החוק קטין עליהם: השיטות הפסולות של המשטרה לחקירת בני נוער
תשאול במשך כל שעות הלילה, מניעת ייצוג משפטי, איסור על כניסת הורה מלווה ושיטות חקירה מפוקפקות אלו רק חלק מהדוגמאות לחוסר האונים של הקטין הניצב מול החוקר. שירות בתי הסוהר בתגובה: "כל האירועים נחקרים ומטופלים"
"עוד לפני זה", הוא ממשיך, "כשהמתנתי לחקירה, נשענתי על הקיר ואותו קצין ניגש אליי, הצמיד את הראש שלו לשלי ואמר לי לזוז מהקיר. זה היה מלחיץ. הוא התחיל לכעוס עליי. לפני החקירה הקצין נכנס לחדר והתחיל לשוחח עם החוקר, ופתאום הוא נתן בעיטה חזקה לשולחן וקילל אותי. קפצתי בבהלה. עד היום אני מרגיש מושפל. לא נתנו לאבא שלי להיות בחקירה, למרות שביקשתי זאת. החוקר דיבר אליי בזלזול, צעק עליי. הוא ניסה להפחיד אותי ואיים בשפה מרומזת.
"הוא כל הזמן דרש ממני שאספר לו על עוד מקרי אלימות בבית הספר. לא הכרתי כאלה, אבל הוא בכל זאת צעק עליי להודות בדברים שבכלל לא עשיתי. לא ידעתי מה לעשות. אם אבא שלי היה שם, אולי הייתי יודע".
חצי שנה חלפה מאז האירוע, אך שחר טרם התאושש ממנו. זאת הייתה חקירתו הראשונה במשטרה. כמו רבים מבני הנוער שנעצרים, הוא מצא שם את עצמו חסר הגנה. תיקון 14 לחוק הנוער, שנכנס לתוקף ב-30 ביולי 2009, מנסה לאזן בין כוחו הבלתי-מוגבל של החוקר לבין חוסר האונים של הקטין: הוא מתיר להורים להיות נוכחים בחקירה, מאפשר התייעצות עם עורך דין ואוסר על חקירה בשעות לילה מאוחרות. אבל המשטרה, מתברר, מתייחסת אל החוק כהמלצה בלבד.
"לקחו אותי למשטרה מבית הספר", ממשיך שחר. "זה בושות. למה הם הגיעו לקחת אותי משם, לעיני כל החברים שלי? שאלתי אותם והם לא ענו. בהתחלה גם לא הבנתי מה הם רוצים ממני. השוטרים הגיעו לבית הספר יום אחרי המכות שהלכו שם, וישר התחילו לדחוף אותי. הם אמרו לי 'בוא עכשיו איתנו'".
גם אביו של שחר חש מושפל מהיחס שקיבל במשטרה. "כשהגעתי לתחנה אמרו לי 'תעמוד בצד'. דיברו איתי בכוחניות ליד הבן שלי. לא מפריע להם שהבן רואה איך מזלזלים באבא שלו. אף אחד לא הסביר לי מה קורה, והשוטרים מדברים בצורה אלימה ובוטה. הם מתייחסים לילד בן 14, שמגיע פעם ראשונה למשטרה, כמו לעבריין. ביקשתי להיות נוכח בחקירה והם סירבו.
בשלב מסוים זרקו לי, 'אתה מספיק מוכר לנו במשטרה'. וכל זה ליד הבן. שאלתי אותם 'מה הקשר? אם פעם חקרתם אותי על משהו שלא היה ולא נברא, זה מונע ממני להיות בחקירת בני'? זה לא עזר".
לפני ששחר עוכב לחקירה הספיק אביו לדבר איתו בטלפון. "אמרתי לו מיד שלא יגיד שום דבר לפני שעורך הדין שלנו מגיע לתחנה לשוחח איתו".
למרות שלא פעם המשטרה מצפצפת על החוק ואינה ממתינה לבוא עורך הדין, למזלו
"המחוקק דאג לכך שמערכת ההגנה על תהליך החקירה של נוער תהיה צפופה יותר", מסביר גיל דחוח, עורך הדין של שחר, "אבל המשטרה למדה למצוא בה פתחים או ליצור אותם. את חובת הנוכחות של ההורים בחקירה, למשל, המשטרה מפרה באופן שיטתי. יש היגיון רב בכך שההורים יהיו נוכחים. הרי ברגע שהנער לבד מול השוטר, זה הסוף שלו. פערי הכוחות בין נער לשוטר כל כך גדולים, שבתוך שנייה הוא עושה במכנסיים ובתוך שתי דקות הוא מודה גם בדברים שלא עשה.
יש תחנות משטרה שבאופן קבוע מפרות את החוק. בתחנת המשטרה ברחוב ראול ולנברג בתל-אביב, למשל, לא מאפשרים להורים להיות נוכחים בחקירה. אני פוגש את ההפרה הזו שוב ושוב גם במקומות אחרים. החקירה היא הבסיס שישפיע אחר כך על כל התהליך המשפטי; זה קריטי לעתידו של הקטין".
וזו בדיוק, מוסיף דחוח, הסיבה שהמשטרה מפרה את החוק. "ברגע שהורה נוכח, החוקר לא יכול לצעוק, להשתמש בטכניקות הפחדה או לרשום מה את שבא לו.
החוק מתיר למשטרה, במקרים חריגים, לא לאפשר נוכחות הורים, אבל המקרים החריגים הפכו לנורמה. המשטרה משתמשת תמיד בטענה שהורה עלול לשבש את החקירה. לפני שבוע, למשל, נחקר קטין, בן של דמות ידועה מצפון תל-אביב, בחשד לשימוש בסמים. לא נתנו להוריו להיות בחקירה, בתירוץ של חשש לשיבוש חקירה. הם טענו שהאם עלולה לספר לילדים אחרים פרטים מהחקירה. זו שטות. הרי אין לזה סוף.
"השוטרים עשו לילד תרגיל. לקחו ממנו שתן לבדיקת סמים, ושיקרו שהיא יצאה חיובית. הילד נלחץ נורא. הוא ממש התפרק והתחיל לבכות ולצעוק שזה לא יכול להיות. מזל שהוא החזיק מעמד ולא התחיל להודות בדברים שלא עשה. אפילו מבוגר עלול להתערער מתרגיל חקירה כזה.
גם להורים שהמתינו בחוץ אמרו שהבדיקה יצאה חיובית. הם היו המומים, כי לפני כן הילד נשבע להם באלף שבועות שלא נגע בסמים. בסוף החקירה המשטרה הודתה ששיקרה, ואז רווח לילד. זו רק דוגמה לתרגיל מכוער שבו המשטרה מנצלת תמימות וחולשה של קטינים".
באשר לסעיפים אחרים של התיקון לחוק הנוער, דחוח אומר שבחלקם חל שיפור, לדוגמה בנושא ההיוועצות עם עורך דין. "אני נתקל מדי פעם בחקירות שמתקיימות בשעות הלילה, אבל זה לא שגרתי כמו חקירת נער ללא נוכחות הורה. בזה אני נתקל כמעט ב-90 אחוז מהמקרים שאני מטפל בהם".
לדבריו, רוב ההורים אינם יודעים שהחוק מאפשר את נוכחותם בחקירה. על פי החוק, חובת השוטר החוקר ליידע אותם ואת ילדיהם על כך. "המצב חמור במיוחד בציבור החרדי, שאני מייצג בו לקוחות רבים, ובעיקר בנים או נכדים של רבנים ועסקנים ידועים. חוסר המודעות שם קיצוני. הם נכנעים מהר לסמכות ומקבלים את כל מה שאומרים להם".
איך בתי המשפט מתייחסים להפרות הללו?
"זה תלוי בשופט. באופן יחסי מקפידים שם על זכויות הנוער, אבל זה לא מספיק. השופטים מקבלים די בקלות את העמדה של המשטרה על חשש לשיבוש ההליכים, והם מאפשרים לה לנצל את הסדק בחוק ולהפוך את החריג לנורמה".
שופט בית משפט השלום בראשון-לציון ד"ר עמי קובו נמנה עם השופטים שאינם מוכנים לשמש חותמת גומי לדרישות המשטרה. באוגוסט האחרון הוא הורה לשחרר ממעצר קטין שנחשד בהתפרצות, וזאת בשל הפרות חוק הנוער במהלך חקירתו.
הוריו של הנער, כתב השופט, שהו מחוץ לחדר החקירות, ונימוקי המשטרה למניעת נוכחות ההורים לא היו משכנעים: "אני לא סבור כי היה ביכולתם של ההורים לשבש את החקירה בדרך כלשהי. כמו כן נחקר הקטין לאחר השעה 22:00, ואף בעניין זה לא מצאתי הצדקה לכך - וזאת בשים לב שחלפו כארבע שעות מאז מעצרו, ועיון תיק החקירה לא מעלה כי הייתה הצדקה להשהות את החקירה".
רגישותו של השופט קובו לחוק אינה מפליאה. הוא עבד תשע שנים בסנגוריה הציבורית, הגוף שנלחם למען חקיקתו של התיקון לחוק הנוער, ושנאבק היום ליישמו. כמוהו גם השופטת ד"ר אביטל מולד, לשעבר ממונה ארצית על ייצוג נוער בסנגוריה הציבורית, שהייתה נציגת הסנגוריה הציבורית בדיונים על חוק הנוער.
לזכותה אפשר לזקוף כמעט את כל ניסוח התיקון לחוק. כיום, כשופטת בבית משפט השלום לנוער בירושלים, היא אינה חוששת להצליף בגורמי המשטרה במילים קשות ואף למחוק כתבי אישום בשל הפרת חוק הנוער.
בחודש מרץ האחרון, למשל, היא מחקה כתב אישום נגד קטין מפני שהוגש בלא הליך שימוע. לדבריה, המשטרה יצרה במקרה זה ובמקרים נוספים מראית עין של לוח זמנים צפוף, כאילו אין זמן לשימוע, למרות שעמדו לרשותה עשרה חודשים.
"לעניות דעתי, מצב זה יוצר מראית עין של זלזול בהוראות שיפוטיות והתעלמות מהם כאילו כלל לא ניתנו", כותבת מולד. "לצערי, תופעה זו חוזרת על עצמה במספר רב של תיקים מתיקי הנוער בירושלים. סבורני כי לא ניתן להכשיר את המחדל ולאפשר קיום שימוע בדיעבד.
החלטה מעין זו תהפוך את בית המשפט לנוער, שהינו אביהם של הקטינים, לשותף לדבר עברה ותפגע באמון הציבור בבתי המשפט (...) לאור כל האמור לעיל, ומשלא קוימה חובת השימוע כנדרש על פי חוק, אני מורה על ביטול כתב האישום").
שורה ארוכה של פרוטוקולים מדיונים בבתי המשפט מאשרים את היקף התופעה. שוב ושוב מדגישים השופטים כי הפרות חוק הנוער חוזרות על עצמן. האמיצים שביניהם מוחקים כתבי אישום ומשחררים קטינים ממעצר, בעוד האחרים מיישרים קו עם המשטרה.
גם מידת השמירה של המשטרה על התיקון לחוק הנוער אינה אחידה. לדברי עו"ד רחל דניאלי, אחראית תחום הנוער בסנגוריה הציבורית הארצית, "יש הבדלים בין מחוזות, וגם בין תחנות שונות באותו מחוז. זה נובע מכך שהמשטרה לא ניסחה הוראות ברורות ליישום התיקון לחוק.
הנושא של התייעצות עם עורך דין, שהופר בעיקר אצל קטינים ממזרח ירושלים, השתפר מאוד, גם בזכות עבודה מאומצת שלנו. על השוטר ליידע קטין על זכותו להתייעץ עם עורך דין, ואם הקטין אומר שאין לו אחד כזה, על השוטר להציג בפניו את האפשרות לפנות באמצעות המשטרה לסנגוריה הציבורית ולקבל עורך דין ללא תשלום.
"יש תחנות שבהן פועלים כך והקשר איתנו עובד נהדר, ויש תחנות שהחוקר שולח פקס לסנגוריה הציבורית, רק כדי לצאת ידי חובה, ומיד מתחיל בחקירה, בלי להמתין אפילו דקה לעו"ד."
לאחרונה, היא אומרת, בודקת הסנגוריה גם אם איסור החקירה הלילית מיושם, ומתברר שפעמים רבות לא. "אבל החוק הוא בר-מימוש: עובדה שיש תחנות שמקיימות אותו במלואו."
אבל יש גם כאלה שלא מקיימות אותו. מדוע, לדעתך?
"שמירה על זכויות הקטין עשויה להיות מטרד רציני למשטרה, בעיקר כאשר היא מנסה לחקור. אני מאמינה שמשטרה מפרה את החוק בעיקר בגלל חוסר נוחות וקושי לשנות הרגלים. צריך לזכור שהמחקרים מראים שקבוצת הקטינים מועדת מאוד להודאות שווא.
"מטרת חוק הנוער היא להבטיח חקירה עניינית ולמנוע סיטואציה של הודאת שווא בעקבות לחץ לא הוגן. אנחנו מצפים שלמרות אי-הנוחות הרגעית, במשטרה ישמרו על החוק".
השיפור בסוגיית יידוע הקטינים על זכותם להיוועץ בעורך דין הוא לכל היותר יחסי. כך למשל במקרה של עופר, נער בן 17. לפני שנתיים נחקר לראשונה בביתו, בטענה שהוא מעשן סמים. לפני כמה שבועות, הוא אומר, התייצב אצלו שוטר בשעה חמש וחצי בבוקר, ובלי צו חיפוש "פירק את הבית ולא מצא שום דבר.“ ואף על פי כן, הוא זומן לחקירה למחרת היום.
"כשהגעתי לחקירה, השוטר הראה לי במחשב תמונות של כל מיני אנשים ושאל אם אני מכיר אותם. אחר כך הוא הראה תמונות של סמים שמצאו אצל אנשים והתחיל לאיים עליי שלא יגייסו אותי לצבא, ושהוא יטפל במשפחה שלי אם לא אביא לו שמות.
"ככה זה נמשך במשך עשרים דקות. אחר כך הוא אמר: 'זאת הייתה שיחה בינינו, זאת לא החקירה'. כשהוא רצה להתחיל את החקירה ביקשתי נוכחות של מבוגר. באתי עם עובד סוציאלי מהמועצה, שהגיע עם ייפוי כוח מההורים שלי, אבל השוטרים לא הסכימו שהוא יהיה איתי בחקירה. הם אמרו 'אין דבר כזה, אתה נכנס לבד'".
החוק, אגב, דווקא מאפשר נוכחות של מבוגר אחר במקום ההורים. "הייתי בפנים איזה ארבעים דקות. החוקר הכריח אותי לעשות בדיקת שתן. יצאתי נקי, וזהו. מאוד חשוב שיהיה מבוגר בחקירה - גם כדי שלא יעבדו על הקטין, וגם כי זה פחות מלחיץ למי שנמצא שם בפעמים הראשונות. אישית, כבר ידעתי מה זה חקירה מהחברים שלי, אז פחות נלחצתי. אבל יש לי חברים שנלחצו מאוד וגמגמו שם רצח".
החוקר לא אמר לך שלפני חקירה אתה יכול להתייעץ עם עו"ד?
"לא, ממש לא".
במקרים שבהם המשטרה כן טורחת ליידע את הקטין על זכות ההתייעצות, ואפילו דואגת לפנות לסנגוריה הציבורית, היא מפעילה לא פעם פטנט מקורי: התקשרות ושליחת פקס לסנגוריה הציבורית בשעות המעטות שאין שם איש - מחצות עד שבע בבוקר. שופטת בית משפט השלום לנוער בירושלים רבקה פרידמן-פלדמן לא אהבה את ההתחכמות.
בדצמבר שעבר סירבה להאריך מעצר של קטין ממזרח ירושלים שנחשד בגנבת אופניים. "המשיב נעצר סמוך לחצות הלילה", כתבה. "מעיון בהודעתו של המשיב עולה כי הוא נחקר בשעה 4:07 לפנות בוקר וללא נוכחות סנגור, כאשר בהודעה נרשמה הערת החוקר ’אין תשובה בסנגוריה. ניסיתי כמה פעמים ולא הייתה תשובה'.
"ניתן להניח שגם אותו חוקר, שטרח לנסות כמה פעמים, ידע שבארבע לפנות בוקר לא יהיה מענה בסנגוריה הציבורית (...) נראה כי בחקירתו של המשיב נפלו פגמים רבים. החקירה נערכה בניגוד להוראות שונות של חוק הנוער, ובהתחשב בריבוי התיקים המגיעים לאחרונה עם הפרות דומות אינני רואה מקום להאריך את מעצרו של הקטין".
בשלושת החודשים האחרונים החלו בסנגוריה הציבורית בירושלים להעסיק, כניסוי, כונן לילה, כדי למנוע מקרים כאלו. למרות שמקורות המימון לכך אוזלים, הניסוי הוארך בשלושה חודשים, לאחר שהתברר כי בזכותו נחסכו מקרים רבים של הפרות חוק הנוער בירושלים.
האגודה לזכויות האזרח פרסמה במרץ 2011 דו“ח על הפרת החוק בטיפול המשטרה בקטינים במזרח ירושלים. הדו“ח שזור בתיאורים של הפרות בוטות של החוק, כמו למשל איזוק שלא לצורך, לעתים גם ברחוב ולאור יום. כך למשל, באירוע שהתרחש ב-28.2.11 בשעה 15:20 בערך, עיכבה המשטרה חמישה קטינים מסילואן. עדים שנכחו במקום סיפרו כי המשטרה דחפה ומשכה בצורה כוחנית את כל הילדים במעלה הרחוב, תוך איזוק ידיהם של הילדים לעיני כול.
מעדותו של אדם בגיר שעוכב באותו אירוע עולה כי בכניסתו לתחנה בשעה 16:00 ראה כי חמשת הילדים הוחזקו ליד המעלית כאשר כולם אזוקים, שניים מהם ישבו על הרצפה, אחד מהם היה קשור לכיסא, ילד נוסף ישב על כיסא כשהוא אזוק באזיקון הדוק במיוחד והילד האחרון ישב גם הוא כשהוא אזוק בידיו. בסיכומו של הדו“ח נטען שבטיפול המשטרה בקטינים מירושלים המזרחית "הפכו החריגים הקבועים בחוק לנורמה השולטת".
אלא שהפרת חוק הנוער חוצה מגזרים. לטיפול מיוחד של המשטרה זוכים קטינים הנחקרים בחשד לעברות אידיאולוגיות: ערבים בחשד לזריקת אבנים ולשותפות בפיגועי טרור, ויהודים בחשד לפעולות 'תג מחיר'. הטיפול, שבו מעורב גם השב"כ, כולל שיטות חקירה "מיוחדות" - כפי שמעיד שלמה (14), שנעצר כבר שבע פעמים בחשד לעברות חמורות על רקע אידיאולוגי.
"הפרות החוק של המשטרה רק מאשרות שכל השלטון במדינה רקוב", הוא מעיד. "המעצר הכי ארוך שלי היה למשך שבוע. לא רק שבמשך כל השבוע הזה לא נתנו להורים שלי להיות נוכחים בחקירה אלא גם לא נתנו לי לדבר איתם בכלל. רוב הזמן הייתי בבידוד. מתא הבידוד לוקחים אותך לחדר חשוך של מטר על מטר. אתה יושב כשזרקור מכוון על הפנים שלך ומזגן מקפיא את החדר. בכל הזמן הזה יושב מישהו ומסתכל מה אתה עושה.
"משם לוקחים אותך לחקירה של כמה שעות טובות, ואז שוב מחזירים אותך לכמה שעות לחדר הקפוא, ומשם שוב לבידוד. עשו לי גם תרגיל חקירה מגעיל. החרימו לי את המחשב, וסיפרו לי שמצאו שם חומרים פורנוגרפיים. מספרים לך שכולם, המשפחה והחברים, כבר שמעו על זה. זו התעללות נפשית. ככה הם מנסים להשפיל אותך וללחוץ עליך לדבר. ידעתי שזה לא נכון ולא נשברתי".
שלמה נעצר לחקירה בפעם הראשונה כשהיה בן ,13 כשברשותו מכלי ריסוס. לדבריו, הם נועדו לשימוש בסניף תנועת הנוער, ורק בגלל הפאות המעטרות את ראשו הוא נעצר בשעות הערב.
המשטרה הודיעה על המעצר להוריו, והם הורשו להיות נוכחים בחקירה שהתבצעה בשתיים בלילה. בפעם אחרת נעצר ושהה לילה שלם בתחנת משטרה, בחדר שהיה בו רק ספסל, בלי מזרן או שמיכה. שלמה גם שהה כמה ימים ב"אופק", בית הסוהר לנוער באבןיהודה.
"ב"אופק" אתה יכול לצרוח לשוער שאתה צריך משהו והוא לא יגיע. 'סוהר, מה עם ארוחת ערב'? והוא לא עונה. זה קרה לי אחרי שמהבוקר לא קיבלתי אוכל בתחנה שבה עצרו אותי. באופן קבוע אתה מובל באזיקים בבתי משפט בירושלים. גם זה אסור לפי חוק הנוער".
שני נערים שנעצרו בינואר האחרון בעת פינוי מאחז הובאו לדיון בבית משפט כשהם כבולים בידיהם וברגליהם, בניגוד להוראת החוק. "שירות בתי הסוהר מפר באורח שיטתי את זכויותיהם של הקטינים כדי להוסיף התעמרות", אמר עורך דינם, יצחק בם, כשדרש בדיון להסיר את האזיקים. נציג השב"ס בדיון טען שכאשר יש חשד להתפרעות של עציר אפשר להביאו כבול, אך הודה שאין חשד כזה בנוגע לנערים.
השופטת עירית כהן הורתה להסיר את הכבלים מהקטינים. בהמשך אף הורתה לשחררם בלי תנאים מגבילים, וזאת בשל הפרות נוספות של חוק הנוער. בין היתר, הקטינים נעצרו שלא כדין ומבלי שהוצג בפניהם צו שטח צבאי סגור, והמשטרה חקרה את הקטינים בלילה והמשיכה להחזיקם במעצר במשך הלילה גם לאחר החקירה - אף על פי שהדיון בבית המשפט נועד בכל מקרה לשחרורם בתנאים מגבילים. הנערים אף המתינו בבית המשפט משבע בבוקר עד 12 בצהריים כי החוקר "לא מצא חניה".
בם, העוסק בזכויות קטינים עצורים מטעם הסנגוריה הציבורית, "חננו" ו"הפורום המשפטי למען ארץ ישראל", מסביר כי בבית משפט השלום בירושלים גובש נוהל הקובע שמטעמי ביטחון כמעט כל העצורים יובלו במסדרון הכללי כשהם אזוקים.
"ברוב המקרים, גם קטינים שחשודים בעברות לא מסוכנות ושאינם מועדים לבריחה, וגם כאלה שמובאים לבקשת שחרור, מובלים אזוקים. זו הפרה בוטה, הן של חוק המעצרים והן של חוק הנוער. זאת התנהלות מאוד בעייתית של יחידת 'נחשון' בשב"ס".
איך השופטים מתייחסים להפרת החוק הזו?
"יש שופטים שלא אכפת להם. רוב השופטים מורים לשחרר את האזיקים בתוך אולם בית המשפט רק אם עורך דין מבקש זאת. מחוץ לאולם, יש הרבה שופטים שמתעלמים. לשב"ס יש נוהל שגם לאחר החלטת שחרור מחזירים עצורים לתא, כדי לוודא שהם לא דרושים לחקירה בתיקים אחרים. לפעמים ההליך הזה לוקח שעה. למרבה האבסורד, גם במצב הזה מובלים המשוחררים כשהם אזוקים".
לדבריו, הפרה נפוצה במיוחד של התיקון ה-14 לחוק הנוער היא השארת קטינים במעצר ללילה שלא לצורך. התיקון קובע כי "לא יוחלט על מעצרו של קטין אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך שפגיעתה בחירותו פחותה", וכי "המעצר יהיה לפרק הזמן הקצר ביותר הנדרש לשם השגת המטרה".
ובכל זאת, בם טוען כי "המשטרה, באופן סיטוני, משאירה קטינים ללילה במעצר בין החקירה לדיון על תנאי השחרור. האמת היא שברוב המקרים גם לא צריך את הדיון בבית משפט. קצין יוכל להורות על שחרור עציר בתנאים מגבילים שכוללים עד חמישה ימי מעצר בית ועוד 15 יום הרחקה. למה להשאיר את הקטין ללילה? למה לא לדאוג שהוריו ישחררו אותו בערבות כבר בערב"?
השופטת עירית כהן, ששחררה את הקטינים, לא נענתה לבקשה נוספת של עו“ד בם להטיל על המשטרה את הוצאות המשפט. שופטת אמיצה אחרת כן העזה לעשות זאת. באפריל 2011 החליטה שופטת בית משפט השלום בבאר-שבע מיכל וולפסון לשחרר קטין פלסטיני, שנעצר לאחר ששהה שלא כחוק בישראל וניסה לברוח מהמשטרה - וזאת משום שהמשטרה הפרה את חוק הנוער.
השופטת אף חייבה את כחולי המדים בהוצאות המשפט, והורתה לשלוח את פסק דינה למפכ“ל המשטרה, "אשר עד לאחרונה היה מפקד המחוז הדרומי.“
הניסיון של וולפסון לחנך את משטרת ישראל לא צלח. היא הגישה ערעור על ההחלטה, ולאחר דין ודברים עם הסנגוריה הציבורית הגיעו הצדדים לפשרה, ולפיה הסנגוריה מוותרת על הוצאות המשפט. כך יצא שדווקא מי שאמון על שמירת החוק פטור מתשלום על הפרתו.
"הפרת חוק, על ידי מי שאמור לאכוף את החוק, היא חמורה ביותר,“ אומר עו"ד סהר מורנו, המייצג נוער בהליכים פליליים ואזרחיים. "לרוב, בית המשפט מתייחס להפרות חוק הנוער רק ברמה ההצהרתית והפורמלית, וכמעט ולא ברמה הפרקטית. כלומר, כמעט לא קורה שבית המשפט משחרר קטין ודוחה בקשות של המשטרה בגלל הפרות חוק הנוער; קל וחומר שהחלטות לחייב את המשטרה בהוצאות משפט הן נדירות.“
לדבריו, תהליך ההפנמה של התיקון לחוק הנוער נמשך באטיות. "ניתן לראות צמצום בכמות ההפרות, ובתחנות מסוימות כמו גלילות מקפידים להודיע לסנגוריה הציבורית על החקירה אפילו אם הקטין מוותר על זכותו להיוועץ בעורך דין. אך בחלק מתחנות המשטרה החוק עדיין רחוק מיישום, והמשטרה עושה שימוש מופרז וחסר היגיון בחריגים.
"כשאתה שואל את החוקרים למה חקרו קטין שגנב אופניים דווקא בארבע בבוקר ובלי נוכחות הורים, הם משמיעים תירוצים חסרי שחר כמו 'צנעת הפרט' או 'חשש לשיבוש הליכים'. מה בין גניבת אופניים לצנעת הפרט?
"לפעמים אתה מוצא בתיק מסמכים שהוכנסו אליו רק לאחר החקירה, כדי לתרץ את ההפרה. לפעמים אין גם מסמכים כאלה. אתה שואל את החוקר אם יש אישור בכתב מקצין לחקור בלילה בלי הורים, והוא עונה שהתקבל אישור טלפוני מקצין. החוק אומר שצריך אישור מפורט בכתב.
"החוק קובע שצריך לאפשר לעורך הדין לדבר עם הקטין בחדר סגור. בפועל בתחנות רבות מוציאים אותי למסדרון, היכן שכל באי התחנה עוברים, ולפעמים מציבים לידי שוטר - אפילו החוקר עצמו - מה שלא מאפשר לקטין לומר לי הכול. איך אפשר להעניק ייעוץ כשהחוקר עומד מטר ממך, וגם אומר לך: ’זה בסדר גמור, אני לא מקשיב'?
"ציון גנאי מיוחד מגיע, כך על פי הניסיון האישי שלי, לתחנת המשטרה ברחובות. מתקבל אצלי הרושם, לאור ריבוי המקרים והדפוס הדומה, שלא מדובר בהפרות ברמת השוטר הבודד. זה נראה כמו הנחיות לא כתובות מהדרג הגבוה ביותר של התחנה.
"ההפרות הללו נובעות מהרצון לנצל את חוסר האונים של הקטין כדי להמשיך להשתמש בטקטיקות הפחדה. אדם בגיר, נורמטיבי ושקול, שמוצא את עצמו בחקירה, מאבד את היכולת לערוך סלקציה נכונה בראש ולהיחקר בצורה ראויה, בטח ובטח כשמדובר על ילדים בני 12 או 16. נתקלתי בהמון סיטואציות שבהן קטינים הודו בדברים שלא עשו".
אחד הדברים הקשים שחווים בני נוער השוהים במעצר עד תום ההליכים, כך לטענת עו“ד מורנו, הוא ה"מעברים"- הנסיעות לדיונים בבית המשפט. "זו אולי לא הפרה של סעיף ספציפי של חוק הנוער, אבל בהחלט מדובר בהפרה בוטה של רוח החוק ופגיעה קשה בזכויות הומניטריות של הקטין, כאדם וכאסיר. נערים שעצורים עד תום ההליכים מרוכזים כולם בבית הכלא 'אופק' שבאבן-יהודה.
"בכל פעם שיש דיון בבית משפט צריך להעביר אותם משם לבית המשפט, שיכול להיות בבאר-שבע או בנצרת, תלוי במקום מגוריו של הקטין. זה מתחיל בשתיים בלילה; הנער, שרק מדי אסיר לגופו, מטולטל בדרכים, וחוזר באחת בלילה שלמחרת. הנערים מתחננים שנדחה את הדיון הבא כמה שיותר.
"לפעמים זה ממש לרעתם, אבל הם לא מוכנים להיות מטורטרים פעמיים באותו שבוע. זכויות העציר צריכות לחייב מחשבה מחודשת בכל הנושא של המעברים, ובוודאי כשמדובר בקטינים.“
על הסבל במעברים מספרת חדוה, חרדית ממרכז הארץ שבנה עצור ב"אופק" עד תום ההליכים כבר שבעה חודשים בשל חשד שגנב אופניים. לדבריה, בנה השתעשע באופניים של סודני, והואשם בשוד מזוין כי הסודני טען - טענה שאינה מגובה בשום ראיה - שהנער איים עליו מרחוק בסכין.
"מעירים אותם בשתיים בלילה ואז לוקחים אותם ככה, כמו שהם, בלי שום ציוד, ל'פוסטה', הרכב שמסיע אותם לבית המשפט. עכשיו נפתחת מסכת התעללות של שעות: הם מתחילים לטייל בכל רחבי הארץ עד שהם מגיעים לרמלה, שם שמים אותם בתאי מעצר, ומשם הם שוב נודדים לתאי המעצר בבית המשפט.
הם יוצאים לדרך בשתיים בלילה, גם אם הדיון שלהם הוא בחמש בערב, ושבים ל'אופק' אחרי עוד טיול ארוך, באחת-שתיים בלילה. הבן שלי עצור ב'אופק‘ בהפרדה, כי הוא רב שם עם נערים, ולכן הוא מובל בתוך כלוב. בתוך הפוסטה הנערים מעשנים. הבן שלי נחנק. כשהוא מבקש לצאת לשירותים, מסרבים. זה סבל מטורף".
כשעצרו אותו, מספרת חדוה, "המשטרה התקשרה להודיע לי על כך מיד. הגעתי לתחנה, אבל לא נתנו לי להיות בחקירה וגם לא הסבירו למה. נכון שבעבר הוא הואשם באלימות, אבל זה עדיין מוגזם.
"ב'אופק' הבן שלי הפך לפרא. הוא כל הזמן רב עם אנשים, בעיקר עם ערבים. יש שם אלימות מטורפת, ולמרות זאת הוא מתחנן בכל פעם שידחו את הדיון הבא בבית משפט, לזמן כמה שיותר רחוק. הוא פשוט בטראומה מוחלטת מהמעברים הללו, מהמכות שיש בפוסטה. כשהוא שומע שרוצים לקבוע לו דיון לעוד שבוע, הוא בוכה ומתחנן שנדחה אותו לפחות לעוד חודש-חודשיים. הילד מסכן, פשוט מסכן".
גם נועה, אמו של נער שהיה עצור כחודש, מדברת בחלחלה על המעברים. "זה לילה שלם של סיוט. הם עוברים בין כל בתי הכלא, ונותנים להם לחכות שעות. באחד מהדיונים השופט שאל את הבן שלנו אם הוא אכל היום, והוא ענה שלא. הם יוצאים מ'אופק' בשתיים בלילה, לפני שאכלו ארוחת בוקר, ולפעמים מגיעים לתאי המעצר בבית המשפט אחרי שכבר חילקו ארוחת צהריים, אז הם נשארים רעבים. השופט אמר לי באמצע הדיון, 'לכי תקני משהו לאכול לבן שלך' ונזף במשטרה".
גם הסיפור של נועה מדגים את הסדרתיות שבהפרות חוק הנוער מצד המשטרה. בנה נעצר בלילה, כי היה מעורב סביל בקטטה שהסתיימה בדקירה בין שני נערים אחרים. "חקרו אותו מיד באותו לילה, ולנו הודיעו רק בבוקר על המעצר. לא נתנו לו להתייעץ עם עורך דין. גם אחר כך לא נתנו לנו להיות נוכחים בשום חקירה. לילד שלי אין עבר פלילי. הוא היה בזמן הלא נכון במקום הלא הנכון.
"בכל זאת, הרגשתי שהמשטרה התייחסה אליי כאל עבריינית. בכל פעם שפגשנו אותו בדיונים לא נתנו לנו לחבק אותו או לדבר איתו. עד היום הוא לא סיפר לי על כל הזוועות שעבר ב‘אופק‘ ובמעברים. אני גם מפחדת לשאול. יש דברים שיותר טוב לאמא לא לדעת".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם