בחירות 2012: הרגעים שלא היו רוצים שתזכרו
מערכת הבחירות לנשיאות סיפקה רגעים משונים כמו הרצון של רומני להרוג את "ביג בירד" או המופע המוזר של קלינט איסטווד
- סיקור מיוחד: הבחירות בארה"ב
במחנה אובמה החליטו מראש, אסטרטגית, להתנהל בזהירות מרבית כדי לא להפסיד את מה שיש ביד. בצד הרפובליקני בכל זאת היה יותר מעניין: היו פריימריז ארוכים עם מועמדים ססגוניים, והמועמד שנבחר מעד כמה פעמים. מעידות קלות.
אבל גם מערכת בחירות רדומה היא בכל זאת הצגה טובה. בחרנו עבורכם כמה מהרגעים שאולי לא יככבו בהיסטוריה הרשמית של המערכה, אבל בהחלט ראויים להיכנס להיסטוריה האלטרנטיבית.
בשנת 2010, כשדונלד טראמפ הכריז שהוא יתמודד במרוץ לנשיאות, התקשורת קיבלה את ההכרזה בתערובת של שעשוע וסקפטיות. לא מעטים טענו שהוא בסך הכל מנסה להשתמש בפריימריז לצורף פרסום תוכנית הריאליטי שלו "המתמחה". אבל למרבה ההפתעה, בסקרים המוקדמים הוא הוביל על כל שאר המתמודדים, ודי התקרב לאובמה בממוצע הארצי.
טראמפ, כצפוי, פרש לפני הפריימריז עצמם והעניק את תמיכתו לרומני. אבל בזאת לא תם תפקידו. הוא עורר שערורייה כשהודיע ששלח חוקרים להוואיי כדי לחפש את תעודת הלידה של אובמה, שלטענתו מזויפת, ולפני שבוע הודיע שיש באמתחתו תגלית "יותר גדולה ממה שכולם חושבים" על אובמה.
הבלון התפוצץ כאשר פרסם הודעה תמוהה, ולפיה יתרום חמישה מיליון דולר לצדקה, אם הנשיא יפרסם את מסמכי הקבלה לקולג' ואת מסמכי בקשת הדרכון שלו.
אחת התקוות הגדולות של הרפובליקנים בפריימריז הייתה הרמן קיין. מועמד רפובליקני שחור הוא תמיד סנסציה. הוסיפו לכך את העובדה שקיין הוא נואם מוכשר ורהוט, משכיל ובעל רקורד עסקי מרשים, והרי לכם הסיבה שבזכותה ניצח כמה וכמה משאלים לקראת הפריימריז. הלשונות הרעות כינו אותו "מוכר הפיצות" בגלל תפקידו כמנכ"ל רשת פיצריות.
קיין פתח לא טוב את ההתמודדות כשהכריז על תוכנית מסים גרנדיוזית שאותה כינה "9-9-9". התוכנית עוררה סקפטיות רבה ועוררה ביקורת גם בחוגים רפובליקניים. אבל הלעג לא היה הסיבה העיקרית לנפילתו.
בסוף השנה שעברה, אתר האינטרנט "פוליטיקו" פרסם ידיעה על שתי נשים המאשימות את קיין בהטרדה מינית. מאוחר יותר התלוננו שתי נשים נוספות שהוטרדו על ידו. אישה חמישית סיפרה בראיון שהוא ניהל איתה רומן מחוץ לנישואים במשך 13 שנה. הפופולריות של קיין צנחה והוא פרש, כמו כמה מועמדים לפניו.
המחנה הרפובליקני סובל ממחסור בתומכים ידוענים לעומת מחנה אובמה, אבל יש במאי ושחקן נערץ אחד הידוע בתמיכתו הנמרצת ורבת השנים בצד של רומני. קלינט איסטווד היה הקלף הסודי ששלפו הרפובליקנים בוועידת המפלגה, אירוע חגיגי ורב רושם שהיה אמור להזניק את המרוץ של רומני קדימה.
הופעתו היתה בגדר סוד ולוותה במסתורין. אבל איסטווד בחר להפוך את המעמד לאקט בימתי תמוה, כאשר הציב כיסא ריק ודיבר אליו כאילו ישב בו אובמה. "מה אתה רוצה שאני אגיד לרומני?", הוא שאל את הכיסא ואז אמר: "אני לא יכול להגיד לו לעשות את זה לעצמו. אתה נעשה גרוע כמו ביידן". את סגן הנשיא הוא כינה "גיחוך שמחובר אליו גוף".
התגובות לא איחרו להגיע. השחקנית מיה פארו מחתה ב"טוויטר" על כך ששאר הדוברים התעלמו מהנשיא אובמה הבלתי נראה שישב ממש לידם. שעה אחרי הנאום לפרופיל "אובמה הבלתי נראה" ב"טוויטר" כבר היו 20 אלף עוקבים.
לפני שרומני מיצב את עצמו כמועמד סולידי, בעקבות העימותים עם אובמה, היו לו כמה וכמה מעידות, מהסוג שאולי מותר לפוליטיקאי בדרג נמוך, אבל לא למתמודד על הנשיאות. מחנה אובמה השתוקק להציג את רומני, שעשה קריירה עסקית מזהירה, כקפיטליסט חזירי.
המועמד הרפובליקני הניח בידי אנשי אובמה את הנשק, בכינוס בו השתתף בתחילת השנה בניו המפשייר. "אני אוהב את היכולת לפטר אנשים שמספקים לי שירותים", הוא אמר שם בעת דיון בחוק הבריאות של אובמה. לתקשורת לא שינה כל כך שהאמירה הוצאה מהקשר, ושרומני לא דיבר בכלל על פיטורי עובדים.
הוא ניסה לומר שהוא מעדיף שלאנשים יהיה ביטוח אישי, כי זה מהווה תמריץ לחברת הביטוח לספק שירות טוב, כי אם לא, הלקוח "מפטר אותם". אבל בקמפיין כמו בקמפיין, לא סולחים על ניסוחים לא זהירים ורומני הצטייר כמי שמצדיק את המוניטין חסר הלב שלו.
וזה היה כלום לעומת המעידה הקשה ביותר, שאירעה במאי. רומני צולם במצלמה נסתרת באירוע גיוס תרומות פרטי, ואמר: "47 אחוז מהמצביעים יבחרו באובמה ויהי מה. אז יש לו 47 אחוז שהם תלויים בממשלה, שמאמינים שהם קורבנות, שמאמינים שהממשלה צריכה לדאוג להם, שמאמינים שמגיע להם ביטוח בריאות, אוכל, דיור ושהממשלה צריכה לספק להם את זה. . . אנשים אלה לא משלמים מס הכנסה".
אם לא די בכך, הוא הוסיף: "אין זה מתפקידי לדאוג לאנשים האלה. לעולם לא אשכנע אותם שהם צריכים לקחת אחריות לחייהם". הסרטון פורסם בחודש ספטמבר, בשיא הקמפיין, וגרם נזק רב לרומני.
העימות הראשון בין אובמה לרומני הסתיים בניצחון מוחץ למועמד הרפובליקני, על כך מסכימים גם תומכי אובמה מושבעים. אבל רומני מחץ לא רק את יריבו, אלא גם את אחת מאושיות התרבות של ארצות הברית: ביג בירד.
רומני חזר על עמדותיו הישנות כשאמר שלדעתו הממשלה לא צריכה לממן שידור ציבורי, ושיש לסגור את ערוץ PBS. אלא שזהו הערוץ שבו משודר "רחוב סומסום", היקר ללבם של אמריקאים רבים.
"אני לא רוצה להרוג את ביג בירד, אני אוהב את ביג בירד, אבל אני לא מתכוון להמשיך להוציא כסף, ואז ללוות כסף מסין", הוא אמר.
אבל שוב, הנימוק פחות חשוב, וגם הניסוח. מה שנותר בזיכרון הציבורי הוא ש"רומני רוצה להרוג את ביג בירד". השבוע יצאו מאות בני אדם, רבים מהם לבושים כבובות, לשדרה הלאומית בוושינגטון להפגנה נגד פגיעה בשידור הציבורי.
כשרומני התמודד על הראשות הרפובליקנית, הוא היה צריך להצטייר כשמרן שבשמרנים, משום שזה מה שהמפלגה רצתה. אלא שבמישור הלאומי הוא היה צריך להציג עמדות הרבה יותר מתונות. את התפיסות החשוכות ביטאו אחרים במפלגה הרפובליקנית.
האמירה המהדהדת ביותר הגיעה מהמתמודד הרפובליקני על הכיסא של מיזורי בסנאט, טוד אקין. "במקרה של אונס אמיתי, לגוף האישה יש דרכים לסגור את כל העסק", הוא שיתף בהגיגיו את הצופים בראיון טלוויזיוני. הפירוש: אישה שנאנסת "באמת" לא נכנסת להיריון.
רומני נאלץ להתנער מאקין. המפלגה הרפובליקנית בפועל ויתרה על המושב של מיזורי בסנאט, ואקין, שהוביל בסקרים בהפרש משמעותי, צנח. אבל המונח "אונס אמיתי" עדיין רודף את הקמפיין הרפובליקני.
אם יש מישהו שהמחנה הדמוקרטי חשש מפניו שיגרום נזק באמירות לא אחראיות, הרי זה סגן הנשיא ג'ו ביידן, הידוע כמועד לפורענות. גם הוא כנראה יודע את זה, משום שניכר שהוא השתדל מאוד לא לחולל שערוריות. ובכל זאת, פטור בלא כלום אין.
בחודש אוגוסט, במהלך עצרת בווירג'יניה, הוא אמר לקהל, שהיה מורכב בעיקר משחורים, שרומני "רוצה להחזיר את כולכם לשלשלאות". הוא אמנם לא התכוון לאזכר את העבדות, אלא התייחס לכך שרומני רוצה להתיר מחדש את שלשלאות וול סטריט ובכך לכבול מחדש את הציבור. אבל שוב, גם אזכור לא מכוון מעורר חגיגה תקשורתית.
במקרה אחר, כשנאם באוניברסיטת ניו יורק, הוא נדרש להגן על מדיניות החוץ של הנשיא. "לאובמה יש מקל גדול", הוא אמר ועורר פרץ של צחוק בקהל. גם כאן זה לא שינה לאף אחד שהוא בעצם ציטט את הנשיא טדי רוזוולט שאמר: "דבר ברכות ושא איתך מקל גדול".
אפשר לומר ששיא הקמפיין של אובמה היה בעצם נקודת השפל שלו: העימות הנשיאותי הראשון בינו למיט רומני. רבות נכתב על הופעתו היגעה והלא משכנעת של אובמה אל מול הקלילות והברק של המתמודד הרפובליקני.
רומני האשים את הנשיא בכשל מנהיגותי ובכך שלא הצליח להוציא את הכלכלה האמריקאית מהבוץ. אובמה, מנגד, דיבר על כך שנחוצים סבלנות וזמן כדי שהמדיניות שלו תניב פירות. ניכר היה ששני המתמודדים יודעים על מה הם מדברים, אבל אובמה נראה מוסח, עייף ונטול חשק.
הוא עצמו הודה אחר כך, בתוכניתו של הקומיקאי ג'ון סטיוארט, שמדובר היה מבחינתו ב"ערב לא מוצלח" וש"הצגת הדברים שלי לא הייתה כפי שהיא צריכה להיות".
הוא גם ניסה להאשים את רומני בכך שהוא הציג עמדות שונות מאלה שליוו אותו במהלך רוב הקמפיין, אבל הנזק נעשה. רומני זכה לתנופה מחודשת שצמצמה באופן ממשי את הפער בינו לבין אובמה.
הנשיא ניסה לתקן את הרושם, אבל אמירות בנוסח "אני עדיין מועמד של שינוי, והשיער המאפיר שלי מעיד על כך" ו"אני לא עייף", שאובמה מפזר בימים האחרונים של הקמפיין, לא משכנעות את הציבור לחזור לעידן "כן, אנחנו יכולים" של 2008.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם