פייסנות לפני עימות
ישראל חייבת לנקוט את כל האמצעים לפני שהיא יוצאת למערכה שאולי אין מנוס ממנה מול חמאס. כולל הידברות עם ארגון הטרור
הנחת העבודה, גם בתקשורת, גם בפוליטיקה, קובעת שמלחמת לבנון השנייה הייתה כישלון אדיר, ומבצע "עופרת יצוקה" הוכיח שצה"ל השתנה והמלחמה הסתיימה בניצחון צבאי מוחץ. נדמה שהשנים שעברו מבהירות שמדובר באשליה לא קטנה. דווקא המלחמה הכביכול כושלת סיפקה שנים של שקט לצפון והמלחמה המוצלחת לא העניקה שבוע אחד של שקט לתושבי הדרום.
קרו עוד דברים. אף שחיזבאללה שולט למעשה בלבנון, ההשתלטות הזאת היא גם נקודת חולשה. משום שבעימות הבא לא תהסס ישראל לפגוע בתשתיות של לבנון. לחיזבאללה יש אכן יכולת לגרום כאב ראש לא קטן לישראל, אבל לישראל יכולת להחזיר את לבנון לתקופת האבן.
זה לא ראוי. זה לא רצוי. אבל כאשר חיזבאללה הוא בעל הבית האמיתי, כאשר חיזבאללה הוא השלוחה של איראן שחוזרת ואומרת שהמטרה היא להשמיד את ישראל, וחסן נסראללה מקפיד לחזור על סיסמאות ההשמדה שלו בכל הזדמנות - לישראל יש את כל ההצדקות המוסריות לתגובה בוטה. קרו עוד דברים שמחלישים את חיזבאללה. סוריה מתפרקת ואיראן הולכת ונחלשת.
בדרום, לעומת זאת, קרה דבר הפוך. מצבו של חמאס רק השתפר בשנים האחרונות. אין רעב. אין משבר הומניטרי. המצור המאוד חלקי שהטילה ישראל היה כלא היה משום שהגבול עם מצרים, מעל האדמה ומתחתיה, הפך לפתוח או פרוץ לחלוטין. על מצרים השתלטה אותה תנועת אחים מוסלמים ששולטת גם ברצועה.
האנטישמים מרחבי השמאל העולמי ממשיכים לשגר משלחות או משטי הזדהות כדי לטפח את המניפולציה על משבר הומניטרי. מצבו המצוין של חמאס מעיד על כך שאין לו צורך בעימות. אלא שאנחנו במזרח התיכון. כל שיקול רציונלי מתנפץ מול אידאולוגיות פנאטיות.
ומעל לכל אלה מצויים תושבי הדרום. מאות אלפים שמצויים בסכנה מתמדת של רקטות. עד כה, לאחר כעשר שנות רקטות, נהרגו 18 בני אדם. יש מי שיטען שמדובר במחיר קטן מכדי להצדיק טיפול צבאי יסודי יותר בבעיה. זה לא פשוט. העניין הוא שקשה קצת לקרוא לחיים תחת איום קבוע חיים נורמליים.
הידברות עם חמאס
חמאס התרגל למציאות שבה כל פרובוקציה מכיוון הרצועה נתקלת בתגובה מתונה, כאשר המטרה העיקרית של ישראל איננה טיפול שורש, אלא סם הרגעה לצורך שמירה על השקט.
העניין הוא שעם הזמן הבעיה הופכת להרבה יותר קשה.
חמאס זיהה כבר מזמן את "תסמונת גולדסטון" של ישראל. שהרי לקרטל זכויות החמאס, הקרוי בטעות "מחנה זכויות האדם", אין בעיה ממשית עם ההפרות מצד החמאס. הבעיה שלהם היא רק עם התגובה הישראלית. זה מצב בלתי נסבל. היו במבצע בעזה חריגות נקודתיות שחייבו טיפול, אבל אין צבא בעולם שעשה כמו ישראל כדי למנוע פגיעה בחיי אדם, כפי שקרה ב"עופרת יצוקה". ולמרות זאת, אין מדינה שזכתה לכמויות גלובליות
של ביקורת על הפרת זכויות כפי שזכתה ישראל.
הדרך הטובה ביותר למנוע את העימות הבא היא הידברות עם חמאס. כן, הידברות. ישירה או עקיפה. ובתנאי אחד, שחמאס יעמוד בתנאים של הקוורטט. לא של ישראל. ישראל חייבת לנקוט את כל האמצעים, גם את אלה שעלולים להצטייר כפייסניים, לפני שהיא יוצאת למערכה שאולי אין מנוס ממנה מול חמאס.
זה לא שחמאס ייאות להתמתן; זה לא שחמאס ישנה מדיניות לנוכח מחוות או קריאות פומביות של ישראל להידברות ולמניעת עימות. אבל דבר אחד זה יעשה - יעניק תוקף מוסרי להחלטה ישראלית לצאת לעימות הבא. כדאי לחשוב על זה היום, רגע לפני העימות שספק אם אפשר למנוע אותו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם