חופש היצירה והעלילה
החלטת מפקד גלי צה"ל לאסור על השמעת שיר שרומז שחיילי צה"ל הם רוצחים איננה "פגיעה בחופש הביטוי והיצירה." תגובה לשי גולדן
עיתונאי חשוב כתב בתגובה: זה אינו עניין פעוט. אמנות היא אמנות. ושירה ופזמונאות הן שירה ופזמונאות. וחופש הביטוי הוא חופש הביטוי. ופרשנות למונחים הללו - "אמנות" ו"חופש הביטוי" - היא רחבה ומרחיקת לכת ועתיקה יותר מצנזור כזה או אחר. באקלים הגלובלי המשוגע שבו אנו חיים אין אפילו טעם לנסות ולהתחיל להסביר מה פסול, פגום ומסוכן בהחלטתו של מפקד גלי צה"ל לאסור השמעת שיר של מרזל עקב הטענה המשונה שהוא "מבזה את המוסלמים".
הסיפור הזה כמובן לא היה ולא נברא. מרזל לא כתב שיר על המוסלמים, בגלי צה"ל לא שידרו אותו, ושום ויכוח לא היה. אבל בעצם היה גם היה - משום שיזהר אשדות הגיע לגלי צה"ל כדי לבצע שיר, שרומז, רק רומז, שחיילי צה"ל הורגים פלסטינים ככה סתם. ואלה המילים: "ללמוד להרוג/ זה עניין של תנופה/ מתחיל בקטן/ ואחר כך זה בא/ הם לא איש, לא אישה/ הם רק חפץ, רק צל/ ללמוד להרוג/ זה עניין של הרגל".
השיר נכתב בהשראה של אגדות מתוצרת "שוברים שתיקה". כך שנעסוק לרגע בעובדות. חיילי צה"ל אינם הורגים ככה סתם מתוך הרגל. עובדתית, כבר שנים שכמות הנפגעים הפלסטינים החפים מפשע נושקת לאפס. אבל מה זה חשוב. הרי זה אופנתי להדביק לחיילי צה"ל את הכתם ואת השקר, ולספר לנו שמדובר בחופש הביטוי והיצירה - וכך להכשיר את השרץ.
אבל לצורך העניין, אני דווקא בצד של חופש הביטוי. והדברים שצוטטו לעיל, מפי עיתונאי חשוב, הם של עמיתי שי גולדן, שיצא נגד החלטת מפקד גלי צה"ל למנוע את השמעת העלילה. אני מסכים עם כל מילה של גולדן. יש לי רק שאלה אחת: האם הוא וחבריו ייצאו להגנת הברוך מרזלים שבתוכנו, שינצלו את "חופש היצירה" כדי לספר על הג'יהאדיסטים שמטיפים לבצע רצח המוני ביהודים?
זו שאלה רטורית. עמיתי גולדן יודע שאין שום סיכוי ששיר כזה יגיע למפתן של גלי צה"ל או של תחנה אחרת. אפילו לא בערוץ שבע. כך שכדאי לקרוא לדברים בשמם: אין כאן שום הגנה על "חופש היצירה." יש כאן הגנה על דיבה נגד חיילי צה"ל. גם כשאריאל זילבר הוחרם בעקבות התגייסות למען יגאל עמיר זו לא הייתה פגיעה בחופש הביטוי, משום שלא כל יוצר ולא כל הסתה ולא כל עלילה ראויים להגנה של "חופש היצירה".
חופש הביטוי מחייב השמעה של דיבה כזאת כחלק מהשיח הציבורי. שם, ורק שם, יש אפשרות גם להתמודד, לחשוף, להפריך, להציג את השקר. אבל כאשר במקום
הרי גם גולדן יודע ששום שיר מבית המדרש של מרזל לא ייכנס לפלייליסט של גלי צה"ל. וטוב שכך. וגם גולדן יודע שההחלטה נגד זילבר ההזוי הייתה מוצדקת, אף שהיא פגעה ב"חופש היצירה". בערוץ אל-מנאר של חיזבאללה משודרת תעמולה אנטישמית. הערוץ נחסם באירופה. בערוץ אל-אקצה של חמאס משודר שיר שמילותיו הן "הרוג ביהודים, הרוג בנוצרים, הרוג בקומוניסטים, עד האחרון שבהם". גם הערוץ הזה חסום במדינות רבות. האם האירופים החשוכים צריכים ללמוד משהו מגולדן?
ועוד משהו. כשפורסם שירו הפוליטי מאוד של עמיר בניון, "אני אחיך", נגד רדיפת חיילי צה"ל, הוא זכה לראיון אצל יעל דן בגלי צה"ל. בהמשך זכה השיר לחרם, ובניון עצמו התלונן על חרם נגדו. ככה ייעשה בגלי צה"ל לאיש שהעז להגן על חיילי צה"ל. לא היה צורך בשום החלטה. חברי הברנז'ה כבר יודעים את המלאכה. זו דרכו של חופש הביטוי מתוצרת הצבועים. לידיעת הקורא שי גולדן.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם