הפחד ניצח את נתניהו
הפחד מפרס הוא שהריץ את נתניהו לליברמן. זאת בשל מידע שקיבל לפיו לחץ כבד מופעל על הנשיא להודיע שירוץ בראשות מחנה השמאל
ועכשיו נעבור לדבר האמיתי: הכי הרבה הוא פחד מפרס. שמעון פרס. כן, שמעתם טוב. יכול להיות שמה שהתניע את המפץ הפוליטי החדש בימין שנחת עלינו אתמול הוא מידע מודיעיני סודי ביותר, רגיש במיוחד, שהגיע לנתניהו, או לליברמן, בימים האחרונים. מידע שלפיו גורמים שונים ומשונים מפעילים לחץ כבד, אימתני, שאינו בר כיבוש, על אחד, שמעון פרס, שיעזוב הכל, יכנס מסיבת עתונאים, יודיע שבמצב הדברים הנוכחי, כשהאומה במשבר, כשהמדינה בסכנה, הוא נענה לקריאת החברים, מקבל את דין התנועה, מתפטר מנשיאות המדינה (ומפסיד בסך הכל קצת יותר משנת כהונה) ורץ בראשות מחנה המרכז-שמאל הישראלי החדש.
בגיל 88 פרס ממשיך להיות אדם נמרץ, סקרן, שאפתן ובעיקר דאגן לגורל המדינה שהשתתף בבנייתה. האנשים שלוחצים עליו מדברים איתו כל הזמן על המדינה. זה לא שזה הולך לקרות. הנשיא פרס רחוק מלקבל את ההצעה הזו, כידוע לכולם הוא בכלל לא עוסק בזה, אבל האיום מרחף שם בשמים מעל נתניהו, ונתניהו נבהל בחייו כבר מאיומים הרבה פחות אמיתיים (כמו הסיפור ההוא על הקלטת שלא הייתה שהריץ אותו לאולפן הטלוויזיה ב-1993).
התרגיל הפוליטי של אתמול יכול להיות מבריק, ויכול להיות מסריח. נתניהו, מבחינתו, חידש את גרעין השליטה שלו בכנסת הבאה. גרעין השליטה הזה התמסמס מאוד בשבועות האחרונים. מה שנתניהו עשה זה דילל את אחיזתו במפלגת השלטון, מכר מניות בהזדמנות לגורם זר (ליברמן), אבל הגדיל את סך האחזקות של הארגון החדש. באותה הזדמנות הוא נעל את ליברמן אצלו לקדנציה הבאה, דבר שבכלל לא היה בטוח עד עכשיו.
מבחינת ביבי, יכול להיות שאתמול בערב הוא בעצם הבטיח את ראשות הממשלה לעוד קדנציה. הרי זה מה שבאמת מעניין אותו. בניגוד לספין שנתן אשל הפיץ אתמול על עצמו, שותפי הסוד לאיחוד היו ליברמן ונתניהו עצמם, ומטעמם ראשי המטות שלהם גיל שפר ושרון שלום. ליברמן קיבל מנתניהו הבטחה לשנות את שיטת הממשל ולגייס את החרדים לצה"ל.
ליברמן עזב בזמנו את ביבי מפני שהוא לא מסוגל לקבל החלטות. זה קרה אחרי שארתור פינקלשטיין ייעץ לנתניהו לחזור בו מכוונתו
הוא ארגון מודיעין של איש אחד. הוא משוכנע שהאיחוד החדש עם ביבי יביא 50 מנדטים. שהשלם יהיה גדול מסך חלקיו. שזה בעצם סוג של שינוי שיטת משטר דה-פקטו, שזה יאפשר לו ולביבי לעשות סוף-סוף את השינויים הגדולים שהמדינה הזו זקוקה להם.
הלוואי שהוא צודק. הייתי מזכיר לליברמן שמדובר, בסופו של דבר, בביבי. אותו ביבי שהוא מכיר. הרי עד לפני חצי שעה הייתה לו קואליציה של 200 ח"כים, כולל ליברמן. הוא היה יכול לעשות הרבה דברים גדולים, הוא היה יכול לשנות את שיטת הממשל, לגייס את החרדים ולייבש את הים אילו רק רצה. אבל הוא לא רצה, הוא פחד. אז למה יעשה מחר את מה שלא עשה אתמול?
האיחוד הזה יכול להיות גם קטן, בהרבה, מסך חלקיו. האיחוד הזה יכול להיתפס כקומבינה פוליטית היסטרית שנועדה להישאר בשלטון בכל מחיר. האיחוד הזה יכול להפחיד את הבוחרים המתונים של ביבי, ולהבריח את הבוחרים הימניים של ליברמן. בתוך הליכוד צפויה מהומה רבתי. ביבי הולך לישון עם איווט, וכשיתעורר - יגלה שהוא גנב לו את הליכוד.
לליברמן תהיה בתוך סיעת הליכוד קבוצה מאוחדת של 15 חברים. שאר חברי הסיעה יהיו מפוצלים לכתות וחבורות. כך שליברמן יהיה, בעצם, בעל הבית. ועל זה הוא חלם כל חייו. בגלל זה הוא עזב בזמנו. וחוץ מזה, האופציה של ליברמן כשר הביטחון הבא עלולה להיות קצת יותר מדי עבור רבים. כך שמדובר במהלך עם סיכונים לא פשוטים. מהלך שיכול להיות הג'וקר המנצח של ביבי, ויכול גם להיות השגיאה הצפויה שהוא עושה כמעט תמיד בדרך לחיסול העצמי.
אתמול בערב החלה התרוצצות רבתי במרכז-שמאל. הלחץ על אולמרט גבר. הלחץ על לבני גבר. הלחץ על לפיד עוד יגבר. מול האיחוד בימין בולטת רפיסות השמאל, ששבוי באגו של עצמו ולא מסוגל להבין את גודל השעה.
בסופו של יום יש רק דבר אחד נכון בסיפור של המרכז-שמאל: אם תוצג מול ביבי-ליברמן רשימה שבראשה אולמרט, אחריו לבני, אחריה לפיד, ואחר כך מופז וכדומה, הרשימה הזו מסוגלת לנצח. כן, לנצח. הם יזכירו לציבור את הפעם האחרונה שבה נשלטה המדינה הזו על ידי הטריאומווירט של ביבי, איווט ודרעי.
זה קרה ב-96' וזה נגמר רע. גם נתניהו יודע את זה, ולכן הקדים תרופה למכה. עכשיו הכדור במרכז-שמאל. אולמרט, שסובל עכשיו בלונדון, נשמע אתמול חדור אמונה יותר מתמיד ביכולתו לחזור ולנצח. במקור, הוא תכנן להחליט רק אחרי הבחירות באמריקה. במציאות, יכול להיות שיקדים את החלטתו. גם לבני נחושה להצטרף. כל מה שנשאר זה לעבוד על החיבור. אם דרעי ואלי ישי הצליחו, גם להם יש סיכוי.
אקו"ם