להציל את העיתונות, כי זה הרבה מעבר לכסף
היום שבו לא יהיו "הארץ" ו"מעריב" לא יהיה יום שחור לדמוקרטיה הישראלית. משום שאז כבר לא בטוח שיהיה שימוש תקף במילה הזאת
בדומה להרבה מאוד ערכים שאיבדה ישראל במהלך העשורים האחרונים, מבלי שהנידה עפעף מודאג, גם הדמוקרטיה הישראלית - לטעמי, אבן הראשה שמחזיקה את המבנה הישראלי כולו - נשחקה, התפוררה ובשעה זו, בה היא נאבקת על קיומה, אין עוד בנמצא מי שייטה שכם וינסה להציל את נפשה.
והנה, הימים האחרונים לא מותירים ספק: מעריב נמצא תחת ניהול בית המשפט, עובדי "הארץ" משביתים את העיתון והמו"ל שלו, עמוס שוקן, מדבר בפה מלא על סגירתו לאלתר. הימים ימי מסכנות. מצבו של "הארץ" גרוע לא פחות מזה של מעריב, ולהיפך. ובדרך בה נוחי דנקנר עשה כל שביכולתו כדי להיטיב עם מעריב וייחל למציאות אחרת בתכלית מזו שבפנינו, אני מנוי ובטוח כי שוקן עשה ועושה כל שלאל ידו כדי לספק עתיד לעיתון החשוב הזה שהופקד בידיו.
קיום העיתונים הוא אינטרס לאומי
אולם משהו גדול ומשמעותי בהרבה משוקן ודנקנר מתחולל. משהו שאין בכוחו של המו"ל העיקש והנחוש ביותר לפתור. תעשיית עיתונות הדפוס קורסת בכל העולם. ישאל את עצמו הקורא: "למה עליי ועל המדינה להציל שני גופים כלכליים קורסים?"; ובכן, התשובה לכך פשוטה: מכיוון שמעריב וגם "הארץ" הם הרבה יותר משני גופים כלכליים. המודל העסקי שלהם אולי אינו בר תוקף, אולם החשיבות שלהם לישראל, להווה של המקום הזה וגם לעתידו, היא משהו שהוא הרבה מעבר לכסף.
שני הגופים - מי מהם שישרוד - יצטרכו להתאים עצמם למציאות, לעדכן את המודלים העסקיים שלהם ולצעוד עם רוח התקופה שנושבת ללא רחמים; זה ברור. אולם אם לא ייזכו לסיוע מהמדינה כדי לעבור את תקופת המשבר הזאת, עד שיתייצבו, מתוך הבנה שקיומם הוא
אינטרס לאומי, הם ימותו. חד וחלק. במצבם הנוכחי, ובמצבו של המשק הישראלי ושוק התקשורת הישראלי, אין להם צל של סיכוי לשרוד. זו האמת.
היום שבו לא יופיעו יותר מעריב ו/או "הארץ" לא יהיה יום שחור לדמוקרטיה הישראלית. הוא יהיה יום בו כבר לא בטוח שיהיה עוד שימוש תקף במילה הזאת. בשבועות האחרונים החליפו שני העיתונים מהלומות זה עם זה, מסיבותיהם שלהם. בשעה הזו מותר להוציא כאן, מבית מעריב, קריאה של תמיכה ושל הזדהות עם מאבק עובדי "הארץ" ותקווה עמוקה כי "הארץ", כמו גם מעריב, ישרוד.
קיומו של "הארץ" חשוב לנו כאזרחים ישראלים, כעיתונאים וכמי שאוהבים את הדמוקרטיה כאן אהבה גדולה. אנו משוכנעים שגם הם - מהמו"ל ועד לאחרון העיתונאים - חושבים את אותם הדברים עלינו.
אקו"ם