תיקו - לא נוק אאוט
בניגוד לטענות הפרשנים השונים, העימות הנשיאותי בין אובמה לרומני היה צמוד. למרות היתרון הקל של המועמד הרפובליקני, בטווח הרחוק אובמה לא נפגע
העיתונות בכל העולם, במיוחד עיתונות הפוליטיקה והספורט, סובלת ממנעד סופרלטיבים רחב מדי לטוב ולרע. בפוליטיקה - שינוי עמדה לגיטימי של פוליטיקאי מוגדר "התקפלות", ניצחון בסקר קטן ומוזמן מקוטלג כ"דרמה". בספורט - הפסד חד פעמי של קבוצה מעולה שתפסה יום רע מכונה "השפלה", שתי תוצאות תיקו רצופות של מאמן חדש מובילות לכותרת ענק "תתפטר!".
מכיוון שדיבייט נשיאותי הוא גם פוליטיקה וגם ספורט, המאניה דיפרסיה הרטורית חגגה גם כאן. המחמאות הרבות לרומני נבעו ברובן מהציפיות הנמוכות ממנו ומהציפיות העצומות מאובמה. ציפיות נמוכות מאוד כמה שבועות לפני הבחירות לא אמורות להחמיא למי שרוצה להיות נשיא ארה״ב. הדינמיקה קצת מזכירה את ההתלהבות מאיציק מרדכי בעימות מול נתניהו בשנת 1999. מרדכי לא היה אפילו קרוב להיות ראש ממשלה.
אין ספק ששפת הגוף, לפחות בטווח הקצר, משפיעה יותר מהתוכן. אבל אסור לשכוח שתוכן הנאומים צפוי לקבל הבלטה לאחר העימות. עד הבחירות סביר שייכתבו עוד תילי תילים של מאמרי דעה ופרשנות על התוכן הדליל והססמתי של רומני, מול התוכן היותר אחראי ורציני של אובמה. פרזנטציה לנשיאות נמדדת גם לטווח הארוך.
מה שנראה כמו "יום חלש" יחסית שתפס אובמה, עשוי לפעול עד הבחירות דווקא לטובתו, משתי סיבות:
האחת - לקראת העימות השני, הציפיות יתהפכו. רומני
הפערים האידאולוגיים בין המועמדים גדולים מאוד. קצת מזכיר את ההבדלים בין נתניהו ליחימוביץ׳ אצלנו. האזרחים המבוססים ייטו להצביע לרומני ה"קפיטליסט". האזרחים המתקשים והמדוכאים ייטו להצביע לאובמה ה״סוציאליסט״. בתקופה כלכלית קשה, סביר להניח שיש יותר מדוכאים מעשירים. פוטנציאל הבוחרים של אובמה נראה גדול יותר. גם העם האמריקאי דורש צדק חברתי.
אם מנתחים את העימות בעיניים מקצועיות ואובייקטיביות, תוך ניטרול פער הציפיות המוקדמות, התוצאה לטעמי יותר קרובה לתיקו.
קצת ניתוח:
1.כניסה לבמה
גם אובמה וגם רומני אימצו מחוות פתיחה זהות: אותה לחיצת יד, אותו נפנוף שלום לקהל, אותו חיוך. בהמשך ראו שיש להם גם אותה סיכת דגל ארה"ב על דש הז'קט. בינתיים – תיקו.
2. אג'נדה
אובמה, כצפוי, הציג אג'נדה "סוציאליסטית" במונחים אמריקאיים: התערבות ממשל פדרלי כדי למנוע ניצול אזרחים על ידי הטייקונים המשתוללים בשוק החופשי (חברות ביטוח, בנקים, ושוכני וול-סטריט למיניהם). רומני, כצפוי, הציג אג'נדה קפיטליסטית-ליברטרינית המדגישה את השוק החופשי ודוגלת בצימצום הרגולציה של הממשל הפדרלי. עדיין תיקו.
3. שפת גוף
רומני נראה יותר נינוח, מחוייך, שוטף ואנרגטי. אובמה נראה מעט יותר עייף, רציני ופחות שוטף. קשר העין של רומני עם הקהל והמנחה היה יותר פרונטלי מאשר קשר העין של אובמה שהרבה יחסית להסתכל למטה. רומני בהחלט הפתיע לטובה בחיוניות שלו. רומני נראה כמעט כמי שנהנה מהעימות. העניבה האדומה שלבש הוסיפה לו חיוניות לעומת העניבה הכחולה של אובמה, שהיתה בצבע של הרקע הכחול באולם ופגעה מעט באנרגיה הטבעית שלו. אין ספק שלפני העימות עם אובמה צפה רומני בעימות קנדי–ניקסון מ- 1960, או לפחות בעימות פרס–נתניהו מ- 1996. סיכום ביניים – יתרון לרומני.
4. חידוד המסר
אובמה חידד טוב יותר את ההבדלים בינו לבין רומני. כמעט בכל נושא הוא ציין במפורש את ההבדל בינו לבין רומני. המסר הכללי של אובמה היה: "אני תומך בזקנה במסדרון". המסר הכללי של רומני היה: "אני תומך בבעל המסדרון". הפער הצטמצם. עדיין רומני מוביל.
5. אמינות
שני המועמדים נראו אמינים ושולטים היטב בעובדות. יחד עם זאת, נראה היה שלרומני קל יותר להעביר את המסרים שלו. הכי קל להבטיח קדימה בלי לדעת אם הדברים באמת עובדים במציאות. לעומת זאת נראה בבירור שהמסרים שהעביר אובמה עברו בוחן מציאות מקדים קפדני יותר, כלומר התבססו על מה שקרה במציאות בארבע השנים האחרונות של נשיאותו.
מכיוון שמה שקרה במציאות תמיד שקוף וברור יותר ממה שעוד לא קרה, היה אובמה צריך להיות יותר זהיר ויותר מדוייק מרומני. זאת, כנראה, היתה הסיבה שבגללה הוא נראה גם יותר רציני ופחות שוטף מרומני. נשיא אמור לשדר כובד ראש ולא להופיע כסוכן מכירות חלקלק. קהל אינטליגנטי היה צריך להוסיף על כך נקודות לאובמה. לא בטוח שזה קרה. רומני עדיין מוביל.
6. מסגור תדמית - framing
אובמה הזכיר שביטוח הבריאות הממלכתי ההיסטורי שהצליח להעביר בקונגרס זכה לשם החיבה "obama-care" וציין בחיוך שהשם הזה מוצא חן בעיניו. רומני בלע את הפיתיון והשתמש בעצמו 7 פעמים במושג "obama-care". זה עבד לזכותו של אובמה וקיבע אותו, גם לשיטתו של רומני, כמי שדואג לחלשים. אובמה סוגר את הפער, לפחות בעיני קהל היעד שלו.
8. שורה תחתונה
מכל הסיבות שציינתי עד כה, לדעתי הסתיים העימות בשוויון. אמנם אין ספק שרומני הפתיע לטובה, וייתכן שבטווח הקצר הרוח תנשוב מעט לכיוונו. יחד עם זאת אני מניח שבטווח הארוך העימות הזה לא ישנה את מאזן הכוחות באופן דרמטי. כל אחד מהמתמודדים ייצג בתוכן הנאום שלו את הצד שלו היטב. לא היה כאן סקנדל ולא פסטיבל. צריך לחכות לעימותים הבאים ולהתפלל לפליטות פה. אם כבר קמים בשלוש בבוקר ולא למשחק NBA או למונדיאל, לפחות שיהיה קצת אקשן.
הכותב הוא עו"ד ומומחה הדרכה ופרזנטציה
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם