בוחרים בים: המאבק למען החופים לא נגמר
עונת הרחצה הגועשת נסגרה, אבל הקרבות עדיין לא תמו. קמפיין חדש נועד להגן על תיקון חוק החופים מנפילה בין הכיסאות עד שתקום הממשלה הבאה. אפילו איבגי כבר התגייס למאבק
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
חוק החופים, שנחקק ב-2004, סימן בשעתו נקודת מפנה חשובה בשמירה על החופים. החוק הקשיח את מגבלות הבנייה על החופים והגדיל את הטווח המינימלי המותר לבנייה מקו המים מ-50 מטר ל-100 - 300 מטר. ואולם, דווקא הניצחון ההיסטורי בקרב על חוף פלמחים חידד את הצורך לתקן את החוק.
התוכנית להקמת כפר נופש בפלמחים אושרה זמן קצר לפני שחוק החופים נכנס לתוקפו. אף שהדחפורים עלו על אדמת החוף ב-2008, 4 שנים אחרי שחוק החופים אושר, התקשו ארגוני הסביבה לעצור את העבודות בעזרת ערכאות משפטיות, מאחר שהחוק חל אך ורק על תוכניות שאושרו מרגע חקיקתו (2004).
◄עוד גל גדול: לא סיימנו לשמור על החופים
◄לנצח במאבק סביבתי: פתרון נוסח פלמחים
ביולי השנה רשמו לעצמם הארגונים הסביבתיים ניצחון קטן נוסף כאשר ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה פה אחד את התיקון לחוק החופים, הבולם את מפלצות הנדל"ן הרדומות, שתוכניותיהן אושרו לפני 2004 אך טרם מומשו. התיקון לחוק מבקש לקבוע כי כל תוכנית שלא מומשה בחלוף 8 שנים מיום אישורה תיבחן מחדש בוועדה לשמירה על הסביבה החופית.
אלא ששר התיירות הגיש ערר על התיקון לחוק וכעת הפעילים הסביבתיים חוששים כי פיזור הכנסת יותיר את החופים חשופים זמן ממושך לשיני כרישי הנדל"ן, ללא הגנתו של התיקון לחוק, שבמקרה הטוב יאושר אחרי הבחירות.
לקמפיין, ששיאו היה כאמור בהפגנה בבת ים שנערכה השבוע, בין היתר ביוזמת מגמה ירוקה, אדם טבע ודין והפורום לשמירה על החופים בישראל, התגייס גם השחקן והבמאי המוערך משה איבגי. איבגי, שמתגורר בזיכרון יעקב, סמוך לחוף דור וסובל גם הוא מאיום כפר נופש ההולך ונבנה, מככב בסרטון שהופץ לאחרונה ברשת וזכה לתהודה רבה. איבגי מזהיר מפני מגמת הבנייה המסיבית הגוברת ומצהיר כי אם לא נתעורר עכשיו בתוך 10 שנים לא יימצאו יותר חופים פתוחים בארץ.
"ברגע זה ממש מקדמים תוכניות כאלה על כל סנטימטר חוף אפשרי", מזהיר איבגי בסרטון, "בכינרת, בנהריה, באכזיב, בבצת, בחיפה, באולגה, במכמורת, בעמק חפר, בנתניה, בהרצליה, בתל־אביב, בבת ים ובאילת. אנחנו בדקה ה-90, אם יתממשו התוכניות האלה נישאר בלי חופים".
אם לא די בכך, מדוח סיכום עונת הרחצה של 2012, שעמותת צלול פרסמה השבוע, עולה תמונת מצב מדאיגה לא פחות. המגמה שבה זכיינים פרטיים תופסים את קו החוף בחופים המוכרזים התחזקה השנה וגרמה לעלייה במספר המתרחצים בחופים שאין בהם שירותי הצלה.
◄דוח: העיריות הפקיעו מהציבור את החופים
◄מהקיץ הבא: רצועות חוף בת"א נטולות מפעילים פרטיים
"משרד הפנים מתהדר בירידה במספר הטובעים בעונת הרחצה האחרונה, אך רוב הטביעות אירעו בחופים שאינם מוכרזים ואינם נהנים משירותי הצלה", אמרה השבוע דליה טל, שערכה את דוח הסיכום השנתי של צלול. טל מוסיפה כי הצפיפות המאפיינת את חופי הרחצה בארץ נובעת ממיעוט חופי רחצה ומהשתלטות יזמים על החופים באישור העיריות.
מבדיקה שעמותת צלול ערכה בחופי הרחצה העירוניים בעיצומה של העונת הרחצה עולה כי הרשויות משכירות שטחים נרחבים למסעדות ולגורמים פרטיים, ואלה מציבים שולחנות, כיסאות ושמשיות ודורשים בגינם תשלום. כך הם מונעים מהציבור שאינו רוצה לשלם עבור שירותים אלה שהייה נוחה בשפת הים.
מנתוני הלמ"ס עולה כי אוכלוסיית המדינה מונה כיום 7.9 מיליון בני אדם, לעומת 4 מיליון ב-1980 ו-7.4 מיליון ב-2008. למרות גידול זה מספרם של חופי הרחצה קטן עם השנים. ב-1982 פעלו בארץ 102 חופים מוכרזים, וב-2008 הצטמק מספרם ל-91 בלבד.
הסיבה למגמה, אומרים בצלול, נעוצה בקביעתו של שר הפנים לשעבר מאיר שטרית מ-2008 שהרחצה בחוף שאינו מוכרז הינה עבירה על החוק ושהעבריין מסתכן בקנס ואפילו בעונש מאסר. על כן אורך החופים המותרים לרחצה הוא כיום כ-13 ק"מ - כ-7% בלבד מתוך רצועת חוף שאורכה 197 ק"מ. 38% מחופי הארץ אסורים לרחצה, ואילו 55% מהם חסרי סטטוס.
לטענת אנשי העמותה, הצפיפות הקשה בחופי הרחצה גורמת לעלייה מדאיגה ומסכנת חיים במספר המתרחצים בחופים הלא מוכרזים. השהייה בחופים אלה גם פוגעת קשות בחופים ובים: המתרחצים משאירים ערמות אשפה בחופים, הרשויות אינן מפנות אותן, ואלה מגיעות בחלקן הגדול למי הים. ואיך לא, ישנם כלי רכב שדוהרים על חופי הים ומזיקים לחי ולצומח.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם