מקפיץ אתכם? החיים הקשים של האתלטים
במדינות מתוקנות, או לפחות כאלה שלא במצב מלחמה עם שכנותיהן, ספורטאים לוקחים תיק קטן בכל סוף שבוע ונוסעים לתחרות בין אזורית קטנה עד בינונית. בישראל זה קצת אחרת
אלכס אברבוך. וחוץ מזה, הכל נורמלי כאן? צילום: עודד קרני
וחוץ מזה, הכל נורמלי כאן? אולי שכחתם, אבל קיבלו את המדינה האסיאתית שלנו לאירופה רק לפני 20 שנה בגלל שבאזור הטבעי שלנו מחרימים אותנו, ואפילו אל משחקי הים התיכון, המשתייכים אף הם לאירופה, אנחנו לא מצליחים להשתחל. מדינה ללא יחסים נורמליים באמת עם אף שכנה, שהספורטאים שלה נדרשים לטיסות יקרות בשביל כל תחרות ומחנה אימון. מדינה קטנה עם תקציב ביטחון שמספיק לאיזה 40 מדינות לפחות.
במדינות מתוקנות, או לפחות כאלה שלא במצב מלחמה עם שכנותיהן, ספורטאים לוקחים תיק קטן בכל סוף שבוע ונוסעים לתחרות בין אזורית קטנה עד בינונית. משתפשפים, לומדים, מתרגלים ומנסים סגנונות ושיטות שונות. מתפתחים. חיי האתלטיקה שם מתחילים בבית הספר, נמשכים בתיכון ומגיעים לשיא באוניברסיטה. הספורט הוא חלק מההוויה החינוכית, וזה משהו שכבר מזמן לא מכירים במדינתנו.
אלכס אברבוך, לאחר שהגיע מסיביר, היה מבלה בארץ רק כמה חודשים וחוזר להתאמן ברוב ימות השנה באירופה. העברית המשובשת שלו עצבנה לא מעט אנשים, כולל פובליציסטים, ששאלו, בשביל מה אנחנו צריכים את זה? אבל כשזרם המדליות מצד אלוף אירופה לקפיצה במוט הלך וגבר, כולל זהב באיצטדיון מינכן בו נישאו י"א ארונות ספורטאינו, וכשהאיש הקים משפחה בישראל ונטע פה את שורשיו, או אז נרגענו. הצביעות שלנו חגגה את הנפת הדגל שלנו בכל רחבי העולם, ואז נעלמו הספקות לגבי אברבוך.
אז בינתיים, עד שינחת עלינו מזרח תיכון חדש ונחולל מהפיכה במערכת החינוך ותשתית הספורט, וכל עוד המדינה הלא נורמלית שלנו מקיימת יחסים טובים יותר עם יהודי התפוצות מאשר עם השכנים,
אפשרי כי הגברת שוורץ מאילינוי תייצג אותנו באולימפיאדה. אגב, האם זה שיהודי מבוגר אחד באמריקה קובע איזה עיתון תקראו, את מי הוא ישרת, ואיזה עיתון אחר ייסגר, זה כן בסדר?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם