עבודת במקום עבודה
בשוק העבודה בישראל ההיצע קטן מהביקוש. לכן קלפי המיקוח של המעסיק גדלים מול העובד שנרמס ונאלץ למכור את נשמתו
מעניין שאנחנו לא שומעים תגובות דומות לאלו מדי יום כשאבות טריים חוזרים לעבודה יום אחרי שנולד להם תינוק חדש. האם אנחנו באמת חושבים שאבא לא חשוב להתפתחות התינוק?
מנכ"לית יאהו נאלצה לעשות את מה שעשתה כי היא מתמודדת על מקומה בשוק עבודה בלתי שפוי. שוק תחרותי מדי, שמסתכל על עובדים כעבדים. זה בכלל לא קשור למגדר, הרי גם אב טרי שחוזר לעבודה סדירה כשיש לו ילד בן שבוע בבית זה לא נורמלי. אבל העובדים בישראל, ממש "כמו באמריקה", עובדים בלי הפסקה גם אם זה לא יעיל וגם אם המשק בשורה התחתונה כנראה מפסיד מזה.
על פי נתוני ה-OECD, בשנת 2011 עבדנו בארץ בממוצע 1,890 שעות בשנה, שזה מעל 100 שעות יותר מממוצע המדינות המפותחות ולא פחות חשוב- במדינות עם הרווחה הגדולה בעולם, עבדו משמעותית פחות- 1,426 בנורווגיה, 1,522 בדנמרק, 1,644 בשוודיה ו-1,379 בהולנד!
כללי המשחק כיום אינם שפויים וכתוצאה מתפיסות תרבותיות הנשים הן הראשונות שנפגעות מכך, אבל גם הגברים מפסידים. אף אחד לא ישכנע אותי שמי שנמצא 12 שעות במקום עבודתו בכל יום עובד ביעילות, ושהיצירתיות שבו, שכל כך חשובה במשק המודרני, לא נשחקת עד דק. אף אחד לא ישכנע אותי שמי שהשאיר את ילדו בן השבוע בבית מצליח להתרכז בעבודה ואף אחד לא ישכנע אותי שמי שלא יצא לחופש כבר שנתיים לא ממורמר.
לעומת זאת, אם היינו עובדים נניח רק 8 שעות ביממה ואת יתר הפנאי שלנו מקדישים בבילויים, משפחה וחינוך ילדינו, במקום למרוח את הזמן בעבודה - החיים שלנו היו נראים טוב יותר וייתכן שאפילו הפריון במשק היה עולה.
למעסיק לא איכפת
אילו היינו משכילים לבנות שוק עבודה משוכלל יותר, אז עובדים לא היו נאלצים ללכת עד הקצה, ועל הדרך גם הפערים בין נשים לגברים בשוק התעסוקה היו מצטמצמים. אבל כששוק העבודה שלנו איננו משוכלל והיצע מקומות העבודה קטן מהביקוש, קלפי המיקוח של המעסיק גדלים מול העובד שנרמס עד כדי כך שהוא נאלץ למכור את נשמתו.
למעסיק לא איכפת כי הוא רואה רק את האינטרס שלו. כך נוצר "מרוץ לתחתית" והמשק מפסיד כי זו פשוט הקצאת משאבים לא יעילה. מה שנקרא בכלכלה - הקצאה שאיננה יעילה פארטו.
אז בטווח הארוך חייבים ליצור יותר מקומות עבודה, אבל בינתיים, בטווח הקצר רצוי להפוך
את השעות הנוספות של כולם, מנהלים בכירים ושכירים זוטרים כאחד, ליקרות מספיק כדי שמעסיקים יחשבו שוב לפני שהם סוחטים את עובדיהם.
נכון, רוב הזוגות מחליטים להקריב את הקריירה של האישה לטובת גידול המשפחה, אבל האם עצרנו מתישהו לשאול את עצמנו האם הדילמה הזו הכרחית בכלל? האם הוגן להציב את עצמנו בפניי בחירה כל כך קשה שכל החלטה במסגרתה תהיה לא הוגנת?
אז אל תיתממו מהחלטתה של מנכ"לית יאהו - דוגמאות דומות קורות מדי יום רק שבדרך כלל לא מדובר באישה בעלת מוניטין. תזדעזעו מהשפל שאליו הגענו, שבו אנחנו כבר לא יוצאים כל בוקר לעבודה אלא לעבדות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם