איבדו את הצפון
הלהט של הפרקליטות למנוע את שידור התחקיר על עד המדינה בפרשת אולמרט מעיד על בעיה חמורה. טוב שעדיין יש שופטים בירושלים
על האיש הזה בונה המדינה את תיק "הולילנד", ואני מקווה שהם יודעים שם, בפרקליטות, משהו שאנחנו לא, כי אחרת מה שעבר עליהם בתיק הקודם של אולמרט יזכה אותם בפרס ישראל למשפט, יחסית למה שיעבור עליהם עם הש"ד משחת הנוכחי.
אבל יש עוד משהו: עושי דברה של הפרקליטות בתקשורת, והם לא מעטים, התנפלו למחרת על "כלבוטק" ורפי גינת כמקהלה עלובה, תוך התעלמות בוטה מהעובדות הפשוטות והמדהימות שהוצגו בתוכנית. אגב, המדינה עצמה הייתה אמורה לבצע את הבדיקה בעניין אמינותו של העד שלה בטרם הגשת כתבי האישום, ולא תוכנית טלוויזיה. מילא. אני הלכתי לפרוטוקול הדיון בבית המשפט העליון, שהתקיים בשבוע שעבר, דיון שבו ביקשה המדינה לפסול את שידור התחקיר.
יש שם כמה דברים שראוי שהציבור יידע: לדיון שוגרה פרקליטת מחוז תל אביב בכבודה ובעצמה, ליאת בן ארי. מינוי (שנוי במחלוקת) של לדור. היא ישבה רוב הזמן בפנים חתומות וקיוותה לטוב. את מרב העבודה עשה עו"ד זיו אריאלי. לקראת סיום לקחו השופטים הפסקה, חזרו ואמרו: "התייעצנו בינינו. אנחנו מבינים את הדאגה לתקינות ההליך וזה לא עניין של מה בכך. יחד עם זאת, הקולב שעליו אפשר לתלות את הסעד שביקשתם לא מספיק חזק. היינו מציעים לשקול אם אתם רוצים להתמיד בערעור הזה".
פרשנות: שופטי העליון לא רומזים, הם אומרים לפרקליטות שאין לה קייס לדרוש ביטול שידור תחקיר על עד מדינה, שכדאי להם לרדת מהעץ ולהפסיק לבטל את זמנו של בית המשפט. בשפת בית המשפט העליון, השופטים מודיעים מראש לפרקליטות שהם עומדים לגלגל אותה מכל המדרגות אם תמשיך להתעקש.
עו"ד זיו אריאלי הביט בפניה של פרקליטת המחוז שלו וביקש עשר דקות להתייעצויות. אני חושב שזה לא הימור גדול לקבוע שפרקליטת המחוז, ליאת בן ארי, הרימה טלפון בעשר הדקות הללו לסמכות שמעליה, הלוא הוא פרקליט המדינה משה לדור. זו ההיררכיה, זה מה שאמור לקרות. במדינה שפויה היה פרקליט מדינה שפוי אומר לפרקליטת המחוז שלו למשוך את התביעה. הוא היה מבין את הרמז. הוא היה כובש את יצרו ומתקפל.
ומה קרה במדינה שלנו? ההפסקה נגמרה. השופטים ובאי כוחם של הצדדים חזרו למקומותיהם. הפעם נטלה את רשות הדיבור פרקליטת המחוז עצמה, וכה אמרה: "אנחנו לא נוכל להסכים, אנחנו רואים את הנזק על ההליך הפלילי והליכים פליליים אחרים אם מערכת בתי המשפט מאפשרת הכפשה כזו של עד וגורמת לסיכול ממוקד אפשרי לעדותו".
פרשנות: פרקליטת מחוז תל אביב מתנפלת על בג"ץ, בהרכב של שלושה שופטים, עם קלשון. היא בעצם מאיימת שדחיית העתירה תהפוך את בג"ץ למשת"פ של הכוחות שמנסים לבצע "סיכול ממוקד" בעד המדינה. חוץ מזה שהיא שוכחת שהמדינה עצמה היא זו שהייתה אמורה לבדוק עם איזה עד היא נכנסת להרפתקה העצומה הזו, ומשלא בדקה, נכנסה התקשורת לנעליה ועשתה את השירות הזה לציבור. אבל זה בשוליים. הטקסט של פרקליטות המדינה הוא לא פחות ממדהים, אם לא מצמרר, ואני מהמר שההשראה שלו הגיעה מירושלים, מהאיש שיושב שם, האיש שמינה את עו"ד בן ארי לתפקידה.
ומה קרה? אז הנה, זה מה שקרה. כבוד השופט עוזי פוגלמן, לשעבר ראש מחלקת הבג"צים בפרקליטות, יהודי שיודע על מה הוא מדבר ובא בדיוק מהמחוזות הללו, נעץ עיניים בנציגת הפרקליטות ואמר לה: "גברתי תחשוב על הטקסטים". ואילו השופטת (המעמיקה והמצטיינת) אסתר חיות הוסיפה ואמרה: "הטיעונים הסתיימו. אנחנו הצענו הצעה. אפשר להסכים ואפשר גם לא. כל התוספות האלה, אפשר היה לבחור בהתנסחות אחרת. ההתבטאויות של גברתי חורגות מכל מה שאפשר לצפות
חיות בעצם משמידה בשידור חי את פרקליטת מחוז תל אביב, שעוד הספיקה למלמל ולהגיד: "אנחנו אומרים שקשה לנו מאוד", אבל חיות סוגרת עניין בחבטה ואומרת ש"אנחנו סיימנו את הטיעונים בתיק הזה. היות שההצעה לא התקבלה, אנחנו ניתן החלטה".
והם נתנו. זרקו, כצפוי, את הפרקליטות מכל המדרגות. התחקיר שודר. הציבור הישראלי קיבל את המידע החיוני שממנו עולה מסקנה אחת בלבד: ש"ד, עד המדינה אולי היקר ביותר בהיסטוריה של ישראל, שנהג לרמות ולשקר ולעשות תרגילי עוקץ לאזרחים תמימים חלק ניכר מחייו, עשה כנראה עוקץ מוצלח נוסף, אבל הפעם הקורבן הייתה המדינה.
שתי תובנות לסיום: ראשית, ברור שהפרקליטות מאבדת את הבלמים, את הצפון ואולי גם את חוש המידה והשליטה העצמית. ההשראה כולה מתוצרת משה לדור. עוזי פוגלמן, שופט העליון שהיה פעם ראש מחלקת הבג"צים, תוהה לעצמו בוודאי אם ההתנהגות הזו, עזות המצח הזו, הסטנדרטים המקצועיים הללו, היו אפשריים גם בזמנו. משה לדור גורר את הפרקליטות אחריו לתהום. ושנית, כמה טוב שיש, עדיין, שופטים בירושלים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם