משהו לרוץ איתו - לכנסת
אם הייתי נכנס לפוליטיקה, הייתי מתמקד ברפורמות בתחומי הביטחון, החינוך והבריאות כעניינים הדחופים ביותר לחוסנה של החברה הישראלית
ראשית, תחום הביטחון. מי שמשלה את עצמו שניתן לטפל בבעיות החברתיות והכלכליות של ישראל ללא כל התייחסות לתחום הביטחון - טועה ומטעה. שלא כמו במדינה נורמלית, נושא הביטחון מכתיב את רמת השירותים החברתיים והכלכליים של ישראל. מאז קום המדינה תקציב הביטחון היה העיקר.
לכאורה, היה צדק רב בהעמדת הביטחון ותקציבו בראש סולם העדיפויות. מדינה במלחמה מתמדת, איומים בלתי פוסקים - כל אלה זקוקים לתקציבי עתק. ממשלות ישראל לדורותיהן עסקו בעיקר בביטחון, וההוצאה הכספית הייתה עצומה. נשאלת השאלה: האם גם כיום יש צורך בהוצאה תקציבית כה גדולה בה בעת שתחומים אחרים סובלים ממחסור הזועק השמימה? לדידי, לא. אני סבור שבעידן הנוכחי מדינת ישראל, למרות כל האיומים והסכנות, מסוגלת לשנות את הפרדיגמה הביטחונית ארוכת השנים. ההתעקשות להמשיך לדבוק במיתוס של "צבא העם" מצריכה משאבים כלכליים עצומים. שירות החובה לכל הוא מצג שווא. בעוד כמה שנים המיעוט יהיה זה שיתגייס. ביטולו של שירות החובה במתכונתו הנוכחית יכול לחסוך כסף רב למדינה.
גם שירות המילואים מצריך משאבים רבים, והשאלה היא אם המודל הנוכחי של צבא המילואים נכון. לעניות דעתי, לא. עברו מספיק שנים מאז שהצבאות התבססו על מסות גדולות של חיילים. ההתקדמות הטכנולוגית, ההתפתחויות הגיאופוליטיות, שינויים רדיקליים במבנה החברה הישראלית - כל אלה לא נלקחו בחשבון בצורה מעמיקה.
אני מציע לבחון את ההצעה למודל חדש של צה"ל כצבא מקצועי. בלי להיכנס לעומקם של השינויים הדרושים, ההצעה מבקשת להפוך את צה"ל לצבא הרבה יותר מקצועי, מאומן וטכנולוגי. בקיצור, הרבה יותר ממה שהוא כיום בהוצאה תקציבית קטנה שתחסוך מיליארדים רבים למדינה. הכל אפשרי ובתנאי שלא משתעבדים למיתוסים חסרי תועלת ולדעות קדומות שאבד עליהן הכלח.
בני אדם לא נמדדים רק לפי תעודות הבגרות שלהם
התחום השני הוא תחום החינוך. מי שמכיר היטב את המערכת יודע שהיא קרסה מזמן. אין צורך בתקציבים בלבד, אלא בראש ובראשונה בתעוזה וביציאה מן הקופסה. מערכת החינוך זקוקה לשינוי מבני וקונספטואלי דחופים ביותר. תוכניות הלימודים בלתי מותאמות למציאות. ההוראה היא רדודה עד כדי אימה. יש להשתחרר מהקיבעון של בגרות לכל, כאילו בני אדם נמדדים רק לפי תעודת הבגרות שלהם.
התוכנית של האוניברסיטאות להכין תלמידים במכינות מכוונות - לימודים אקדמיים ללא תעודת בגרות - היא תוכנית מצוינת. יש להשתחרר מפוליטיזציה של המערכת ולאפשר לאנשי מקצוע לקבוע מה ראוי שילמדו תלמידי ישראל. יש להקים מועצה ציבורית נוסח המועצה להשכלה גבוהה שתקבע את התוכניות ותפקח על ביצוען.
המערכת השלישית היא
מערכת הבריאות. בשלושת החודשים האחרונים סעדתי את אמי ליד מיטתה בבתי חולים שונים. התוודעתי אל מערכת הרוסה ובלתי כשירה לתת טיפול רפואי כיאה למדינה מתקדמת. רמת הרופאים, האחיות, הציוד והטכנולוגיה הינה גבוהה ביותר. רמת השירות, הטיפול בחולה והדאגה לבריאותו - כל אלה הם בסטנדרט של העולם השלישי. המחסור עצום, והעבודה של הצוותים היא בלתי אפשרית, בלתי אנושית. היא מובילה לקהות חושים, לאי-יכולת לתפקד, וגרוע מכל - למותם של אנשים.
הרפואה הפרטית פורחת, ואילו הרפואה הציבורית כאמור הרוסה. לדאבון לבי, אמי נפטרה, ושורות אלה נכתבות תוך כדי שבעה. אני משוכנע שההזנחה והרשלנות בטיפולה קירבו את מותה. מי שיטפל בתחומים המוזכרים לעיל ויבצע שינוי מהותי - תבוא עליו הברכה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם