המאבק על מעריב הוא על זכות הציבור לדעת

דקה לפני שמפסיקים להדפיס עיתון או סוגרים ערוץ, צריך להבין כי גם אם לעתים אנחנו כועסים על התקשורת, חשוב שהיא תהיה כאן. חיה ובועטת

ציפי לבני | 14/9/2012 10:25 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
תגיות: מעריב
יחסי איש ציבור ותקשורת יהיו לעולם מורכבים וטעונים. לעתים אהבתי את הנאמר עליי בתקשורת. הרבה פעמים כעסתי. הותקפתי לא אחת גם מעל דפי עיתון זה, ולפעמים הוחמאתי. יש לי ביקורת רבה על התנהלותם של חלק מהעיתונאים, אבל אלחם על זכותה של התקשורת החופשית לומר את דברה, לחשוף שחיתויות של אנשי ציבור ולהביע עמדות שונות ביחס להחלטות שצריכות להתקבל.

יותר משזו זכותה של התקשורת להתקיים, יותר משמדובר גם בפרנסתם של עיתונאים, המאבק הוא על זכותו של הציבור לדעת את האמת ולקבל מידע על מציאות חיינו יחד עם פרשנות ועמדות שונות.

התקשורת בישראל קורסת. האיזון כבר הופר ואנחנו בדקה האחרונה לפני שסוגרים את האור בערוץ טלוויזיה אחד ומפסיקים להדפיס עיתון אחד או יותר. הסיבות שונות אבל התוצאה היא הרת אסון עבור כולנו.

אני בטוחה שחלק מהפוליטיקאים מרגישים בטוחים יותר מצמצום מספר גופי התקשורת ומהעובדה שיש עיתונאים שנזקקים עכשיו לעזרת הממשלה, בנוסף לאלה שכפופים אליה ברשות השידור. חלקים בציבור מרגישים שהתקשורת מייצגת עמדה אחת או אינה מיצגת אותם או פוגעת באחדות הלאומית. אין משהו שמבטא יותר מכל את מצב הרוח הזה מאשר צמד המילים "תקשורת עוינת".
האזרחים ראויים לתקשורת חיה ובועטת

נכחתי לפני שנים באולם שבו הכריז נתניהו "הם מפחדים", הוא התייחס אז גם לאנשי התקשורת שחוששים לכאורה מניצחונו בבחירות. האמירה הזאת התקבלה במחיאות הסכמה של היושבים באולם, רובם ותיקי תנועת החירות והאצ"ל. יכולתי להבין אותם.

אלה אותם אנשים שבמשך שנים הרגישו שפועלם ותרומתם להקמת המדינה לא מוכרים על ידי הממסד. הם נוגחו והוקעו על רקע עמדותיהם האידאולוגיות. הם היו מתוסכלים מכך שקולם לא נשמע במשך שנים ומהביקורת התקשורתית, גם לאחר שתנועת החרות והליכוד כבר היו בשלטון.

תהיינה אשר תהיינה דעותינו הפוליטיות, הטיה תקשורתית מסוכנת בכל כיוון. לכולנו יהיו הרבה יותר סיבות לחשוש במדינה עם פחות תקשורת ופחות חופש, גיוון ואמינות שחייבים להיות חלק ממנה, כולל חשיפת

המתנהל במסדרונות השלטון. כל שלטון.

ניסיון להעמיד את כלי התקשורת בשורה אחת המתייצבת מאחורי אידאולוגיה אחת, תהיה אשר תהיה, יפגע בזכות הבסיסית של האזרחים לדעת מה מתרחש במדינתם. אם התקשורת היא צינור שדרכו עוברות עובדות ודעות, אסור שיהיה לצינור הזה רק צבע אחד, צליל אחד ומסננת אחת.

כלי תקשורת יכולים לייצג אידאולוגיה, כך היה גם בעבר, ובלבד שידע הציבור שזאת מטרתו ותישמר זכותו של הציבור לבחור מתוך מגוון עיתונים וכלי תקשורת שונים. אני מעדיפה מספר כלבי שמירה שחלקם לעתים טועה, לעתים מתרשל בשמירה ולעתים נובח חזק מדי, על פני כלב אחד נאמן שמדבר בקול אחד - הלוא הוא קול בעליו. אזרחי ישראל ראויים שתהיה להם תקשורת מגוונת, חיה, נושמת ובועטת כשצריך.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

להציל את מעריב

צילום: דני מרון

אנחנו, עובדי מעריב, נאבקים על זכויותינו, עתידנו ועתידם של העיתון והאתר

לכל הכתבות של להציל את מעריב

עוד ב''להציל את מעריב''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים