ירייה אחת יותר מדי

הסיבה להתחממות בגבול בין סוריה לטורקיה אינה ניסיונות של משטר אסד להתגרות באנקרה אלא אובדן שליטה בשטח

יהודה בלנגה | 4/10/2012 18:19

תגיות: בשאר אל אסד,סוריה,רג'פ טאיפ ארדואן,טורקיה,גבול סוריה-טורקיה

אירוע מותם של חמישה אזרחים טורקים, אישה וארבעת ילדיה, מירי פגז סורי על הכפר אקצ'קלה הוא השגיאה שבשאר אל-אסד ניסה להימנע ממנה במהלך השנה וחצי האחרונות ולמעשה, מאז שעלו יחסי דמשק-אנקרה על שרטון.

אסד רויטרס, עורך: ניר וקסמן

הדבר אמנם נראה רחוק כל-כך אבל בתחילת המהומות עוד גיבה רג'פ טאיפ ארדואן את אסד. רק לאחר שזרם הפליטים הסורים החל לשטוף את גבול טורקיה-סוריה, ועמו העדויות על מעשי הטבח הרצחניים, היחסים הטובים בין השניים הידרדרו. "שליט שניזון מדם" ו"מנהיג של מדינת טרור" הם רק חלק קטן מהכינויים שאסד זכה להם מראש ממשלת טורקיה. למעשה, אין מנהיג באזור שרוצה לראות בנפילתו של אסד יותר מאשר ארדואן שקיבל אתמול את העילה לנסות ולהגשים את רצונו.

קראו על הזווית הטורקית בעימות הצבאי בין המדינות

מה הביא את אסד לבצע את הטעות הטרגית הזו? התשובה פשוטה – אובדן שליטה. זה זמן רב שהצבא הסורי נלחם מול קבוצות גדולות של מורדים שמגיעים מרחבי המזרח-התיכון, כדי להילחם במשטר אסד. מלבדם, ישנו "צבא סוריה החופשית", שפועל מתוך שטח טורקיה סמוך לעיר אנטקיה, ומקבל תגבורות, ציוד ונשק גם מירדן ומעיראק. אם נוסיף לכך את העובדה שעשרות אלפי פליטים (נציבות הפליטים של האו"ם מדווחת על כ-294 אלף פליטים) כבר ברחו למחנות בירדן, בלבנון ובטורקיה נקבל תמונה שלפיה המשטר הסורי נלחם לא רק נגד האופוזיציה המרדנית שרוצה להפילו, אלא במדינות השכנות לסוריה.

וכמובן, שכמו בכל משטר דיקטטורי, ההידרדרות במצב מובילה לפרנויה. וכך, הפליט של היום הוא לוחם צבא סוריה של מחר. אם פליטים ונציגי זכויות אדם מצליחים לחצות את הגבול כדי להבריח מזון וציוד רפואי הם בוודאי מבריחים גם נשק למורדים, אומר לעצמו אסד. לכן יצאה ההוראה לירות בכל מה שזז, בלי להבחין אם מדובר בגבר, אישה, מבוגר או ילד.

אובדן השליטה בסוריה עלול לזלוג לגבול ישראל

אובדן השליטה לא מתבטא רק בירי על חפים מפשע הנסים על נפשם. אין שום סיבה להאמין שהנשיא אסד מעוניין במתיחות צבאית עם טורקיה. אמנם ירדן מצטיירת בעיניו כחלשה, וכך גם לבנון, שאליה נכנס הצבא הסורי למרדפים כאוות נפשו, אבל טורקיה היא כבר סיפור אחר.

ארדואן והפרלמנט הטורקי מצביעים צילום: איי-אף-פי

אובדן השליטה הוא של המפקדים בשטח כמו גם של אסד. הבידוד, העריקות והחיסולים של מקורביו מתחילים לתת את אותותיהם. עצם הדיווחים על הגעתו לעיר חלב כדי לפקח באופן אישי על טיהור העיר מהמורדים, מראה עד כמה נותר אסד לבד במערכה. וכשהנשיא בלחץ - כך גם הצמרת הביטחונית שעוטפת אותו, ומכאן הירי על כפרים בגבול עם השכנה מצפון.

מה האירועים האחרונים מלמדים אותנו? ראשית, שהאזור שלנו עלול להידרדר לעימות כולל לא בגלל החלטה אסטרטגית של נשיא או ראש מדינה כזה או אחר, אלא דווקא בגלל טעות אנוש של מפקד בשטח. לאחר הדיווחים על חיסול מכוון של הטייסים הטורקים ביוני האחרון, ועתה הרג האזרחים באקצ'קלה נמתח קו הסבלנות באנקרה לשיא. על-אף הרצון לקרר את המתח באירוע הבא (שאותו יכולים ליזום דווקא המורדים – נקודה למחשבה) לא תהיה הבלגה או תגובה מקומית.

שנית, אובדן

השליטה של הפיקוד בשטח יכול בקלות לזלוג לגבול ישראל, כפי שנוכחנו לדעת אתמול בפינוי אתר החרמון. אולם, מה שמדאיג הוא לא העובדה שישנו סיכוי גבוה לתרחיש מעין זה, אלא לחוסר היכולת להבחין במי הוא הגורם המפגע. האם זוהי מתקפה יזומה של הצבא הסורי כדי לנסות ולבצע מחטף בגולן, עד כמה שהדבר נשמע בלתי יאמן בשלב זה? או פעילות של מחבלים מן הג'יהאד העולמי שכל מטרתם היא לחרחר מלחמה לפגוע "באויב הציוני".

ולבסוף, כבר דובר רבות על סוגיית הנשק הכימי, אבל אובדן שליטה יכול להתבטא גם בשימוש באמצעי הלחימה הכימיים, שעומדים לרשות המשטר הסורי ועושי דברו במקרה של התמוטטות מוחלטת. שימוש בנשק זה יכול להיעשות גם נגד המורדים, גם נגד אוכלוסיה אזרחית, אבל, במקרה עלוואי של "תמות נפשי עם פלשתים", גם נגד מטרות בישראל.