יום הכיפורים של עופר נמרודי
בערב יום הכיפורים תשע"ג יש לך הזדמנות לפצות את העובדים ולהראות שהלב שלך לא מת
עופר נמרודי צילום: רובי קסטרו,יוסי אלוני, מקס ילינסון ואדי ישראל
הגעתי עם מטען של 16 שנה ברשת שוקן וקבוצת ידיעות, ולמרות שבי נשבעתי שלעולם לא אכתוב יותר בשום עיתון, נשברתי. זלגתי שוב פנימה, אבל הפעם כפרילנסרית. עצמאית, בלי נוגשי עבדים על הראש, אבל כזו שמתמסרת בקלות ושומרת על נאמנות גם כשקשה.
"שלום עופר", הצגתי את עצמי, "שמי כרמית ואני מאוד גאה לעבוד במעריב", אמרתי לך. לא יודעת למה. זה מה שהרגשתי אז. בעיני רוחי עוד ראיתי את העיתון הזה, שהוקם חודשים ספורים לפני הכרזת המדינה במטרה לשבור את המונופול של העיתון האחר.
הדבר המצחיק הוא שאתה לא הבנת. הרמת גבות ושאלת בפליאה גלויה: "באמת? את באמת גאה להיות חלק ממעריב?". התדהמה שלך הייתה אותנטית. היום אני מבינה למה. כבר אמרו חכמים: האמינו לאדם שמספר על עצמו. הוא יודע מה הוא אומר.
הראה שגם הלב שלך לא מת
נמרודי, 2,000 איש שעבדו אצלך, גם בזמנים שלא האמנת שיש אנשים רבים האוהבים לעבוד במעריב, עומדים להיזרק כמו כלבים הביתה. האנשים האלה הגיעו אל משרדיך כואבים, ומה שמצאת לנכון זה להעמיד מולם רוטוויילרים ולהסתתר?
אגב, על פי סיפור מפורסם השייך למשפחה שלך, מקור השם "נמרודי" הוא בשפה הפרסית ומשמעותו "לא מת". בעבר הרחוק, יעקב, אביך רב הזכויות, אישר בפניי את פרטי הסיפור הבא: בזמן שהתנהל טקס הקבורה של אחד מאבותיך, המת קם וזעק: "נם רודי!", כלומר "לא מת". מיותר
לציין עד כמה גדולה הייתה הפליאה.
ערב יום הכיפורים תשע"ג יש לך הזדמנות נוספת להראות שגם הלב שלך לא מת. נצל את ההזדמנות הזאת. הניהול תחת שליטתך הוא כזה שגורם לאנשים לצאת ללא פנסיה מלאה וללא פיצויי פיטורין, כיוון שתנאי השכר שלהם היו מקפחים מלכתחילה. ולשדון האדום שנועץ קלשון זעיר במחלפותיך ומרגיע את מצפונך תוך אמירת "מי שרוצה למצוא עבודה – ימצא ויעבוד", תמסור שלא כולנו נולדנו על מצע נוח והישר אל תוך ערימת מטילי זהב.
גמר חתימה טובה גם לך.
הפגנת עובדי מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם