הם רוצים שנשכח
בכל יום מתרחב המחנה שלא מקבל את כללי הדמוקרטיה. אותו מחנה שממנו יצא רוצחו של יצחק רבין. הם לא בשולי המחנה, הם פרי החינוך שקיבלו
בליל הרצח, בכיכר העיר, בכיכר מלכי ישראל, התכנסו אלפי אנשים שקראו קריאה פשוטה, מובנת מאליה, לכאורה: "כן לשלום ולא לאלימות". בלילה הנורא ההוא נשלח הרוצח לבצע שליחות של אלפים רבים. בלילה הנורא ההוא הפכו הרוצח ושולחיו את הסיסמה ויצרו מציאות חדשה: "כן לאלימות ולא לשלום". הרוצח רצח, האומה רעשה והארץ רעדה. אך בשוך הסערה שום לקח לא נלמד. הרוב רצה לשוב אל השגרה, הכול רצו אחדות מזויפת. זלגו נהרות של דמעות תנין. הרוצח ושולחיו לא הפנימו את עשרת הדברות.
כבר בליל הרצח הם רצו שנשכח. הם רצו שנשכח מי קרא: "בדם ואש את רבין נגרש". הם רצו שנשכח את חזיון האימים בכיכר ציון בירושלים ואת הקריאה של ההמון: "רבין בוגד". הם רצו שנשכח מי עמד על הבמה ומי הוביל את ארון הקבורה ואת תמונתו של רבין ראש הממשלה במדי אס. אס. הם רצו שנשכח את פסיקת הרבנים אשר קראו לדין רודף ואת הפולסא דנורא, המזעזעת לב אנוש. הם טענו: "אין לך מנדט", על המנדט שקיבל בבחירות חוקיות ודמוקרטיות. הם רצו שהציבור ישכח מי התיר את דמו של ראש הממשלה.
לעומת זאת, רבים נשבעו לזכור ולא לשכוח מי שלח, מי רצח ולמה. חשוב לשוב להזכיר ולהדגיש בעצרות ובימי הזיכרון איך הרוצח ושולחיו ירו שלושה כדורים בגבו של ראש הממשלה הנבחר, ומטח של אש בלבה של הדמוקרטיה הישראלית. יש לזכור ולא לשכוח ולא רק בימי זיכרון אלא בחיי היום יום, שבמדינת ישראל העם הוא הריבון, הוא מקור הסמכות ועל כל המחנות כולם, לקבל עולה של דמוקרטיה. בדמוקרטיה שלנו אפשר, גם צריך לטפח מגוון דעות. פעם המיעוט יהיה רוב ופעם אחרת הרוב יהיה מיעוט. אלו הם כללי המשחק. זו האמנה בין העם למדינתו. נזכיר למי שזקוק לכך, שכאן בישראל מחליפים שלטון באמצעות פתק ולא באמצעות אקדח.
לעקור את הנגע
בל נטעה! יום יום, שעה שעה, מתרחב המחנה אשר לא מקבל את כללי הדמוקרטיה. חלק מהמתנחלים, רוצים לשנות את המציאות באמצעות אלימות ושנאה. הם שורפים מסגדים, הם גודעים עצים והם שונאים את השונה מהם. הם ממשיכים לקרוא את הספר "תורת המלך" ופושעי "תג מחיר" ממשיכים לפעול באין מפריע. הם צומחים בערוגות מטופחות, הם אינם עשבים שוטים, הם לא בשולי המחנה, הם פרי של החינוך שקיבלו. הם למדו שדעת תורה ופסיקת הרב קודמים להחלטות העם והדמוקרטיה. מי שגודם עצים של שכנו ומשחית את רכושו, אדמתו תצמיח קוצים ודרדר. אדמתו לא תניב פרי כי יד זדון היא.
בין יהודי פלסטין, ואפילו בין מרצים מאוניברסיטת בר אילן, קמו גם מכחישי הרצח. ממש כמו מכחישים אחרים, הם נמלטים מנטילת אחריות על מעשיהם
ודבריהם ומוסיפים חטא על פשע. כמו מכחישים אחרים הם לא נותנים לעובדות לבלבל אותם. הצילומים, התיעוד הנרחב והודאתו של הרוצח לא משכנעים אותם. בעיניהם, יש אשמים רבים ברצח ואפילו השב"כ. רק לא הם. התשובה מי רצח את רבין ברורה. השליח שלהם רצח.
יש הכרח לעקור את הנגע הממאיר הזה. לא בנערי הגבעות האשם. האשם מונח לפתחם של מוריהם ומחנכיהם אשר העלו באושים. יש להציל את המדינה ולחלץ אותה מצפורני מקדשי הארץ ומידי אלה שעדיין, רואים ברוצח גיבור.
השנה מצוין יום הרצח בשתי עצרות. בעצרת אחת ימשיכו לשיר שירי שלום ויפגינו אחדות מזויפת. באחרת, יזכירו מי רצח, מי שלח ומי ממשיך להסית ולהדיח. בעצרת אחת יתכנסו הרוצים לשכוח ובאחרת הרוצים לזכור ודבר לא לשכוח.
הכותב הוא איש חינוך ומזכ"ל תנועת הנוער העובד והלומד בין השנים 92'-97'
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם