לכתוב מחוץ לבועה
תושבי הפריפריה ששמחים על נפילתו של מעריב מפספסים עובדה חשובה: זהו העיתון שהעניק במה רחבה לאירועים בדרום ובצפון ונמנע מלהיצמד לסטיגמות
האמת, כנראה שבאווירת יום הכיפורים שצוין באותו ערב, אף אחד לא רצה להיכנס לוויכוח קולני, אז את הדעות שיש לרבים בפריפריה, הם השאירו לערב אחד בצד. זה לא סוד. רבים מהאנשים באזורי הסיקור שלי שמחים על המשבר האדיר שפוקד את התקשורת בישראל. "כולם שם שמאלנים תל אביביים. מגיע להם", הייתה תגובה ששמעתי לא פעם במהלך השבועיים האחרונים.
במשך שלוש שנים וחצי כתבתי כפרילנסר במקומון של מעריב "זמן הדרום", בשנה וחצי האחרונות כתבתי לערוץ הדעות של nrg טורים שעסקו בפריפריה הגיאוגרפית והתרבותית. קיבלתי במה מלאה להראות כי יש חיים גם מחוץ לנתיבי איילון, אני לא משוכנע שהייתי מקבל את הבמה הזו בכלי תקשורת אחרים.
נתנו לי את הגב הדרוש כדי לנפץ סטיגמות על אנשי הפריפריה, וכן כדי להציב מראה לאנשי המרכז על נושאים רבים. כתבתי בין היתר על המחאה החברתית, ומה היה קורה לה אם מנהיגת המחאה הייתה ממוצא מזרחי מהפריפריה. כתבתי על כך שתחנת הרכבת שתקום בשנה הבאה בשדרות לא תשנה את מפת התעסוקה בעיר. על המצב הביטחוני בדרום שממשיך להיות קשה, ועל איך מבחינת אנשי המרכז אפשר לחיות עם כמה עשרות טילים שנוחתים על יישובים ישראליים מדי חודש. אפילו כתבתי על כך שביישובים שמחוץ לגוש דן, גיל המתחתנים אמנם צעיר יותר. אבל החתונה כבר לא היעד המרכזי בחיים.
לפני פחות מחצי שנה קודמתי להיות כתב בעיתון היומי. הוותק המועט שלי בעיתון גורם לכך שבלי שום קשר למצבו הפיננסי של העיתון, אני בכלל לא זכאי לפיצויים, וכך גם לא לתשלומי פנסיה. אני הכתב הכי צעיר, עם הפז"ם הכי קצר במערכת. נכון, אני לא יכול לספר על העורך המיתילוגי עזריאל קרליבך, ואני אפילו לא יכול לספר לכם על העורך הקודם אבי משולם. אבל אני כן יכול לספר לכם על הגישה של מעריב כלפי גזרת הסיקור שלי, שהיא אזור השפלה, מישור החוף הדרומי וכן יישובי עוטף עזה.
בהמשך ישיר לתקופה שבה כתבתי טורי דעה על הפריפריה, לא הרגשתי אפילו לרגע שאזור הסיקור שלי לא נחשבת מספיק. כשהתפוצצה פרשת מוטי מלכה בתחילת חודש מאי, ראיתי את הגישה
היה לי הכי קל לראיין את יושבי בתי הקפה, אלה שרק מנציחים את הסטיגמה שיש לאנשי המרכז על תושבי עיירות הפיתוח. קולגה מכלי מתחרה סיפר לי כי ביקשו ממנו ציטוטים של מובטלים מבוגרים "כי זה מצטלם הכי טוב וכי יש להם ציטוטים מצחיקים". אבל אני בחרתי לראיין דווקא תושבים מהעיר שאחת מהם סטודנטית באוניברסיטה העברית, השני בעל תואר ראשון ממכללת ספיר ועוד תושבים שעובדים בתחום הבנקאות.
אמנם הציטוטים היו פחות צבעוניים מאשר של יושבי בתי הקפה. אבל היה חשוב לי להראות כי גם בקרית מלאכי יש אנשי אקדמיה. אף אחד במערכת העיתון לא ביקש ממני ציטוטים אחרים, כאלה שמתיישבים טוב יותר עם הסטיגמה על העיר.
מספר שבועות לאחר מכן, סיפרתי לרכז הכתבים ולעורכי אגף החדשות שבשל מצוקה תקציבית של עיריית שדרות, השנה לא תיפתח הבריכה הציבורית היחידה שיש בעיר. לפי הגישה של רבים מהשמחים לאיד על מצבו של מעריב, שאומרים שהעיתונות הישראלית מנותקת מכל מה שקורה מחוץ לבועה התל אביבית, העורכים היו אמורים לומר "עזוב. כולה בריכה בשדרות. לא מעניין".
אבל קרה ההיפך. העורכים באגף החדשות אמרו שמדובר בסיפור עם ערך חשוב. הסיפור זכה להפנייה בשער, וכן לכתבה גדולה בעמודי האמצע של העיתון. באותו הבוקר כבר נתקבלה תגובה מלשכת ראש הממשלה כי נתניהו התרגש לקרוא כי זה המצב בשדרות, ונתן הנחיה להביא לפתרון הבעיה.
בעקבות הכתבה נאסף תקציב של חמישה מיליון שקלים שהגיע מתרומות של יהודי צפון אמריקה, וכן מגופים ממשלתיים. בקיץ הבא יהיה לילדי שדרות לא רק בריכה עירונית, כי אם קאנטרי קלאב שלם שמחיריו יהיו מסובסדים. לא יהיה עוד מצב שילדי העיר לא יוכלו ליהנות מבריכה וממתקני מים נוספים רק כי הם גרים בפריפריה.
אז לכל תושבי המדינה שמחוץ לגוש דן - אל תשמחו כל כך מהר על נפילת מעריב. הוא המקום שנותן את הבמה הרחבה ביותר למה שקורה מחוץ לתל אביב ולבועה שמקיפה אותה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם