מנכ"לים על הכוונת
כסא המפלט הניהולי שהופעל בימים האחרונים מוכיח שהחיים באלפיון אינם רק דבש. תשאלו את מנכ"לית יאהו, מאריסה מאייר
מאייר, כמו מנכ"לים אחרים בארצות הברית, משלמת את מחיר ההצטיינות המאפיין את השכבה הניהולית הבכירה בחברות הענק האמריקאיות. מועצות המנהלים ובעלי השליטה אינם חסים עליהם. הצלחתם נמדדת הרי בבונוסים ובתנאי שכר פנטסטיים של מיליוני דולרים לשנה. אם הדירקטורים יחוסו - בעלי המניות ישלחו אותם לעזאזל.
מרגע שהמנכ"לים חדלים לספק את הסחורה, כיסא המפלט מופעל ללא סנטימנטים והם משוגרים הביתה במהירות של צניחה חופשית ממטוס. מסיבה זאת התפוטר בשבוע שעבר מנכ"ל סיטי גרופ העולמי ויקראם פנדיט, שנכנס לניהול ענק הבנקאות העולמי בעיצומו של משבר 2008.
בישראל הדברים אינם שונים בהרבה, אך בניגוד לחו"ל אצלנו הכל בקטן. בעלי השליטה והדירקטוריונים בישראל רחמנים קצת יותר. בזכות הקשרים החברתיים ימי החסד המוענקים למנכ"לים נמתחים על פני זמן ארוך יותר. גם התגמול למנכ"לים כחול-לבן רחוק מלהזכיר את הנורמות האמריקאיות.
כדי להצליח המנכ"לים גם נאלצים לעשות מה שפוליטיקאים מחויבים לעשות: השתתפות בקבלות פנים, בריתות, בר מצוות, חתונות ומה לא. תאמינו לי שהפלגה בשוברת קרח לאלסקה עם קבוצת סוכני ביטוח מצטיינים אינה תענוג גדול למנכ"ל חברת הביטוח המצוי. הוא סותם את האף ונאלץ לרקוד כל הדרך לקרחונים.
יש מחיר במירוץ למיליון
לצד אירועי הפולקלור הנעשים מטעמי תחזוקת כוח אדם, איכות הניהול האמיתית נחשפת בעיקר בעתות משבר. שלא במפתיע, ועל רקע ההאטה במשק, זינקה בשבועות האחרונים תדירות הפעלת כיסא המפלט במגזר העסקי.
מספר דוגמאות: מנכ"ל כלל ביטוח, שי טלמון, הודיע השבוע על הקדמת מועד פרישתו. קדמו לו שי אגסי (בטר פלייס), ישראל דוד (ויזה כאל), רונן טוב (פסגות) ויעקב טננבאום (בנק מרכנתיל). עדיין מהדהדת פרישתה המתוקשרת של זהבית כהן מניהול חברת תנובה על רקע המחאה החברתית.
כשטבלאות שכר הבכירים מתפרסמות, חוטפים המנהלים המכונים "חתולים שמנים" ביקורת חריפה. נטען שגם עבור מחצית מהשכר היו המנכ"לים עושים את העבודה. ייתכן. מה שברור
הוא שהתגמול המפנק כרוך במחיר אישי כבד שמשום מה שוכחים להזכיר.
זה נכון בנוגע לחברות הסלולר (התגוששותו של מנכ"ל פלאפון, גיל שרון, בהתארגנות העובדים), לרשתות השיווק (משפטו של נשיא שופרסל לשעבר, אפי רוזנהויז) ובעצם לכל מנכ"ל. איכות השינה של המנהלים מזכירה תינוק המתעורר כל שעתיים.
אחדים מהם משלמים בבריאותם האישית, והכל בשל החיידק הטורף שמנחה אותם להשיג השפעה וכוח כמעט בכל מחיר. אם כך החיים באלפיון אינם תמיד צנצנת דבש. יש שיגידו שזאת בחירתם החופשית ומדובר בבעיה שלהם. זה נכון, אבל לקראת פרסום טבלאות שיאני השכר של 2012, כדאי לפחות להביא בחשבון את המחיר האישי שהם משלמים במרוץ למיליון.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם