הקרב בין נתניהו לברק: העימות שלא היה
רה"מ יצא למתקפת מנע נגד שר הביטחון שלו, אך מדובר רק במשחק פוליטי של שני אנשים ציניים. וגם: המפלגה של לבני ורמון כבר מוכנה
בשבועות האחרונים התחדדה אצל נתניהו ההכרה שברק מתכוון לעקוץ אותו. מקורבים לו מספרים שהסימנים שהצטברו אצלו לכך היו רבים ולא הותירו מקום לספק. "הגיעו סיפורים ועדויות על כך שברק, שהבין שלא יקבל ממנו שריון כשר ביטחון, מנסה לחפש את דרכו אל שלי יחימוביץ' ואל ציפי לבני במסגרת מסע ההישרדות הפוליטי שלו. הוא לא בוחל בדבר", מספרים המקורבים. אנשי ברק מכחישים בתוקף בקשות מהסוג הזה.
לפני כחודשיים קרא נתניהו מאמר בעיתון "הארץ" שבו הוצג ברק כאיש היחיד שיכול לנצח אותו, והיה בטוח ששר הביטחון עומד מאחורי הדברים. לא עזרו הבהרות מטעם לשכת ברק שהדברים שנכתבו לא היו על דעתו. נתניהו היה משוכנע שהדברים יצאו מגרונו של שר הביטחון.
עוד ועוד מידע החל להצטבר אצל נתניהו שהעיד כי ברק בדרך להתהפך עליו. ברק, על פי אחד הגורמים שהביאו מידע אל ראש הממשלה, אפילו שקל להתפטר מתפקידו כשר ביטחון כדי לבדל את עצמו מנתניהו. בכך היה מוצג כמבוגר האחראי מול חוסר שיקול הדעת של ראש הממשלה בעניין האיראני, כאילו הוא מעולם לא הלך איתו להרפתקה הזו.
כל עוד ברק בידל את עצמו רק בנושאים הכלכליים, פינוי מאחזים והתנחלויות, נתניהו יכול היה להכיל את פרץ העצמאות של שר הביטחון. אפילו כשצוטט לפני מספר שבועות בתקשורת כאומר שהתאוריה הכלכלית של נתניהו ושל שטייניץ פשטה את הרגל. כל זה היה נסבל, עד שלדברי מקורבי נתניהו האסימון נפל.
יותר מדי סימנים העידו על כך שברק בדרך לעקוץ. ביבי התחיל לבדוק בשבע עיניים מה עושה שר הביטחון שלו בביקוריו התכופים בארצות הברית, ובאווירת החשדנות הזו יצא ברק לביקורו האחרון שם. זו הייתה נסיעה שגרתית למדי: פגישה בוושינגטון עם טום דונילון, יועצו של אובמה לביטחון לאומי, דילוג לניו יורק לפגישה עם מזכירת המדינה הילארי קלינטון, ומשם לשיקגו, שם נועד עם ראש העיר רם עמנואל, לשעבר ראש הסגל של אובמה בבית הלבן.
הפגישה הזו שימשה כעבור שבועיים את נתניהו ואנשיו לביסוס הטענה הקשה, שלפיה ברק פועל מאחורי גבו של ראש הממשלה מול הממשל האמריקאי, והכל כדי להצטייר כדמות השקולה, מסכסך בינו לבין אובמה ובכך פוגע ביחסים
הטענה הייתה שברק למעשה לא דיווח לראש הממשלה על הפגישה עם עמנואל. אנשי נתניהו הציגו זאת לכל הפחות כמו בגידה במולדת. אולם בניגוד לרושם שניסתה לשכת נתניהו ליצור, פגישת עמנואל-ברק לא הייתה חשאית. מקורבים לברק אף טוענים, כי תוכני השיחה לא היו חתרניים. נתניהו לא מאמין בכך. בכל מקרה הפגישה עצמה שימשה כסוג של עוגן, כדי להסביר מדוע נתניהו חושב שברק גורם לו נזקים. בימים כתיקונם אף אחד לא היה מתעכב עליה.
ייאמר מיד: אין צדיקים גדולים בסיפור הזה. ברק בהחלטה מודעת, שהתקבלה לפני מספר חודשים, החל לזנב בנתניהו בלא מעט הזדמנויות, כדי לבדל עצמו פוליטית. נתניהו ספג וספג, עד שהשתכנע לאחרונה ששר הביטחון חצה את כל הגבולות, איבד כל רסן והוא בדרך להתהפך עליו, בדיוק כמו שעשה לאהוד אולמרט. אז נתניהו פשוט הקדים אותו ומילא אחר הציוויים: הבא להורגך השכם להורגו, או, בתחבולות תעשה לך מלחמה. שתי האפשרויות מתאימות. ברק ללא ספק הופתע מההתקפה, נתניהו נהנה מכל רגע.
מקורב לנתניהו מספר על האווירה שקדמה להתקפה: "כשברק חזר מאמריקה ועוד במהלך שהותו שם, ביבי קיבל מידע מאוד מטריד על פגישות ודברים שאמר שם ברק, שנועדו לפגוע בו ולהציג את ברק כאיש מתון ושפוי. גם הפגישה עם דונילון לא הייתה תמימה. לנתניהו התברר גם שבחלק ממנה הוצא השגריר מייקל אורן, בניגוד להנחייתו. אלה דברים חמורים", אומר המקורב, ובהמשך הוא מספר כי אחד מפעילי הליכוד ראה את ברק סועד בחברת לבני במסעדה בניו יורק ומיהר לדווח לראש הממשלה, שנטרף. אנשי ברק מכחישים וטוענים, כי אורן התעכב מסיבות פרוצדורליות והשתתף ברוב הפגישה.
בליכוד יש מי שטוען, שגם למאמציו העיקשים של יובל שטייניץ שהתפרסו על פני חודשים היה משקל בסכסוך. שטייניץ, בעל יכולות טרחניות מוכחות, ניסה לשכנע את נתניהו באינספור שיחות שסכנה ברורה ומיידית נשקפה לו מצד ברק, שמשול לסוס טרויאני בתוך הממשלה, והוא תכף יפגע. "תשים לב, הוא תפס מולך עמדה לעומתית ברגע שראה את עצמו עובר את אחוז החסימה. תשים לב שהאנשים שלו רומזים שבקונסטלציה מסוימת הוא יכול לחבור לשמאל כדי להעלות את המחיר שלו", הזהיר שר האוצר. בהתחלה שטייניץ נשמע כמו רעש רקע שצריך לשרוד. בהמשך דבריו חלחלו. כמו גם אזהרותיו של המשנה לראש הממשלה משה בוגי יעלון, שטוען בשנה האחרונה בשיחות סגורות שברק מסוכן ומזיק, חתרן שאיבד כל רסן ולא רואה דבר זולת עצמו.
גם בסביבתו הקרובה של ראש הממשלה החלו להצטבר חשדות וכעסים בנוגע למניעי ברק, עד שגם נתניהו החל להשתכנע. בפגישות עם שרים בליכוד בתקופה האחרונה הוא אמר להם שאינו יכול לסמוך על ברק. בגיבושון בביתו לפני שבועיים נשמע נתניהו אומר לשלום שמחון: אני לא יכול לסמוך עליכם. הוא לא הזכיר במפורש את השם ברק, אך היה ברור שכיוון לשם.
העיתוי שבחר נתניהו כדי לפוצץ הכל נגזר משני דברים: הוא חזר מביקור מוצלח באו"ם והתפנה לכך, וכמובן הבחירות שעל הקדמתן יכריז בתוך עשרה ימים. לכן רצוי להתייחס לכל הריב המתוקשר הזה בפרופורציות ובהקשרים המתאימים. אין מדובר בקרע בלתי ניתן לאיחוי. אין כאן דרמה גדולה. יש כאן בסך הכל משחק פוליטי לגיטימי של שני אנשים ציניים ואינסטרומנטלים, שכל עוד נהנו מהברית ביניהם הם קיימו אותה ושמרו עליה מכל משמר. כשהיו חריקות הם הבליגו והחליקו. כעת, ככל שמתקרבות הבחירות והאינטרסים שונים, נפרצים הסכרים.
אין צורך גם להפריז במשמעויות הפוליטיות של הקרב הזה. ברק הוא לא ליברמן, שבוודאות יהיה שחקן מרכזי אחרי הבחירות הבאות. הוא יכול לעבור את אחוז החסימה והוא יכול גם לא. נתניהו אינו תלוי בו כפי שהיה אחרי הבחירות האחרונות, כשברק עמד בראש מפלגת העבודה ואפשר לו להקים ממשלה בלי קדימה. ולבסוף תאוריית קונספירציה שנפוצה בימים האחרונים, שלפיה ברק וביבי מתואמים בסכסוך הזה כדי לסייע פוליטית אחד לרעהו. זה נחמד. אבל זה מה שזה. תאוריית קונספירציה. הסיפור הזה לגמרי אמיתי. הייתה ברית פוליטית ואיננה עוד. עכשיו בחירות וכל אחד לעצמו.
מהסכסוך הזה נישאר בעיקר עם החזרתו המשעשעת והמרעננת לחיים הפוליטיים של הכינוי "פודל", שתרם שמחון. מקורבו הנצחי של ברק העדיף למקד את ההתקפה התקשורתית ביובל שטייניץ, והכתיר אותו כפודל החדש של הפוליטיקה באינספור ראיונות לתקשורת. בין השאר הציע: "שיפסיק להיות הפודל של ראש הממשלה וינסה להיות שר אוצר במקום לסכסך כל היום. כולם יודעים שיש פודל שמשרת את בעל הבית".
זה חודשיים שנתניהו משחק בכאילו הוא מנסה להעביר את התקציב, אבל שום דבר לא באמת זז. מלבד שיחות לא מחייבות עם ש"ס וליברמן שנגמרו בלא כלום, אף אחד, אולי למעט שר האוצר, לא מתרשם שנתניהו רציני. אנשיו מוכרים לנו שוב ושוב שהוא באמת ובתמים מתלבט בין תקציב לבין בחירות והיה רוצה להעביר תקציב אחראי. העניין הוא שבשטח לא ניכר כל מאמץ מיוחד. הימים נוקפים והשבועות חולפים, והנה אנחנו תכף מגיעים לפתיחת מושב החורף של הכנסת בלי תקציב, ובינתיים גם בלי הכרזה רשמית של נתניהו על הקדמת הבחירות כאשר ברור לכל שלשם הוא הולך.
האווירה היא כבר אווירת בחירות, הסכסוכים בקואליציה (ראו ברק וש"ס בעניין התקציב) מבשרים את בוא הקמפיינים, והשבוע בסוכה של שר התחבורה ישראל כץ נרשם מספר שיא של עולים לרגל. 4,000-2,000, תלוי מי סופר. הרוב הם פעילי ליכוד שבאו להתחכך בצמרת השלטון. גם נאום המארח היה בניחוח בחירות. כץ תקף משם ומפה את ראשי מפלגות המרכז-שמאל הקיימות והעתידיות. ראשי ש"ס וליברמן מדברים בגלוי השבוע על בחירות בפברואר, ורק נתניהו ממשיך לשמור על נימה קלה של ערפל קרב, מה שמעורר מיד את החשד שאצל נתניהו, המתלבט הנצחי, אף פעם אי אפשר לדעת.
לפי כל הסימנים נתניהו כבר החליט על הקדמת הבחירות לפני שבועות אחדים. הסיבה לכך שהוא מעכב את ההודעה היא טקטית. הוא מעוניין במערכת בחירות קצרה ומהירה, וככל שיאחר להודיע כך גם יקצר אותה ויגזול זמן יקר מיריביו במרכז המפה הפוליטית, שם טמון אוצר המנדטים הגדול, להתארגנות.
ככל שיוכל, נתניהו ימתין עם ההכרזה הרשמית עד ה-15 באוקטובר, מועד פתיחת מושב החורף של הכנסת, שיהיה גם האחרון של הכנסת הנוכחית ומשם ייצאו כולם לפגרת בחירות, שיתקיימו כנראה ב-12 בפברואר. מדובר במערכת בחירות קצרה יחסית. נתניהו, לפי בכירים בליכוד, גם מעוניין בפריימריז קצרים לקביעת הרשימה לכנסת, ואלה יתקיימו על פי התכנון כבר בחודש נובמבר. כך, כשבמרכז הפוליטי יתחילו להתארגן, הליכוד כבר יהיה אחרי המאבקים הפנימיים, מוכן ומזומן לענייני הקמפיין.
לוח הזמנים הקצר עד הבחירות שמתכנן נתניהו לכפות על המערכת הפוליטית, יאלץ את ציפי לבני לקבל החלטות בקרוב מאוד. רק לפני שבעה חודשים היא הובסה בקרב על ראשות קדימה, עזבה את הכנסת, וכל זאת על מנת לשוב אליה כבר אחרי הבחירות הבאות בראשות מפלגת מרכז חדשה.
מנוע הטורבו שמאחורי לבני הוא חיים רמון, שלקח על עצמו את משימת בניית המפלגה, את החיבורים הפוליטיים והאופרציה. רמון ינסה להוריד מלבני את עול האדמיניסטרציה, התחזוקה הפוליטית והמשחקים הקואליציוניים בהם כשלה, ולפנות אותה לדברים שבהם הצטיינה: יכולת לסחוף אחריה ציבור.
לרמון יש סקרים שמראים שכבר כנקודת התחלה לבני יכולה לגרוף 15-14 מנדטים, פחות או יותר מספר המנדטים שהיו לקדימה לפני הדחת לבני על ידי שאול מופז. סקרים אחרים מראים לרמון שפוטנציאל המנדטים המסתובבים במרכז-שמאל נע סביב 25-24. רמון מאמין שבעבודה נכונה ניתן יהיה להעביר למפלגת המרכז החדשה גם מנדטים מתונים מדינית מהליכוד. הוא מאמין שמפלגה בראשות לבני מחסלת סופית את קדימה, שלא תעבור את אחוז החסימה. מצב כזה משנה את כללי המשחק ואת המאזן הבין-גושי, שעל פי כל הסקרים נותן עדיפות ברורה לימין.
לאחרונה התקיימו פגישות עם אברהם פורז, לשעבר מספר 2 בשינוי, שמחזיק במפלגת מדף בשם חץ, שניתן להשמישה באופן כמעט מיידי ולבנות עליה מותג חדש. הקמת מפלגה בדרך הזו תקל מאוד על לבני ורמון במצב בו הבחירות יתקיימו בפברואר. במפלגה החדשה, מלבד לבני שתעמוד בראשה, בלי פריימריז כמובן, תיבחר רשימה על ידי ועדה מסדרת של לבני ורמון, שתורכב מכמה ח?כים בודדים מקדימה, שנמנו עם נאמני לבני, וגם דמויות מרכזיות ממחנה מופז. היתר יהיו שמות חדשים. בהקשר זה מוזכר שמו של פרופ' עמנואל טרכטנברג - אחד מגיבורי מחאת קיץ 2011.
הרעיון הוא פשוט: להציג לציבור פלטפורמה מתונה מדינית ושפויה כלכלית, אלטרנטיבה שלטונית לנתניהו. רמון מאמין שבמרכז הפוליטי כיום, בלוח זמנים שאינו מאפשר את חזרת אולמרט, לבני היא התקווה היחידה להביס את נתניהו. מבחינת לוח הזמנים, אין בכוונת לבני לצאת בהכרזות או בהצהרות לפני שהכנסת תצביע באופן סופי ומוחלט על פיזורה.
לאחר הקמת המפלגה ייעשו ניסיונות להביא לחבירה עם יאיר לפיד. חבירה כזו יכולה ליצור מפלגת מרכז גדולה. על הנייר הכל נשמע יפה ומבטיח, אלא שבשטח פועלים הרבה אגואים. לפיד, שבנה מפלגה על המותג לפיד, לא ייפרד בקלות מהחלום לרוץ בראשות מפלגה משלו כמו אביו, ולהיות מספר 2. גם מופז אינו מתכוון להתחסל ללא קרב. מופז, איש משימתי, ממוקד מטרה, כבר בונה קמפיין. מאבק בתוך הגוש בינו לבין לבני לא יתרום לאף אחד מהם. מנגד איחוד כוחות ביניהם אינו ריאלי. מופז, לבני, לפיד ויחימוביץ? בוחשים באותו מאגר מנדטים. טוב לא יכול לצאת מזה לגוש המרכז-שמאל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם