לא אהוד

למרות אבק השחיתות והדימוי המנותק שדבקו בו, הציבור עדיין מוכן לתת לאולמרט הזדמנות נוספת. קשה להניח שזה יספיק לו לקאמבק

רוביק רוזנטל | 21/10/2012 8:28

תגיות: אהוד אולמרט,בחירות 2013

השאלה אם אהוד אולמרט ייכנס לקלחת בחירות 2013 עדיין פתוחה, אבל קשה מאוד להניח שזה יקרה. סימני השאלה רבים מדי, והעננות המשפטיות לא רק שלא הוסרו, אלא הן ממשיכות להעיב על עתידו הקרוב. עם זאת, השאלה המעניינת היא איך, על פי הסקרים והאווירה ברחוב, הציבור מוכן לתת לאולמרט הזדמנות נוספת.

על פי סקר "הארץ", מפלגה בראשות אולמרט עם דמויות נוספות כמו לבני ולפיד אפילו גוברת על הליכוד בראשות ביבי. הליכה בנפרד אינה מבטיחה לו גדולות, אבל גם אינה התרסקות נוסח המצב הקיים של קדימה.

השאלה מעניינת מפני שכל הנתונים אמורים להציב מכשול ציבורי ואלקטורלי מוחלט בפני אולמרט. אולי הרשעתו לא הייתה חמורה, אבל אבק השחיתות דבק בו עם השנים. הדימוי שלו הוא של חובב ממון ורכוש, קרוב לשועי הארץ, ואיש העילית השלטת המנותקת מהעם.

אישיותו אינה מעוררת אהדה, והוא נחשב אדם יהיר. התקשורת אינה אוהבת אותו וניהלה איתו קרבות קשים. בקיצור, כפי שאמר אולמרט עצמו, הוא היה ראש ממשלה "לא פופולרי". מילא אדם שגילה במהלך כהונתו שהוא "לא פופולרי". אבל לחזור לבמה בסערה עם שובל של לא פופולריות מתובל בכתבי אישום?! זה כבר קצת יותר מדי.

יש סובלנות לשחיתות

ובכל זאת, החזרה של אולמרט היא אפשרות סבירה, ואם יוסרו כל המכשולים, הוא עשוי לשמור על האופציה גם לבחירות 2017. מה אומרת התופעה הזו? היא ללא ספק מעידה על כך שהתחום האפל הקרוי "שחיתות" אינו עומד בראש סדר היום הציבורי. רוב הציבור מוכן לקבל שחיתות ברמות כלשהן מנבחריו. הסיסמה "מושחתים, נמאסתם" הביאה בעבר לכנסת את הקוריוז ההיסטורי הקרוי מפלגת הגמלאים, שבראשה עמד אדם צח כשלג המכונה "רפי המסריח". ועוד לא אמרנו מילה על אריה דרעי.

היחס הסלחני לשחיתות מעיד שרוב הציבור רואה בה רע הכרחי, מרכיב מובנה במערכות השלטון שיש לסבול עד דרגה מסוימת, מעין "סף סובלנות לשחיתות". הסף אולי נמוך יחסית לשחיתות בארצות אפריקה, בדרום אמריקה ובמזרח אסיה, אבל הוא גבוה בהחלט יחסית למה שמוכנים לסבול באירופה. הקוראים בשער נגד השחיתות נתפסים כשמאלנים נוסח נגבי וקרמניצר או כפוליטיקאים שיש להם אינטרס להסיר מתחרים מהדרך לפריימריז או לשלטון.

כאן עולה חידה שעבור פתרונה

ישלמו יועצים פוליטיים ועסקנים כסף רב: מה הופך אדם פוליטי מתאים להנהגה בעיני הציבור? מדוע שאול מופז לא נתפס עדיין, למרות הצהרותיו, כמנהיג אומה בפוטנציה אף שכיהן כרמטכ"ל, ואולמרט, עורך הדין הממולח, כן? מה גרם לקריסתו של ברק כראש ממשלה אפשרי (אך לא כ"מר ביטחון") ולפריחתו של נתניהו? למה יצחק נבון היה נשיא מצוין ומועמד חלש לראשות הממשלה? מה אפשר לאדם אפור ומוגבל כמו יצחק שמיר להחזיק בשלטון במשך שש שנים?

התרכובת של "האדם הראוי" איננה כפופה לנוסחאות. הפופולריות איננה חישוב שלה, בוודאי לא בישראל. יש לה תנאים מסייעים רבים, אבל יש תנאי אחד הכרחי: ראש ממשלה ראוי בעיני הציבור הוא מי שיוצר את התחושה שהוא יודע מה הוא רוצה, גם כשהוא מזגזג; סמכותי והחלטי גם כשהוא מקשיב ליועציו; ואינו טובע בתוך ביצת הפשרות הטובענית של הפוליטיקה. אולמרט הצליח ליצור תחושה שהוא כזה, והקרדיט נשמר לו. עם זאת, קשה להניח שזה יספיק לו לקאמבק, בוודאי לא בעת הזו.