחס שבאותו יום הייתי בהונגריה, שם הרוסים יכלו לתפוס אותי. אין יום שאני לא שואל את עצמי למה זה קרה לי. יכול להיות שאני משלם עכשיו על איזשהו חטא קדמון, למרות שאני לא מבין איזה חטא ביצעתי שאני צריך לשלם עליו כך. העבירות היחידות שעברתי בימי חיי הן נסיעה ברכב במהירות גבוהה מהמותר."
ובכל זאת צו המעצר לא בוטל, ועודך ברשימת המבוקשים של האינטרפול.
"הציעו לי לתבוע את האינטרפול. אני צוחק על זה, אבל יש לי שריטה בלב וזה כואב לי."
סמיון מוגילביץ מוכר מה שאסור ומסתתר במוסקבה: העבריין הבינלאומי, בן ,65 יליד קייב, וכפי הנראה תושב מוסקבה ובעל אזרחות רוסית, אוקראינית, הונגרית וישראלית - מכונה דון סמיון או הדון החכם. הוא נחשב לבוס של הבוסים, לעבריין המסוכן ביותר בעולם. הוא מבוקש בארצות הברית על שורה של עבירות כמו הלבנת כספים, הונאה, פשעי מין, סחר בבני אדם וגניבה.
מוגילביץ נעצר בקייב, עוד בזמן השלטון הקומוניסטי על עבירות רכוש וזיופים והיה, על פי החשד, חבר בכנופיית הפשע לוברצקי. את הונו הראשוני הוא עשה מהונאה של יהודים שעלו לישראל. הוא הבטיח שימכור את רכושם ויעביר להם את הכסף כשיגיעו לארץ. הוא אכן מכר את הרכוש, אבל לא העביר להם את התמורה. אחרי שנתפס, נידון לשבע שנות מאסר. הוא אמר בראיון עיתונאי שהעדיף להודות בהונאה ולא בעבירה של סחר במטבע חוץ, שהעונש עליה חמור יותר.
ב1991- קיבל מוגילביץ אזרחות ישראלית, שכר וילה בהרצליה פיתוח "כדי שיוכל לנוע בחופשיות," לטענת משטרת ישראל, וקשר קשרים עם עבריינים מקומיים. כשעלה חשד שמוגילביץ קיבל את האזרחות במרמה אחרי שתעודת הלידה שלו זויפה, התיק שלו במשרד הפנים נעלם. מידע שפורסם בכלי התקשורת בעבר קשר אותו לכנופיית פשע חובקת עולם. בין עסקיו המפוקפקים הוזכרה רשת של מכוני ליווי בבודפשט ובפראג. "אין שם מיטות, זה רק בר," הוא אמר בתוכנית "פנורמה" של הבי-בי-סי ב,1999- כשנשאל אם הוא מעורב בעסקי זנות.
על פי דוח של משטרת ישראל, מוגילביץ מעורב בסחר בסמים ומכר כלי נשק וטילים ממזרח אירופה למדינות מוסלמיות. ברוסיה נכתב שמוגילביץ, המבוקש בארצות הברית, אף נפגש עם נציגים של אוסמה בן לאדן ודן עמם במכירה של אורניום מועשר. מוגילביץ הכחיש. בן לאדן לא היה מסכים לעשות איתי עסקים כי אני יהודי וישראלי, אמר. ב2008- נעצר ברוסיה בחשד לעבירת מס, שוחרר כעבור שנה וחצי ומאז נמצא ברשימת המבוקשים של האף-בי-איי והאינטרפול.
על פי החשד, מוגילביץ מסתתר במוסקבה, שם הוא מקושר לבכירי הממשל, ביניהם, על פי תחקירנים אמריקאים, הנשיא ולדימיר פוטין. מסמכי ויקיליקס חשפו קשר של מוגילביץ עם חברת הגז הרוסית, גזפרום. ב1999- הוא הסביר ל"פנורמה" שנטפלים אליו מפני שהוא אוהב לעשן סיגרים יקרים. "שום דבר ממה שמאשימים אותי לא קרה," אמר באחד הראיונות האחרונים לתקשורת הרוסית. "אני בעיקר יושב בבית, משחק עם הבן ונפגש עם חברים." הוא לא פירט מי החברים ומה קורה במפגשים הידידותיים.
יורם אלעל הרגיז את הברזילאים, האורוגוואים והאמריקאים: העבריין בן ה,41- יליד תל אביב, מבוקש באורוגוואי על עבירות של הלבנת כספים, הונאה, עבירות סמים ופשע מאורגן. אלעל, המכונה בתקשורת "מלך האקסטזי," סחר, על פי הנטען, בלמעלה ממיליון כדורים של הסם האסור. לפני כתשעה חודשים נעצר בברזיל.
אלעל גדל בשכונת עמידר בנתניה, התפרנס מניהול משחקי הימורים והצטרף לארגון הפשיעה של יצחק אברג'ל. ב2002- נרצח פליקס אבוטבול בפראג. משפחתו חשדה שאלעל עומד מאחורי הרצח ונעשו כמה ניסיונות להתנקש בחייו. בדצמבר 2003 התפוצץ מטען חבלה בתל אביב. שלושה אנשים נהרגו ו36- נפצעו. המשטרה חשדה שהפיצוץ נועד לחסל את העבריין זאב רוזנשטיין. בסביבתו של רוזנשטיין חשדו באלעל. ארבע שעות אחרי הפיצוץ הוא טס ללוס אנג'לס והתחבר לרשת הירושלמית, חבורת עבריינים שעסקה בהלבנת הון, סחיטה באיומים וסחר בסמים.
באפריל ,2004 ארבעה חודשים אחרי שהגיע לארצות הברית, הואשם אלעל יחד עם גבי בן-הרוש, חי וקנין וששון בראשי בסחיטה באיומים ובהלבנת הון. וקנין ובן הרוש חתמו על עסקאות טיעון. אלעל ברח לאורוגוואי, באוגוסט נעצר ובמאי 2005 ניסה לברוח מהכלא כשהוא מחופש לאישה. הוא הזמין לתאו אישה להתייחדות, לקח את בגדיה, התאפר בכבדות והחל לצעוד לעבר שער הכלא, שם המתינה לו מכונית. סוהר שהבחין בצליעה הבולטת של אלעל שנפצע מפיצוץ במכונית בנתניה, סיכל את ניסיון הבריחה.
באוקטובר 2005 הצליח להימלט מכלא פנאל השמור. שלושה גברים לבושים בחליפות מחויטות שהזדהו כבכירים במודיעין הציגו מסמכים המאשרים את הוצאת אלעל ועבריין נוסף מהכלא. השניים היו אמורים לעבור לבתי כלא אחרים. מנהלי הכלא העבירו את השניים לידי הבכירים. רק כמה שעות אחר כך הבינו שאלעל נמלט. "לא עשיתי פשע אחד בחיים שלי," הוא אמר בראיון נדיר ממקום מחבואו. "אני בנאדם נרדף ואני אפילו לא יודע למה. אני רק רוצה שיעזבו אותי בשקט."
כמעט שנה עברה על אלעל בשקט, אבל בדצמבר 2006 הוא נעצר בברזיל. חצי שנה אחר כך דחה בית המשפט בברזיל את בקשת ההסגרה של ארצות הברית בגלל בעיות רישום טכניות. אלעל, שנחשב לראש המאפיה הישראלית בברזיל, חי במדינה כמה שנים, ובאוקטובר 2011 נעצר בריו דה ז'נירו. הוא חשוד בסחיטה, בהלבנת הון ובהברחת סמים. על פי אתר האינטרנט של האינטרפול, הוא מבוקש באורוגוואי על עבירות דומות. עורך דינו, שרון נהרי, אומר שאלעל ממתין לתחילת משפטו בברזיל.
משה בן-איבגי, שרצח את דרק רוט וברח לארגנטינה, מתחמק מהסגרה לישראל: משה בן-איבגי הורשע ב1994- בישראל ברצח נהג המונית דרק רוט. הוא נידון ל16- שנות מאסר שלהן נוספו חמש שנות מאסר על שני מעשי שוד שביצע בהמשך. ב,2004- כשהיה בחופשה מהכלא, ברח בן-איבגי לארגנטינה עם דרכון מזויף. "אפשר לומר שניכיתי לעצמי שליש," אמר ל"מעריב."
ישראל ביקשה את הסגרתו של בן-איבגי אולם בית המשפט בארגנטינה התנה זאת בכך שירצה כאן עונש מאסר על השוד בלבד. בן-איבגי היה בן 14 וחצי כשרצח את רוט ואילו גיל האחריות הפלילית בארגנטינה הוא .16 בן-איבגי שוחרר בערבות, חי תחת השם משה שגיא, ניהל את הסניף של ווסטרן יוניון לחלפנות והעברת כספים והשתתף באירועים של הקהילה היהודית. ב2008- ביקש מקלט מדיני בארגנטינה. "בישראל נשקפת סכנה לחיי," אמר. הבקשה נדחתה וישראל ערערה על דחיית בקשת ההסגרה על הרצח. זמן קצר לפני שניתנה החלטת הערעור בן-איבגי נמלט, במאי 2010 נתפס בארגנטינה והואשם בעבירות סמים ובאחזקה של דרכון מזויף.
לפני כחודשיים קבע בית המשפט העליון בארגנטינה שבן-איבגי יוסגר לישראל כנגד עבירת השוד שביצע בה, ולא כנגד עבירות הרצח והבריחה מהכלא. בן-איבגי, שמרצה עונש מאסר על עבירות הסמים, צפוי להשתחרר בסוף .2013 לאחרונה נעשו מאמצים בישראל להתפשר עם הפרקליטות על אורך תקופת המאסר שלו כשיוסגר לישראל. בפרקליטות מסרבים להצעות הפשרה של משפחתו. למרות שנתפס ונעצר, בן-איבגי עדיין נמצא ברשימת המבוקשים של האינטרפול על עבירת זיוף בארגנטינה. מדוברות האינטרפול נמסר ל"סופשבוע" שהמדינה שדרשה את מעצרו היא שצריכה להודיע לאינטרפול על הסרת הצו, "וזה לא נעשה".
כך הצליח רונן דבש לחמוק מהכלא ההודי: רונן דבש, ,39 המכונה "רונן ראסטה," יליד חולון ותושב ירושלים, מבוקש בהודו על סחר בסמים. הוא גדל בחולון, היה מפיק מסיבות בתל אביב, הביא די.ג'ייז מאירופה ואוסטרליה והקים עיתון מוזיקה בשם "ניוזיק." בשיא ההצלחה הוא חזר בתשובה, נישא ונולדה לו בת. כדי להתפרנס מכר בגדים מהודו.
זמן קצר אחר כך נקלע לחובות והחליט למצוא פרנסה אחרת. ב2004- נסע דבש להודו כדי להבריח סמים ונתפס בשדה התעופה של דלהי עם חמישה קילוגרמים חשיש. הוא נעצר ונכלא בכלא ארתור רואוד. אחרי שנה וחצי, בעודו ממתין למשפט, חלה במלריה ויצא לבדיקות בבית חולים מלווה באחד הסוהרים. דבש ביקש ללכת לשירותים, קפץ מהחלון והצליח לברוח בלי שנתפס.
מאז שחזר לארץ הספיק לכתוב ספר על הבריחה מהודו. הוא גר בירושלים, נשוי ואב לחמש בנות, מרצה לבני נוער על הסכנה שבשימוש בסמים ועובד כמתווך. "למרות השנים הרבות שעברו אני עדיין מבוקש בהודו ונמצא ברשימת המבוקשים של האינטרפול," הוא אומר. "מה אני יכול לעשות? להסתתר במאה שערים עם תחפושת של חרדי ולקוות שככה הם לא יוכלו למצוא אותי? המשמעות של זה היא שאני לא יכול לנסוע להודו וכנראה גם לא למדינות נוספות שיש להן הסכם הסגרה עם הודו. דווקא יש לי ממש חשק לנסוע להודו, אבל לא אסע. התחושה שלי היא שהעונש על מה שעשיתי גבוה מדי. עדיין לא נשפטתי, אבל הבנתי שהעונש על עבירה כמו שביצעתי הוא עשר שנות מאסר. זה מוגזם. ההודים מחמירים בעבירות האלה יותר מכל מדינה אחרת בעולם. מצד אחד, הם נותנים לתיירים תחושה שסמים זה בסדר, תיירים מעשנים אצל הבאבות סמים בלי חשבון, אבל מצד שני, כשאתה נתפס, העונש חמור מאוד."
במשך שנה וחצי היה דבש בכלא. "התנאים היו תת אנושיים, עם מחלות וחולדות ורעב, וכל זה בחום של 42 מעלות. זה סבל איום ונורא. לא דיברתי עם אשתי שנה וחצי. במהלך השהות שלי בכלא נולדה לי בת. נודע לי על זה רק חודשיים אחרי הלידה, כשהגיע לכלא מכתב שבישר לי על כך. הייתי צריך לשבת בכלא עוד שנה וחצי עד שהמשפט יתחיל, ואז המשפט אמור היה להימשך שנתיים. כלומר, עוברות חמש שנים מהרגע שתופסים אותך עד שאתה מסיים את ההליך המשפטי, ואז אתה מערער לעליון. זה סבל בלתי נגמר."
היום, מספר דבש, "אני משתדל להגיע לכמה שיותר בני נוער כדי להזהיר אותם שלא יפלו לסמים. בכלא חליתי במלריה והייתי על סף מוות. קיבלתי את החיים שלי במתנה ואני צריך לעשות עם זה משהו. המטרה שלי היא להזהיר את בני הנוער מחוויה דומה לזו שאני עברתי".
גאוטו תיאודורו אניבל עינה אסירים בימי המשטר הצבאי בארגנטינה: גאוטו תיאודורו אניבל, בן ,62 יליד ארגנטינה, בעל אזרחות ישראלית וארגנטינאית, מבוקש על פשעים נגד האנושות במולדתו. הוא מואשם, יחד עם 17 אחרים, בפשעים שביצע במתקן המעצר לה קאצ'ה, סמוך לבית הסוהר אלמוס. בין פברואר 1977 לנובמבר 1978 נעצרו במתקן כ200- בני אדם. רובם נחטפו, עונו ונעלמו. לה קאצ'ה היה גם המקום שאליו הושלכו ונעלמו נשים הרות. המתקן פעל כחלק מעוולות המשטר הצבאי בארגנטינה. בין 1976 ל,1983- שנות המשטר הצבאי, נעלמו בארגנטינה 300 אלף בני אדם, מהם 3,000 יהודים.
משפטם של 18 חשודים בפשע נגד האנושות בלה קאצ'ה נפתח לפני שנתיים. בין הנאשמים קציני צבא לשעבר ואיש המודיעין אניבל. 16 נאשמים הגיעו לתחילת המשפט. שניים נוספים, אניבל וריקרדו לואי פון קיאוו, נמלטו לפני שהמשפט התחיל. ממשלת ארגנטינה הציעה מאה אלף דולר למי שימסור מידע על מקום הימצאם.
אניבל, הנשוי לאישה בשם אסתר צ'רניאק, קיבל אזרחות ישראלית. על פי האינטרפול הוא ברח לפרגוואי ולארצות הברית, ולא נתפס. אוסקר חיימוביץ מעמותת "ממוריה," המנציחה את זכרם של הנעדרים, אומר שבשנים האחרונות יש לא מעט משפטים כאלה. "גם אני הופעתי באחד מהם. בין המענים כמעט ולא היו יהודים, מפני שהמשטר לא התיר ליהודים להתקבל לקצונה, והקצינים הם אלה שהיו מעורבים בעינויים. העובדה שאשתו של אניבל יהודייה מסבירה את אזרחותו הישראלית."
רביב קרפמן הבטיח לעזור לאמריקאים עם המשכנתה, וברח עם הכסף: רביב קרפמן, ,40 יליד תל אביב, מבוקש בארצות הברית על עבירות של מרמה והונאה. ביחד עם שלושה ישראלים נוספים - תומר קוגמן, ניב איסקין ואברהם יחזקיה - הנמצאים אף הם ברשימת המבוקשים של האינטרפול, הוא הקים את חברת "מאסון קפיטל גרופ," שהציעה לבעלי בתים להפחית את הריבית על המשכנתאות שלהם.
המשרד שלהם בקליפורניה נראה כמו קזינו ובשביל 1,500 לקוחותיה, "מאסון קפיטל גרופ" אכן הייתה קזינו. הם גבו בין 1,000 ל5,000- דולר מכל לקוח והבטיחו בתמורה הקלות מפליגות במשכנתה. הארבעה שידרו הוגנות ושקיפות. הם הבטיחו ללקוחותיהם שאם לא ישיגו עבורם הנחות, יחזירו את הכספים שגבו מהם. איש מהלקוחות לא זכה להטבה כלשהי - אבל אף אחד לא ראה את כספו בחזרה.
במאי 2010 נעצרו ארבעה עובדים של "מאסון קפיטל גרופ." חמישה אחרים, ביניהם ארבעת הישראלים, נעלמו כאילו בלעה אותם המשכנתה. על פי כתב האישום, בין ינואר 2008 ליוני 2009 הם גנבו מלקוחותיהם 2.3 מיליון דולר ובזבזו את הכספים על תשלום שכר לימוד בבתי ספר פרטיים לילדיהם, קניות ונסיעות.
כך מכר משה הראל איברים לד"ר פרנקנשטיין: משה הראל, ,62 יליד איסטנבול, בעל דרכון ישראלי וטורקי, מבוקש בקוסובו על סחר באיברים. ביוני 2011 הוגש נגד הראל כתב אישום בקוסובו על תיווך באיברים להשתלה. הראל, שעבד עם ד"ר יוסוף סונמז, רופא טורקי המכונה ד"ר פרנקנשטיין, תיווך, בין השאר, בין תושב אשדוד בן 75 שרצה לקנות כליה, לבין טורקי בן 19 שמכר את הכליה שלו.
על פי כתב האישום זיהה הראל את הקורבנות, גייס והעביר אותם למרפאת מדיקוס בפרישטינה, בירת קוסובו. סונמז ושישה רופאים מקומיים קצרו את האיברים מהקורבנות ומכרו אותם לחולים. רוב הקורבנות היו עניים מרודים מטורקיה, קזחסטן, רוסיה ומולדובה. החולים הגיעו מישראל, קנדה ופולין. העסק השתלם. החולים שילמו 140 אלף דולר עבור איברים, הקורבנות קיבלו רק 20 אלף דולר, את השאר שלשלה חבורת "מדיקוס" לכיסה.
הפרשה נחשפה ב.2008- הראל נעצר אולם די מהר שוחרר. שופט בית המשפט בפרישטינה השתכנע שרוב העדים נחקרו במשטרה והראל לא יוכל לשבש את הליכי המשפט. העובדה שאמו של הראל נפטרה במהלך המשפט, והראל לא הספיק לקיים את מנהגי האבל היהודיים, שכנעה את השופט סופית. אלא שהראל נמלט והוכרז כמבוקש על ידי האינטרפול. בסוף מאי האחרון דיווחה התקשורת בקוסובו שהוא נעצר.
סוחר האמנות הגנובה סולי סיני משגע את העולם: סולי סיני, סוחר עתיקות מתל אביב, בן ,58 יליד איראן, בעל אזרחות איראנית וישראלית, מבוקש בארצות הברית על עבירות של גניבה וזיוף של יצירות אמנות. סיני נחשב לאחד מסוחרי יצירות האמנות הגנובות הגדולים בעולם. למעלה מ20- שנה הוא יוצא ונכנס מבתי כלא באירופה, בארצות הברית ובישראל בחשד לגניבת יצירות אמנות.
הוא התחיל את הקריירה בחנות עתיקות קטנה בשוק הפשפשים ביפו, משם עבר לתל אביב. ב1991- נעצר בחשד שגנב יצירות אמנות מהמוזיאון היפני בחיפה והציע אותן לבית המכירות הפומביות כריסטי'ז בלונדון. סיני הכחיש וטען שהוא לעולם אינו פורץ. עוד לפני שהוגש נגדו כתב אישום בפרשת המוזיאון בחיפה הוא הואשם בניסיון לבצע שוד במוזיאון בפריז.
למשטרה היו סרטי הקלטה בהם נשמע סיני, ביחד עם חבורת עבריינים מבת ים, מתכנן את השוד. הוא אף עלה על מטוס לפריז, אולם כשהגיע עם אחד העבריינים לצרפת הבחין בשוטרים צרפתים שעוקבים אחריו. סיני נמלט לפרנקפורט ומשם לישראל, הורשע בקשירת קשר לביצוע פשע ונידון בבית המשפט המחוזי בתל אביב לשישה חודשי עבודות שירות.
שנתיים אחר כך הוא שב ונעצר בחשד שהזמין מפורצים בכל רחבי העולם חפצי עתיקות. ב1998- נעצר בתל אביב אחרי שסוחר אמנות שביקר בביתו זיהה יצירה שנגנבה מבנו של שר צרפתי. סיני טען שקנה את התמונה בניו יורק. בשנת 2000 הוא נעצר בניו יורק כשניסה למכור לגלריה מקומית את פסלי הברונזה של האמן אנטואן לואי בארי, שנגנבו מגלריית פאביוס פרר בפריז, ביוני .1998
אחד ממנהלי הגלריה, שזיהה את הפסלים שערכם נאמד בחצי מיליון דולר, דיווח למשטרה. סיני אמר שרכש את הפסלים באחוזה בקליפורניה, אבל בית המשפט לא האמין לו והוא נידון לשנת מאסר.
ב2001- הוסגר סיני לישראל והואשם בהחזקת 34 ציורים שנגנבו מארמונות של אצילי פריז. ארבע תמונות - אנשים משחקים עם פרה עיוורת, אנשים משחקים בקלפים, ילדים משחקים עם עז ושני סוסים ואיש - הוחזרו לבעליהן בפריז בהוראת בית המשפט העליון בישראל ולמרות התנגדותו של סיני.
כמו עוף החול שמתעורר לחיים, סיני המשיך בנדודיו בעולם. ב2007- הוא נעצר בוורשה לבקשת צרפת בחשד שגנב יצירות אמנות בבירת צרפת. עכשיו הוא מבוקש על עבירה דומה בארצות הברית.
מיכאל צ'רנוי, מבוקש בספרד על הלבנת כספים.
סמיון מוגילביץ, מבוקש בארצות הברית על הלבנת כספים, הונאה, פשעי מין, סחר בבני אדם וגניבה. אברהם טראוב, מבוקש ברוסיה על הונאה.
יורם אלעל, מבוקש באורוגוואי על עבירות של הלבנת כספים, הונאה, עבירות סמים ופשע מאורגן.
משה בן-איבגי, מבוקש בארגנטינה על זיוף.
משה הראל, מבוקש בקוסובו על סחר באיברים.
סולי סיני, מבוקש בארצות הברית על זיוף וגניבה של יצירות אמנות.
גאוטו תיאודורו אניבל, מבוקש בארגנטינה על פשע נגד האנושות.
רונן דבש, מבוקש בהודו על סחר בסמים.
רביב קרפמן, תומר קוגמן, ניב איסקין ואברהם יחזקיה, מבוקשים בארצות הברית על מרמה והונאה.
אילן בן-שטרית, מבוקש בבלגיה על פשע מאורגן ועבירות סמים.
ארז ריבלין, מבוקש ברוסיה על הונאה.
בן בנג'מין ברוך בריאן, מבוקש בקפריסין על עבירות סמים.
דימיטרי בוגדנוב, מבוקש ברוסיה על ונדליזם וגניבה.
חסן טום שיבלי, מבוקש בדנמרק על עבירות ביטוח.
ארנולד יחד, מבוקש ברוסיה על פשע מאורגן ועבירות סמים.
אלכסנדר זלוטניקאו, מבוקש בבלרוס על הונאה.
מנשה וולט, מבוקש בפלורידה על עבירות סמים.
איגור פונומרב, מבוקש ברוסיה על פשע מאורגן ומרמה.
יעקב חייטי, מבוקש על עבירות סמים בארגנטינה.
ברנרד גולדסטין, מבוקש בארצות הברית על הונאה.
איזאק באזוב, מבוקש בישראל על עבירות מין.
דאל אביחיל, מבוקש בישראל על חטיפה ופשעי מין.
ואדים ליאנדרס, מבוקש בבלרוס על עבירות ביטוח.
ולדימיר גורבאטיק, מבוקש ברוסיה על הונאה.
אלכסנדר רקלס, מבוקש בקזחסטן על הונאה והלבנת כספים.
אלי מייגר, מבוקש בבלרוס על עבירות מחשב והונאה.
שונדוב נפטלייב, מבוקש ברוסיה על גניבה ופשע מאורגן.
אריאב ויינבאום ויצחק זיגדון, מבוקשים בארצות הברית על הונאה.
מיכאל אביב, מבוקש בבלרוס על עבירות מחשב והונאה.
זכריה וואדי נאפי, מבוקש בארצות ברית על שימוש בחומרי נפץ והונאה.
אישאק יוסוף אבוטיר, מבוקש בארצות הברית על הונאה.
ישראל אופיצה, מבוקש בבלגיה על פשע מאורגן.
אולגה ויצמן, מבוקשת ברוסיה על עבירות ביטוח.
משה סבג, מבוקש בארצות הברית על גניבה והונאה.
משה עמר, מבוקש בברזיל על פשע מאורגן וסמים.
אלכסנדר ברשאו, מבוקש בבלרוס על הונאה ופשע מאורגן.
מלפוד נוריאל, מבוקש בצ'כיה על הונאה.
מקסים גופמן, מבוקש ברוסיה על פשע מאורגן.
אברהם גורוצ'ובסקי, מבוקש ברוסיה על פשע מאורגן והונאה.
רומן בולמן, מבוקש ברוסיה על הונאה.
טרק ג'ילאני, מבוקש בארצות הברית על הונאה.
שיר כהן, מבוקשת בהודו על עבירות סמים.
איגור וסילייביץ פטרקוב, מבוקש בקירגיזסטן על הונאה.
sofash@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם