סכנת שיטפון בעבודה
השאיפה של יחימוביץ' להביא פנים חדשות עשויה להפוך את מפלגתה ליותר אטרקטיבית. עם זאת, היא עלולה למשוך טרמפיסטים מסוכנים
המקומות הפנויים קורצים לאנשים הרוצים לרוץ לכנסת, בהם טובים וראויים, שמאמינים שבעבודה יש להם סיכוי רב יותר לממש את רצונם, גם אם אינם מזדהים לחלוטין עם עמדותיה כולן. במקביל, זה נותן מרחב ליו"ר המפלגה שלי יחימוביץ' להביא מועמדים כרוחה בתקווה שיתפסו את המקומות הפנויים ברשימה, יצעירו ויחדשו את פניה הקמוטות של המפלגה הוותיקה ויהפכו אותה לאטרקטיבית. שתי השאיפות הללו אינן חופפות בכל המקרים.
על יחימוביץ' להישמר מטרמפיסטים קרייריסטים שינסו לקפוץ על העגלה. לרגעים נראה כאילו שיטפון של מועמדים שוצף לפתחה של העבודה. זה יוצר אולי מומנטום חיובי מבחינתה, אבל טומן בחובו גם סיכון ופתח לצרות בעתיד. המגמה של היו"ר היא להגדיל עד כמה שאפשר את מספר המקומות הריאליים הפנויים. הסיוט שלה, מותר להמר, הוא שעסקנים ותיקים ישתלטו על המקומות האלה. אילו יכלה, הייתה שמחה להיפטר כמעט מכל הח"כים הנוכחיים ולפנות עוד מקומות לפנים חדשות. זה אינו אפשרי, והיא מנסה מהלכים אחרים, כמו איחוד מגזרים והקצאת מקום ריאלי אחד בלבד לשני מגזרים שאוחדו.
ההתקוממות והמשבר הראשון עם הקיבוצים והערבים לא איחרו לבוא, ובעקבותיהם גם משבר עם העולים שקשור אף הוא לכיסא בכנסת. אחד הח"כים הוותיקים של העבודה, המסמל יותר מאחרים את דמות המפלגה הישנה שיחימוביץ' רוצה למחוק, הוא בנימין (פואד) בן אליעזר.
נתמקד בו קצת. איש רב-פעלים שהיה יו"ר המפלגה, שר הביטחון ושר במשרדים אחרים ובעל כוח פנים-מפלגתי רב. "מלך השטח", "ממליך מלכים", מה לא. הוא התאושש ממחלה קשה, וכמה ימים אחרי הבחירות יהיה בן 77, אך מתברר שהוא מתכוון לרוץ גם לכנסת הבאה. אני מנחש ששלי לא מתה על הרעיון הזה, בדיוק כפי שפואד לא מת עליה.
המרוץ לנשיאות של פואד
ב"סופשבוע" האחרון פורסם ראיון שערכה איתו שרי מקובר-בליקוב. מי שקורא את כותרתו בטוח שפואד מודיע על פרישתו, כפי שהיה ראוי אולי. כך נאמר בה: "לכל דבר יש סוף. צריך לדעת מתי לקום וללכת. הגיע הזמן להגיד סה טו, עד כאן". מילה בסלע. אבל לא. שמחת הקוראת יחימוביץ' מוקדמת.
בראיון עצמו הוא מסביר שסיים את התמודדותו על ראשות העבודה ועל תפקידים מרכזיים, וכל חלומו הוא לראות את מפלגת העבודה עומדת על הרגליים, ואז, רק אז, יקום ויאמר תודה ושלום. שלי, אני בטוח, תעשה הכל כדי להעמיד את המפלגה על הרגליים בהקדם.
בצד שבחים מדודים ליחימוביץ', מדבר פואד גם על חסרונותיה ועל הצורך שמישהו (הוא?) ינווט ויכוון
אותה בנושא המדיני שבו אינה מבינה. משפט המפתח בקשר ליחסיהם הוא: "היא לא מקבלת את דעותיי בכל דבר ולפעמים גם מגלה חשדנות. אבל אני כבר לא נעלב משום דבר".
ואולי פתרון חידת ריצתו של פואד טמון בשולי הראיון. הוא מודה שם שהוא מהרהר באופציה לרוץ לנשיאות אחרי פרס, מאחר ש"הרבה מאוד-מאוד" אנשים פונים אליו בעניין זה.
מי שרוצה להיבחר לנשיא ב-2014 לא יכול להיעלם לכשנה וחצי מהשטח, שבמקרה הזה הוא זירת הכנסת הבוחרת את הנשיא. הוא צריך להיות שם ולהתחיל לעבוד על זה מאתמול. מי שמצפה לו שם כמועמד הליכוד, ראובן ריבלין, עובד על זה כבר שנים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם