טוב בקושי
אחרי החגים מצבנו טוב באופן יחסי. חוט התפירה שמחזיק בכל זאת את כל רחבי השבט הקרוע והמסוכסך עד צוואר הזה מחזיק מעמד. לא ברור איך
את היום הראשון של אחרי החגים שלי אאלץ לבלות במשרדי מס הכנסה ברחובות כדי לתאם מס. אין צלילה עמוקה יותר מאיגרא רמא כמו לקחת מספר ולחכות. תחשבו על המחזות הללו הבוקר בכל מוסד ממשלתי בישראל, קל וחומר מס הכנסה, ביום הראשון שאחרי חופשת חגי תשרי. על הדלת שנפתחת על ידי שומר שנס על נפשו תחת ההמון הדורס פנימה. אנחנו לא באמת רוצים להיות שם, זה לא הולך להיות נחמד. כל מי שיהיה בחדר ההמתנה לא יזכור דבר מהחג ומהחופשה המרוכזת הזאת, כשהפקידה תשאל אם הוא הביא את מספר תיק הניכויים הנכון.
אבל אלה דברים בטלים. מסביב יהום הסער כפי שאפילו דוד זהבי לא פילל כשהלחין את המנון הפלמ"ח. כל המשטרים סביבנו נפלו או נופלים, כל המובארקים והקדאפים, שהסתובבו עשרות שנים בחליפות ובשמלות שנתפרו מווילונות משי, הופלו מכיסאותיהם,
ובמקומם התיישבו אלו שהתנדבו ליפול בעתיד הקרוב או הרחוק. ככה זה שם, אבל ככה זה גם לפעמים אצלנו, אל תשכחו.
אחרי החגים מצבנו טוב באופן יחסי. זה אומר שמצבנו לא טוב, אבל יחסית לאחרים, חוט התפירה שמחזיק בכל זאת את כל רחבי השבט הקרוע והמסוכסך עד צוואר הזה מחזיק מעמד. לא ברור איך. שלשום היה קלאסיקו כדורגל מרהיב בין ברצלונה לריאל, אבל מספרים שיתרות מטבע החוץ של ספרד נמוכות יותר משל ברסה וריאל, ואולי ראש הממשלה שלהם יבקש מהשתיים סיוע פנים. בישראל צעדו כמעט חצי מיליון איש לפני יותר משנה כדי לזעוק נגד עול החיים הקשה, ובמדריד פושטת הרגל צעדו בקושי 60 אלף, מה שמלמד שכדי לשגשג הספרדים צריכים גם את האשכנזים לצדם.
כשאני מסתכל על סדר היום שלנו פה בשנה הקרובה אין לי מושג אם נצליח להגיע לחגים הבאים. "נצליח" זה גם אנחנו כאן במעריב. חלקים בשבט הישראלי מוכנים למחוק חלק אחר מתוכם ולעשות את אותן טעויות שנעשו לאורך שנות התגבשותה של המדינה. מעריב צריך להיות על ספי הדלתות ובדוכני העיתונים גם בתחילת השנה העברית הבאה, לא רק כדי לאחל שנה טובה ולדווח על הגשם הראשון, אלא כדי לספר את סיפור החיים האמיתי של הארץ הזאת בלי מורא ובלי משוא פנים. מעריב קיים כבר מ-1948, עוד לפני שקמה המדינה, וכמו כל דבר שקם ב-1948, הוא לא מתכוון לעזוב כל כך מהר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם