המומנטום התהפך על יוצרו
ההתחלה הצולעת של אובמה בעימות הראשון הוחלפה הלילה בניצחון. רומני, שהעימות הראשון הסתיים לטובתו נמצא מאז במגמת ירידה
זה התבטא באופן מובהק בכל שלושת העימותים ביניהם בכל אחת מהסוגיות שעמדו על הפרק. רומני הירבה להזכיר נתונים עובדתיים ומספריים, אולם הוא לא "חיבר אותם בקו" לכדי אג'נדה או אסטרטגיה ברורה. אובמה לעומתו הירבה לסדר את הנתונים העובדתיים בצורת תמונה אסטרטגית ברורה ושלמה יותר, מה שהעניק לו בסופם של שלושת העימותים תדמית עקבית, מנוסה וממלכתית יותר.
הסוגיה הישראלית
בנוגע למניעת הגרעין האיראני, אובמה ורומני אמרו את אותם דברים. שניהם הצהירו על היותה של ישראל בעלת בריתה הגדולה של ארה"ב. שניהם הבטיחו שאם תותקף ישראל, ארה"ב תעמוד לצדה. שניהם הצהירו שארה"ב תתקוף את איראן רק אם ייכשלו כל המאמצים הדיפלומטיים והכלכליים. אובמה אף הצהיר ש"השעון מתקתק" וכי לא יאפשר לאיראנים להרוויח זמן דרך קיום מו"מ עקר.
בכך נטרל אובמה טענה אפשרית של רומני על אודות נאיביות התייר האמריקאי בשוק הפרסי. ההבדל היחיד ביניהם היה הבדל סמנטי-טכני - בעוד שרומני דיבר במפורש על "אופציה צבאית", אובמה דיבר על אותו דבר רק במינוח מרוכך יותר: "כל האופציות על השולחן".
אובמה אמנם טען שההבדל בינו לבין רומני הוא שרומני מאמין בתקיפה מוקדמת באיראן ואילו הוא חותר למצות את תחילה את כל המאמצים הלא צבאיים, אולם רומני למעשה יישר קו עם אובמה, כשטען במפורש שמבחינתו האופציה הצבאית היא המוצא האחרון. מה שחשוב מבחינת ישראל הוא שאחמדיניג'אד לא יכול להגיד על אף אחד מהמועמדים: "זה נשיא לאקשרי".
כצפוי, תקף רומני את אובמה על כך שלאחר שנבחר לנשיאות, יצא ל"סיבוב התנצלויות" במזרח התיכון אבל דילג בכוונה על ביקור בישראל. אובמה השיב שעוד כמועמד לנשיאות הוא הגיע לישראל, ביקר ב"יד ושם" ובשדרות, וחווה מקרוב את תוצאות הרֶשַע - אז והיום, וכי זו גם הסיבה שהעניק לישראל תקציב ביטחון נדיב לפרויקט "כיפת ברזל".
אסרטיביות
אובמה נראה בעימות הלילה הרבה יותר אסרטיבי מרומני. הוא הירבה להמחיש את המסרים עם הידיים ושפת הגוף ואינטונציית הקול שלו היו חדות וחותכות יותר מאשר אלה של רומני. כרגיל, הוא הירבה להדגיש את ההבדלים בינו לבין יריבו. גם הפעם הוא לא היסס להיכנס לדבריו של רומני, ושוב ושוב תקף אותו על כך שאינו דובר אמת. רומני מצידו נראה בחלק מהפעמים כמי שנכנע בקלות רבה מדי להתקפותיו של אובמה, וזרם עם המנחה בהקלה מסויימת לנושא הבא.
רומני עשה מהלך יפה בתחילת העימות כשהעלה מיוזמתו את תפיסת בן לאדן, וציין כי היה זה מהלך חשוב אבל לא מספיק. בכך הוציא רומני לאובמה את העוקץ מ"טיעון בן לאדן" שהיה ברור שיעלה מאוחר יותר
רומני ניסה כל הזמן, בצדק מבחינתו, למשוך את הדיון לתחום הכלכלי שבו הוא מתמחה, ואכן כשדיבר על כלכלה ועל איזון תקציבים, ראו שינוי משמעותי לטובה בשפת הגוף שלו. מכיוון שרוב העימות היה בנושאי חוץ וביטחון, היתרון המובנה נשאר של אובמה.
מומנטום
אובמה התחיל חלש את סדרת העימותים, התחזק בעימות השני, והתחזק עוד יותר בעימות השלישי, שבו ניצח באופן מובהק. הוא נמצא כרגע על המדרגות הנעות למעלה. רומני מצדו עשה את הדרך ההפוכה. הוא הפתיע לטובה בעימות הראשון, נחלש מעט בעימות השני, ונחלש עוד יותר הלילה. המומנטום מהסיבוב הראשון, כמו בומרנג, התהפך על יוצרו.
מומחי פוליטיקה אמריקאית טוענים שהעימותים בין המועמדים לנשיאות מעולם לא השפיעו על תוצאות הבחירות. אבל אילו בכל זאת היו תוצאות הבחירות תלויות בשלושת העימותים, נתניהו היה צריך להתרגל להמשיך לעבוד עם ברק, והמועמד המורמוני היה ככל הנראה חוזר לעשות more money.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם